שי סרוסי, תושב בית אריה, מספר ביומן ערוץ 7 על בקבוק התבערה שהושלך על רכבו והיה במרחק של כשלושה סנטימטרים מלגרום לאסון גדול.
סרוסי, רעייתו ושני ילדיו הקטנים היו אז ברכב. כקילומטר וחצי משערי ישובם בית אריה עברו בכביש החוצה את הכפר לובן ואז שמעו קול נפץ עז מאוד, כפי שמתאר זאת סרוסי.
מיד לאחר קול הנפץ שמע זכוכיות מתנפצות אל תוך הרכב ומיד באופן שהפתיע גם אותו עצמו לא איבד עשתונות, השתלט על הגה הרכב והמשיך בנסיעה אל שערי הישוב. סרוסי מספר כי הנסיעה מנקודת הפגיעה ברכב ועד לשערי הישוב נעשתה באיטיות יחסית על מנת למנוע קריסה נוספת של חלונות הרכב אל תוך הרכב ולמעשה על הילדים שישנו מאחור והתעוררו בבהלה למשמע הפגיעה ברכב.
כאשר הגיעו בני המשפחה אל שער הישוב הזעיק שי את כוחות הביטחון ויצא מרכבו. "קיבלתי הלם", הוא מספר על המראה שנגלה לעיניו. "הנס היה גדול. בקבוק התבערה פגע במסגרת החלון האחורי, ניפץ את החלון והמרחק בין מה שקרה לנו לאסון גדול הוא שלושה או ארבעה סנטימטרים. אם הייתי נוסע טיפה יותר לאט הבקבוק היה נכנס פנימה וזה היה נגמר בתופת גדולה".
סרוסי שנשאל מדוע היה ברור לו שמדובר בבקבוק תבערה ולא באבן או סלע מספר כי כאשר הרכב ספג את המכה הסיטה רעייתו את ראשה בטבעיות ואז הבחינה בכדור אש. מאוחר יותר דיווח נהג רכב שנסע מאחוריהם על שריפה על הכביש שככל הנראה נגרמה מהתלקחות הבקבוק שנפל מהרכב אל הכביש, ובשלב מאוחר יותר, לאחר שכוחות הביטחון יצאו לסרוק את הדרך המובילה אל הישוב אכן אושרה הערכתו שמדובר בבקבוק תבערה.
בהמשך הדברים נשאל סרוסי על התחושות ברכב בשעת הנסיעה מנקודת הפגיעה ועד לשער הישוב. לדבריו התחושה הייתה של הלם לאחר שהבן הקטן, בן השלוש וחצי, התעורר בבהלה תוך כדי צעקה למשמע קול הנפץ על דופן הרכב והשמשה.
"לדעתי עוד יהיו לו טראומות מזה", אומר סרוסי ומציין כי למחרת הפגיעה שאל הילד את אמו אם יום הנכבה נגמר. זאת לאחר ששמע שהמבוגרים מדברים משהו לא ברור על יום הנכבה והדברים התחברו לו עם הפגיעה ברכב והאירוע הטראומתי שחווה. "אני מקווה שנצליח להסיח ממנו את הדעת ונגרום לו לשכוח".
סרוסי מוסיף ומספר גם על ההלם שעבר על בתו בת החמש וחצי שראתה את הזכוכיות מתנפצות סביב לאחיה הקטן.