התבהרות מדינית באופק - פרשנות

הרפובליקנים ישתלטו על הסנאט, הצד המועדף בהודו ינצח, ובאיחוד האירופי יהיו עסוקים. ההשהיה המדינית של נתניהו מתחילה להניב תוצאות.

עמיאל אונגר , כ"ג באייר תשע"ד

נתניהו ושר החוץ של יפן
נתניהו ושר החוץ של יפן
צילום: צילום: קובי גדעון / לע"מ

השבוע נחשפנו שוב לדילמה של ראש הממשלה: האם לדבר גלויות עם הממשל האמריקני - במיוחד לאור המתקפות המתמשכות עליו, או להמשיך להבליג ולשחק על זמן לפי עיקרון הפריץ והכלב.

חברת הכנסת איילת שקד חשפה השבוע שלנתניהו מעולם לא היו אשליות בקשר למרטין אינדיק והוא הבהיר לאמריקנים מראש שאינדיק אינו מקובל כמתווך, אבל קרי הפציר ונתניהו נעתר.

הממשל שילם לו רעה תחת טובה, וגם לאחר שנתניהו הסכים לדרישה שגבולות הקבע יהיו מבוססים על קו שביתת הנשק של ה‑4 ביוני 1967, האמריקנים המשיכו לטעון בתדרוכים ובהדלפות שישראל נושאת באחראיות העיקרית לכישלון השיחות. גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר.

אינדיק הותיר רושם שלילי כבר כאשר בעת כהונתו כשגריר בישראל ניסה בכל מאודו לפעול למען ניצחונו של שמעון פרס בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 1996. חלק ממחיר הפסדו של פרס שילם אינדיק כאשר נאלץ לחזור הביתה בתחילת הקדנציה של נתניהו. כאדם פרטי הוא התמיד ללכלך על נתניהו. מעבר להיותו נציג הממשל, אינדיק הוא גם נאמנו של המיליארדר חיים סבן ובמשך שנים רבות ניהל את פורום סבן של מכון ברוקינגס.

סבן הוא תורם כבד למפלגה הדמוקרטית ובהתאם זוכה לחיבוקים ממשפחת קלינטון וגם מהנשיא ברק אובמה, שהסכים להתארח בפורום ולהתראיין אצל סבן. מבחינתו של סבן המצב האידיאלי הוא שלום בית בין הממשל לראש ממשלת ישראל, ולכן גמישות מצד ישראל לעולם לא תזיק. את תמיכתו ברכישת בזק בידי חיים סבן הציג נתניהו כהוכחה לכך שהוא לא מערב שיקולים פוליטיים בהחלטותיו הכלכליות.

כאמור, נתניהו משחק על זמן כי בניגוד לשמאל הוא סבור שהזמן משחק לטובתה של ישראל, ולאחרונה הוא זוכה לקצת נחת. בזירה האמריקנית גדלים הסיכויים שבבחירות האמצע שיתקיימו בנובמבר ישמרו הרפובליקנים על הרוב בבית הנבחרים ובנוסף ישתלטו על הסנאט. יוזמות שהממשל בלם עד כה בסנאט, כגון חקיקה להגביר את הסנקציות על איראן אם זו תנסה לשטות באמריקנים במשא ומתן כמו שעשתה לאירופים לפני עשור, יזכו לרוב בשני בתי הקונגרס. זה יעמיד את אובמה בפני הצורך להכריע האם להטיל וטו או להתאים את מדיניותו למציאות החדשה.

במדיניות החוץ הממשל מתוסכל מהתגברות ההתקפות עליו גם מצד תומכים לשעבר. התחזקות אל-קאעידה וספיחיו, כישלון המדיניות המפויסת כלפי רוסיה וההידרדרות במזרח התיכון יוצרים אפקט מצטבר שפוגע בתדמיתו של הממשל. ישראל נהנית מתמיכה רפובליקנית איתנה, אבל אין לה עניין ליצור קרע עם האגף הליברלי בארצות הברית. המצב האידיאלי הוא שאובמה ייחלש וגם הדמוקרטים יתפסו מרחק ממנו בלי שישראל תהיה מעורבת ישירות בנושא.

השקעה משתלמת

ביום ראשון התפרסמו תוצאות הבחירות בהודו, ומועמד מפלגת ה‑BJP ההינדית נרנדרה מודי זכה בניצחון מוחץ על מפלגת הקונגרס.

