בריכה או אוקיינוס? תלוי את מי שואלים

כשגבר בגיל העמידה מגלה ששכנתו בת השבע נשארה כשהיתה, זה מעורר כמה תהיות בנוגע לזיכרון שלו.

רחל בן אליהו , כ"ו באייר תשע"ד

בריכה או אוקיינוס? תלוי את מי שואלים-ערוץ 7
האוקיינוס השקט הרבה פחות שקט
ארכיון. פלאש 90

אוקיינוס בקצה המשעול
ניל גיימן
ידיעות ספרים, 199 עמ'.

ספר ובו עולמות דמיוניים מתקבל אצל חלקנו בחיבה, אצל חלקנו ברתיעה.

אם זהו לא ספר מז'אנר הפנטזיה, כנראה שילד מספר אותו וכך יכולים לקרות לו כל מיני דברים מופלאים. ומה עושים אם העלילה מושמת בפיו של גבר בגיל העמידה? כאן זה מתחיל להיות מבלבל ואתה מתלבט למה להאמין...

"אוקיינוס בקצה המשעול" מסופר על ידי גבר בגיל העמידה שחוזר למחוזות ילדותו. הוא מוצף בזיכרונות, שהמשמעותיים בהם קשורים לשכנתו לטי המפסטוק, שהבריכה בחצר שלה כונתה אוקיינוס.

ואולי זהו באמת אוקיינוס? כשהמציאות, הדמיון והפנטזיה מתערבלים בראשו, הוא משחזר את החוויות מהימים ההם ומגיע לכמה תובנות מעניינות. כשהוא דופק בדלת ביתה, הוא מגלה שהכל נשאר כמו שהיה.

מה מהחוויות ההם עיצב אותו להיות מבוגר כפי שהוא היום? מה אנו בוחרים לשכוח, מה נשכח מאיתנו ומה הופך לחלק מיישותנו?

בסיפור שכתוב באופן ריאליסטי, אך גם כאגדה, בתערובת של זיכרון וקסם, או ריאליזם מאגי, יש שאלות שנותרות ללא תשובה אבל עם טעם מתוק על השפתיים.