"עניין אישי" עם המועמד לנשיאות רובי ריבלין (74). תושב ירושלים. נשוי לנחמה. אב לארבעה וסב לתשעה. חבר כנסת מטעם הליכוד
התחלה: נולד בירושלים לפני 74 שנים באלול תרצ"ט, תשעה ימים בלבד לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. את ילדותו העביר בשכונת רחביה הירושלמית.
אביו: פרופ' יוסף יואל ריבלין ז"ל, מזרחן וחוקר שפות. תרגם מספרות האסלאם לעברית, כולל את הקוראן וסיפורי אלף לילה ולילה. פרסם מחקרים על תולדות היישוב הישן ומזרחנות. "מאבא למדתי את ההתעמקות בדברים".
אמו: רחל ריבלין ז"ל, שימשה חברת מועצה העיר ירושלים מטעם תנועת חירות. "עסקנית ציבור בכל רמ"ח אבריה". התנדבה במסירות במוסדות סעד שונים בירושלים. הלכה לעולמה בגיל 101. "מאמא למדתי את החשיבות בשימת לב לזולת ולחסרי ישע".
רובי: כילד נהגה אמו לכנותו רובל'ה, שעם הזמן הפך לרובי בבי"ת רפויה. אך הכינוי שדבק בו גם במהלך חייו הבוגרים והפוליטיים הוא השם רובי, בבי"ת דגושה.
שבט ריבלין: נצר למשפחת ריבלין שעלתה לירושלים בעליית תלמידי הגר"א. "כיום מונה השבט למעלה מחמישים אלף צאצאים". בין הריבלינים ניתן למצוא גם את ספי ריבלין ז"ל, כתב ערוץ 2 חיים ריבלין, משפחות פרוש, בורג ועוד.
שלום מירושלים: כבן דור שביעי בבירה נוהג לפתוח כל שיחה או ריאיון תקשורתי ב"שלום מירושלים", כך הפך מזוהה עם העיר שבה נולד וחי. "אני יליד ירושלים ואוהבה אהבת נפש. נולדתי, אחיה ואמות בירושלים".
ילדות: כתלמיד הגימנסיה היה חניך תנועת הצופים, למרות שגדל בבית בית"רי מובהק. "בתודעה הייתי בית"רי".
כ"ט בנובמבר: זוכר את משפחתו ושכניו יושבים בכ"ט בנובמבר סביב מקלט הרדיו בסלון ביתו, כשכולם במתח רב מההכרעה. כשהזמן התארך נרדם על הספה והתעורר לקול צהלות השמחה. עם ההכרזה נהרו כולם מרוגשים לבניין המוסדות הציוניים, שם רקדו במעגלים.
מלחמת השחרור: כשהוא בן תשע בלבד פיקד על טנק מים, כשתחת אחריותו חלוקת מים בירושלים הנצורה. עוד נחקקו בלבו מאותם ימים ההפגזות היומיומיות. "חייתי בתקופות גורליות והיסטוריות לעם היהודי".
יציאת מצרים: בשביל הדור הצעיר מדינת ישראל היא דבר מובן מאליו, לכן הוא מקפיד לשתף את ילדיו ונכדיו "בסיפור יציאת מצרים הפרטי שלי" - יציאת הבריטים מהארץ וביטול המנדט. "כילד, חשתי אז שיצאנו ממצרים בארצנו - לארצנו".
צבא: רב-סרן במילואים. שירת במודיעין קרבי כקצין מודיעין בגייסות השריון וקמ"ן אילת.
לימודי משפטים: בוגר לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרשת אלטלנה הובילה אותו לבחירת המקצוע. "במשך שנים חשבתי שאם נביא פעם אחת ולתמיד את האשמים למשפט, אם נמצה עמם את הדין, אזי נוכל לסגור סוף סוף את הפצע".
ההבנה: מאז מאמין שהלקח החשוב ביותר היה דווקא בקריאה של בגין על סיפון הספינה: "לעולם לא מלחמת אחים". "הקריאה הזאת, שנותרה רלוונטית מתש"ח ועד היום, מלווה אותנו תמיד".
החצי השני: נחמה לבית שולמן. בת מושב חירות. בעלת תואר בביולוגיה. עבדה במעבדות המחקר של המחלקה לאקולוגיה באוניברסיטה העברית. בנוסף למדה אמנות מודרנית. חובבת מחול ואמנות.
ילדים: ארבעה: יואל, ריבי (רבקה), ענת ורן. לפני כשבוע הצטרף נכד נוסף למשפחה. "במשפחה שלי קיימנו קיבוץ גלויות. יש לי נכדים תימנים, עיראקים, אשכנזים ומרוקאי".
צמחונות: צמחוני מטעמי מצפון מזה ארבעים שנה. "ביקרתי ליד בית מטבחיים, הקרנטינה. מתוך סקרנות נכנסתי, כשראיתי איך שוחטים שם בעלי חיים הפכתי לצמחוני".
