קהילת האבודים

גלי העלייה שהגיעו לישראל ממדינות חבר העמים, בראשית שנות השבעים, הביאו איתם אנשי מפתח הממשמשים היום במדינת ישראל בתפקידים רמים. יו"ר הכנסת, שר חוץ, חברי ועדות ועוד.

לצידם של אישים אלו, חיים בישראל גם עשרות אלפים המגדירים עצמם בצדק או שלא, כקהילת האבודים.

ספר חדש הרואה אור בימים אלו מגולל את סיפורה של קבוצת מהגרים צעירים מברית המועצות המנסים להכות שורשים בעיר תל אביב של שנות התשעים.

ענת, מיכאל, רגינה, אנה וסלוצקי חולמים על היום שבו ירגישו שייכים במדינתם החדשה, אולם חרף מאמציהם הם נותרים מתבוננים בהשתאות ילדותית-כמעט בסביבתם, הזרה להם בשפתה, בנופיה ובמנהגיה.

האינתיפאדה הראשונה, מלחמת המפרץ והסכמי השלום עוברים כרחש בלתי-מובן באוזניהם. אולם ביום שבו חומת המגן שסביבה הם מוקפים במעין כת סגורה, נפרצת, הם נפלטים החוצה אל מערבולת החברה הישראלית, נטולי משענת, בודדים ומבולבלים מאי-פעם.

קהילת האבודים הוא רומן רחב-יריעה ישראלי מובהק, הבוחן לפרטי פרטים את משבר ההגירה של העולים החדשים מרוסיה ואת קשיי השתלבותם בחברה המקומית. ברגישות שאין כמותה, תוך הפניית מבט מפוכח וחד אל מעמקי הנפש של מגוון דמויות ייחודיות, ובתנופת כתיבה וירטואוזית ממש, בוחנת הסופרת אולה גרויסמן מחוזות שטרם נחקרו בהוויה הישראלית ומשרטטת דיוקן נוקב, מקורי וכובש של עדה שלמה, כמו גם של הישראלים הוותיקים, שמבטם החודר של המהגרים שוזף אותם באור חדש ומעורר מחשבה.

 מחברת הספר-רומן אולה גרויסמן,  הינה ילידת מוסקבה שעלתה ארצה כילדה ב-1972 וגדלה בחיפה."אולה גרויסמן היא ציירת מופלאה. כל אחד מהדיוקנאות שהיא משרטטת הוא ממשי, מורכב ושובה לב, והקומפוזיציה מיטיבה להאיר הן את "התמונה הגדולה", הן את היחידים שהם אבני הבניין שלה וגיבוריה. לכן גם ה"רקע" והעלילה אינם אלא דיוקנאות וירטואוזיים בעצמם – זה של החברה והמקום וזה של הנפש."  כותבת עליה הילה להב, עורכת הספר.

אכן. רק מי שעלה משם, ראה את בני דורו, שחלקם הקטן משתלבים היטב וחלקם סגור ונצור, לצד מי שנפש אומנותית לו יכול לראות את פני הקהילה הזו בעין אמיתית. אולי דרך הספר נבין אותם יותר. מעניין וחשוב לדעת על האחר בקרבנו.