אלטע וזאכן הם צמד ליצנים שחברו כדי למכור חפצים ישנים בלבוש חדש. השניים, אלטה וזאכן, לא גדולים- לא בתורה ולא במידות, בקיצור, שוטי העיירה.
בבעלותו של זאכן עגלת אלטעזאכן מקרטעת, אך הוא רואה את עצמו כאדמו"ר ואלטע- המוזג התמים בבית המרזח של העיירה- כמו סנשו פנשה, עונה לו כהד.
יחד הם מוציאים עצמם למסע לשיבור גאוותם המדומה תוך כדי חיפוש חסר תוחלת אחרי המשיח, גאולתם הפרטית, מלחמות מדומות ואמיתיות ומפגשי דל ארטה עם גייצל, החתן היהיר, זלדה הכלה החסודה, אביה הרב העיוור ובעיקר, מעל הכל, מלחמה ביצר הרע שלהם עצמם, "שמתחבא עמוק בפנים, המנוול הקטן, בין הקישקע לכליות, והבעיה איתו שכשמכניסים לו אגרוף, הנה ככה! זה כואב, אחח.. יימח שמו."
במהלך הנדודים חולקים זאכן ואלטע עגלת שמעטאס משותפת עימה הם מגיעים לירידים שונים, שם הם מנסים למכור ממרכולת עגלת האלטעזאכן שלהם לקהל היושב וצופה, וגם קונים מהקהל חפצים שונים. מאלתרים ותמהים על גאדג'טים ואביזרים אופנתיים שהם לא מכירים, מנסים לשכנע את הצופים להחליף איתם סמארטפון תמורת את חפירה. "עם זה אתה לפחות יכול לחפור לעצמך איזה חתיכת קבר יפה לנוח בו עד שמשיח יבוא.."
את החומר למופע שאבו ה"שחקוינים" כך הם מכנים עצמם, עמיחי אזר ועמיחי אנקרי מן מן המקורות היהודיים והספרות החסידית והוא עובד לשפה ליצנית- תיאטרלית. לצידם, הבימאעי - נעם רובינשטיין ודביר שרייבר שיחד עבדו על מעין סיפור דון- קישוטי.
שני יהודים אבודים שמחפשים איזו חתיכת גאולה קטנה בגלות האינסופית: קצת כבוד בעולם מלא ביזיונות, קצת חום בעולם. מופע הבכורה ביום שלישי כ"ז אייר בצוותא.