כנסת ישראל: מרגיש בבית. נבחר לראשונה לכנסת ב‑1988 ובשנית ב‑1996, ומכהן בה עד היום. "אוהב את הכנסת, כי כאן אפשר לקבל החלטות והכרעות ששייכות לעם כולו".
יו"ר הכנסת: בכנסת ה‑16 כיהן כיושב ראש המשכן. בכנסת ה‑18 נבחר שוב לכהן בתפקיד. היחיד שכיהן בתפקיד במשך שתי קדנציות.
ההתנתקות: התנגד לתוכנית ההתנתקות ("לעולם לא ארים יד על ארץ ישראל"), אך לא הצטרף ל"מורדי הליכוד" וקרא בכל הזדמנות לכל הצדדים המעורבים למנוע קרע בעם.
לכבוד המגורשים: כיו"ר הכנסת הדליק בהתרגשות משואה בטקס בהר הרצל והקדיש אותה "לכבוד בני גוש קטיף החלוצים ולתפארת מדינת ישראל", וזכה לתשואות הקהל. "אין לשכוח שמפוני הגוש נשלחו מלכתחילה לבנות את ביתם במצוות הממשלה הישראלית".
הכי מתחבר בירושלים: לבית כנסת החורבה. "סב אמי, ר' יושע ריבלין, חנך את בניינה של החורבה בפעם השנייה בשנת תרכ"ה (1864)". הוא זכה להשתתף בחנוכתה בפעם השלישית. מקום נוסף: קבר ז'בוטינסקי. ואיך לא - רחוב בן מיימון, הרחוב שבו גדל ועיצב את עולמו והשקפתו.
חבר השדולה למען ירושלים: מדגיש כי רוב רובם של חברי הכנסת בעד פעילות השדולה ולמען עיר הקודש. "לאחרונה עומדת ירושלים על סדר היום וכולם מבינים שירושלים היא ציון, היא נשמת אפה של הציונות".
נשיא המדינה: לפני שבע שנים התמודד לתפקיד נשיא המדינה בסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות בכנסת, והחליט לפרוש בסיבוב השני. בימים אלה הוא מועמד (מועדף) לתפקיד הנשיא העשירי של מדינת ישראל.
גשר: רואה בתפקיד נשיא המדינה כאמון על יצירת גשר בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית.
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: פותח את הבוקר בצעידה של שלושה קילומטרים ביער ירושלים. "כדי לנשום את האוויר הצח של ירושלים וגם כדי לסדר קצת את המחשבות. עולה בשביל העולה להר הרצל, מקיף את קבר ז'בוטינסקי וחוזר לביתי".
דיסק ברכב: שומע הכול, מוזיקה עברית וקלאסית - בועז שרעבי, שמוליק קראוס, אריק איינשטיין ועוד.
שבת: משפחתית. "השבת כל כולה מנוחה. אני נח הרבה, קורא ספרים, נהנה מביקור של הנכדים והנכדות והולך לבית הכנסת 'אחדות ישראל' בבית הכרם". במהלך השבת לא קורא עיתונים ולא מתעדכן בחדשות.
אוכל: המאכל החביב עליו הוא חצילים ברוטב עגבניות.
אחזקת הבית: סידור שולחן העבודה ומיון דואר, והכי חשוב - הכנת תה וקפה לנחמה אשתו.
מפחיד: אינו חושש שמדינת ישראל לא תוכל להגן על עצמה מפני האויבים מסביב, אלא "מאובדן האמונה ביכולת שלנו לחיות יחד חרף הניגודים והמחלוקות בתוכנו".
דמות מופת: ישנם כמה, אך בראש ובראשונה ההורים: "אבי פרופ׳ יוסף יואל שהיה חוקר ערבית ועברית והאמין בדו-קיום, ואמי רחל שהייתה פעילה ציבורית בירושלים". אחריהם, מורה הדרך זאב ז׳בוטינסקי. "על ברכי תורתו גדלתי וחונכתי".
פנאי: אין הרבה, אבל כשיש נהנה לקרוא ספרים, בעיקר ביוגרפיות וספרות ישראלית. בין לבין גם צופה במשדרי ספורט. ענפי הספורט המועדפים עליו הם כדורגל וטניס.
משאלה: כילד בר מצווה הביע את חלומו שבשנת אלפיים יהיו שני מיליון יהודים במדינת ישראל. "היום זה נראה חלום מצומצם למדי, נוכח העובדה שאנחנו כבר שישה מיליון יהודים בארץ ישראל". עדיין ממשיך וחולם על 14 מיליון יהודים בארץ ישראל, "באופן שנוכל לקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית עם כל יושבי הארץ מבלי חשש".
כשתהיה גדול: "אני עדיין מתלבט. כל זמן שאוכל לשרת את הציבור מבלי להיחלש, אעשה זאת".