הניצחון של מודי תפס את ארצות הברית לא מוכנה. יותר מעשור וושינגטון מסרבת לספק למודי, שעד לבחירות כיהן כראש ממשלת מדינת גוג'ארת המשגשגת, אשרת כניסה לארה"ב. הרקע לחרם היה הפרעות האנטי-מוסלמיות שהתרחשו בגוג'אראת ב‑2002, לאחר שהמוסלמים נתפסו כאחראים לשריפת 59 צליינים הינדים בקרון רכבת. מודי הכריז על יום אבל שהתפרש כהיתר לחסל חשבונות עם המוסלמים ואלף איש נהרגו. למפלגת הקונגרס היה נוח להשחיר את מודי כמי שיסכן את שלום הבית בין הינדים למוסלמים על רקע השקפותיו הדתיות. כעת ארה"ב ממהרת לברך את מודי ולהזמינו לביקור ממלכתי בוושינגטון.

בזמן שארה"ב החרימה את מודי, ישראל חיפשה את קרבתו והשקיעה בו ובמדינת גוג'ארת. כעת ישראל עשויה לקצור את הפירות. מודי בוודאי ירצה לטפח יחסים טובים עם כולם, אבל קשה יהיה לשכנע את הרוב החדש בהודו לתעב את ישראל בגלל שהיא דתית, ימנית ומבקשת, רחמנא ליצלן, להחזיר לעצמה דריסת רגל במקום קדוש שהכובש המוסלמי השתלט עליו.

בשבוע הקודם התארח נתניהו אצל מנהיג נוסף שהותקף כמוהו כלאומני מדי ונִצי מדי - שינזו אבה היפני. ביפן, שכמו הודו החרימה את ישראל עוד לפני ה"כיבוש", נתניהו המבודד זכה להבנה כאשר השווה בין הסכנה הגרעינית האורבת לישראל וליפן מאיראן ומצפון קוריאה. ביקורו המוצלח ביפן לא הפריע לסינים לשגר משלחת גדולה לישראל ולחתום עמה על הסכמים חשובים.

אירופה לאומנית יותר

מאסיה ומאמריקה נעבור לאירופה. היום (22.5) נפתחות הבחירות לפרלמנט האירופי, והן תימשכנה עד שבת. על פי כל הסקרים, המנצחים הגדולים יהיו ערב רב של מפלגות בדלניות אשר יזכו עתה לבמה וגם לתקציבים כדי לנגח את פרויקט איחוד אירופה מבפנים. מבחינת יחסם לישראל, חלק מחברי הפרלמנט החדשים יהיו ידידים טובים בעוד שביוון ובולגריה ייבחרו גם אנטישמים. אבל התוצאה העיקרית של הבחירות תהיה אירופה שעסוקה יותר עם עצמה ופחות פנויה לנגח אותנו. ייתכן שכוחות חדשים יתפסו ועדות בפרלמנט האירופי ויתחילו לערער על התמיכה הכספית שמעניק האיחוד לארגוני זכויות אדם בעלי סדר יום אנטי ישראלי.

אבל ההבדל, כמו בהודו, יהיה ברמה הפילוסופית. הכוח העולה באירופה מתנגד למדיניות הרב-תרבותית שהנהיג האיחוד, תוך טשטוש הזהות הלאומית. קיימת התנגדות להגירה הבלתי חוקית ובמיוחד להתיישבות המוסלמים באירופה תוך יצירת חברה נפרדת. הדרישה המינימלית של עמי אירופה היא שהמהגרים המוסלמים יקבלו על עצמם את אורחות המדינה שקיבלה אותם. בהולנד מנהיג מפלגת החירות חירט וילדרס ניהל מסע בחירות שכה הרגיז את הסעודים, עד שהם מאיימים בחרם על הולנד.

שלא תהיינה אשליות, המפלגות הללו לא יזכו לרוב, אבל הן כבר מאלצות את מפלגות השלטון הוותיקות להתחשב במגמה ולהתיישר כלפיה, מסיבות של תחרות פוליטית. ישראל, ששחתה נגד הגל האנטי-לאומי באירופה, עשויה לגלות כעת סביבה פחות עוינת ביבשת.