עד היום שומע מאיר קליפר בן ה 72 תושב הצפון את קולות ההפצצה הגדולה ההיא משנת 1973 במלחמת יום הכיפורים.
מאיר שירת כחייל בחיל התותחנים, ובאחת ההפגזות המצריות הקשות נפצע מפגז מצרי. מאז "סחב" מאיר בגופו את רסיסי אותו פגז מצרי.
"שכבנו בשוחה בפאיד ליד העיר סואץ ופתאום שמענו בום ענק והרגשתי שריפה חזקה בחזה", מספר מאיר. מאיר הפצוע הוטס לרפידים ומשם לביה"ח סורוקה שם נותח וטופל.
הרופאים שראו את הרסיס בחזה של מאיר, בדקו שהרסיס אינו "שט" בגופו ולא יכול לגרום נזק לריאה, והחליטו שלא לנתח אותו בשלב זה, מאז הרסיס הוא החבר הצמוד של מאיר קרוב ובתוך החזה כבר 40 שנה.
לפני מספר שבועות הרגיש מאיר בביתו סחרחורת לא ברורה, הוא התעלף מספר פעמים והחליט ללכת לבדיקות מקיפות.
במהלך הברור הרפואי נשלח מאיר לבדיקות סיטי מקיפות שם חשד ד"ר אסף יעקובי ממכון הריאות בכרמל כי התסנין בריאה נראה לו חשוד. מאיר נשלח ממכון הריאות של הכללית בגפן שם נבדק, לביצוע ביופסיה בכרמל.
"40 שנות עישון כבד של מאיר, יחד עם תוצאות הביופסיה לא השארו לנו ספק כי אכן מדובר בגידול סרטני שיש להוציאו בהקדם", אומר ד"ר רונן גלילי.
ד"ר רונן גלילי מנהלה החדש של יחידת הריאות בביה"ח כרמל החליט להוציא את הגידול הסרטני ובאותה הזדמנות גם את הרסיס הותיק שגודלו 2 ס"מ בשיטת ניתוח חדשנית.
"בשיטת הניתוח הרגילה מבצעים המנתחים חתך גדול וארוך בין הצלעות לרוחב הגוף באורך של כ 20 ס"מ מסביר ד"ר גלילי. הפתח הגדול נותן למנתח הסתכלות וגישה נוחה לריאה ומאפשר לנתח ולהוציא את הגידול בצורה טובה אבל החתך הגדול, מצריך מחולה החלמה ארוכה יותר ועם הרבה יותר כאבים". בשיטה הטוראקוסקופית החדשה ביצע ד"ר גלילי את הניתוח בצורה זעיר פולשנית, מבלי לפתוח את בית החזה, בעזרת מצלמת טלויזיה מתקדמת.
באמצעות 3 חתכים זעירים שבאחד מהם מוחדרת המצלמה ובשני כלי הניתוח, רואה ומאתר המנתח את הגידול. ובעזרת כלי המספריים הוא כורת את הגידול במדויק ומוציא אותו מפתח קטן בחזה.
"היתרונות בשיטה הזעיר פולשנית הם גדולים", אומר ד"ר גלילי. "החתך והצלקת קטנים משמעותית ואין צורך לפסק את הצלעות בניתוח, ההחלמה של החולה מהירה וקלה יותר, גם כמות התרופות ומשכחי הכאבים קטנה יותר".
במהלך הניתוח אותו ביצע ד"ר גלילי בעזרתו של ד"ר ד"ר דן לוי פבר מנתח מיחידת הריאות בכרמל, הוציא ד"ר גלילי את הגידול הסרטני מהאונה החולה, ואז ניגש לרסיס של מאיר שחיכה לו בסבלנות בבית החזה 40 שנה ושלף גם אותו.
ד"ר גלילי נזכר בתקופה בה היה רופא גדודי בחטיבת גולני אז הוא נתקל בלוחמים שנורו במהלך הקרבות בחזה ונאלץ בשטח לבצע בהם פעולת ניקור בית החזה, הנקראת טרוקר. "בפעולת הטרוקר אנחנו מחדירים לפצוע בשטח סוג של 'מסרגה' עבה לבית החזה, כדי לנקז את האויר הכלוא בחזה ולמנוע תמת של הריאה", מסביר ד"ר גלילי. "בניתוח הטוראסקופי אנחנו מחדירים 2 'מסרגות' אבל הכל נעשה כמובן בהרדמה מלאה בחדר ניתוח סטרילי ומצוייד, כשהחולה מרויח חתך קטן בגוף והחלמה מהירה וטובה יותר".
מאיר, שמחלים עכשיו במהירות ובהצלחה במחלקה לניתוחי לב וריאה בכרמל מחזיק את הרסיס שקיבל מד"ר גלילי קרוב ללב. "הרסיס הזה היה חלק ממני במשך 40 שנה והוא מזכיר לי כל הזמן את המלחמה הנוראה ההיא", אומר מאיר.
מאיר שניצל מאימי השואה, עלה מרוסיה לישראל בגיל 6 והשתקע באזור הקריות. מאיר עיצב את התפאורה להצגת התיאטרון הידועה "מחכים לגודו " ועיצב תפאורות רבות לאירועים ונשפים גדולים בכל הצפון.
מאז ומתמיד רכן מאיר על כן הציור והעיצוב, כשכוס קפה וסיגריה מעשנת דלוקה בידו. היום הוא חושש יחד עם רופאיו כי הסיגריות הם אלו שגרמו לו לסרטן הריאות.
"אין היום כמעט ספק כי הסיגריות הם גורם מרכזי בתחלואת סרטן הריאות בישראל ובעולם", אומר ד"ר גלילי. "אנחנו נלחמים ומתריעים בכל דרך אפשרית מכל מטופל המגיע אלינו ובכלל, להפסיק לעשן. הסיגריות גורמות רק נזק וחשוב וכדאי מאוד להיפטר מהן".
"אני יוצא בקרוב מביה"ח כרמל כשאני משאיר מאחורי את הגידול החולה, ולוקח איתי למזכרת את הרסיס שלי", אומר בחיוך מאיר. "אני הולך להיפרד סוף סוף מהסיגריות, ואני מבקש להודות לד"ר גלילי ולכל הצוות הנהדר של המחלקה לניתוחי לב וחזה בכרמל, לאחיות המסורות, לרופאים ולכל הצוות הנהדר שטיפל בי כל כך יפה והציל את חיי. אתם הייתם בשבילי כמו אויר לנשימה ואין לי מילים להודות לכם".