1. אחת הטענות המרכזיות הנשמעות בעיקר במפלגות המכונות "מפלגות המרכז" בעד רעיון "שתי המדינות", הוא הצורך בשמירה על המדינה היהודית.
שר האוצר לפיד היטיב לבטא זאת אתמול בנאומו בכנס הרצליה, אשר טען כי רק הסדר מדיני, "יסיר מעלינו את האיום של מדינה דו לאומית שהמשמעות היחידה של הקמתה היא סיום קיומה של ישראל כמדינה יהודית וחיסול הציונות".
שרת המשפטים ציפי לבני מתנבאת כמעט מידי שבוע ממש באותן המילים, ושתי המפלגות, "יש עתיד" ו"התנועה", לא מפסיקות לאיים עלינו שקיצה של המדינה היהודית קרוב מאי פעם.
2. מסע ההפחדות על קיצה של המדינה היהודית הוא מעניין, אבל עיון באג'נדה החקיקתית של שתי המפלגות, מעורר תהיות באשר לכנות הדאגה לגורלה של המדינה היהודית.
קשה להתרגש מעומק הדאגה ליהדותה של המדינה של לבני, המתנגדת בכל כוחה לחקיקת חוק היסוד שיזמו יריב לוין ואיילת שקד שאמור לעגן את משמעות היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
קשה להתרגש גם מהדאגה של יאיר לפיד ליהדותה של המדינה, בשעה שהוא זה העומד בראש החץ של הניסיון לפגוע תקציבית בלימוד התורה במדינת ישראל, וזאת גם אם נניח לחלוטין בצד את סוגיית גיוס בחורי הישיבות שהיא סוגיה מורכבת יותר.
3. עיון בהצעות החוק שמגישים חברי הכנסת ממפלגותיהם של השניים גם כן לא מעלה רושם של דאגה ליהדותה של המדינה. לעתים קרובות מדי ההיפך הוא הנכון.
התיקון לחוק הפונדקאות, התיקון לחוק האימוץ, התיקון לחוק בתי הדין הרבניים ועוד שורה ארוכה של חוקים מבית היוצר של שתי המפלגות, עשויים ליצור פגיעה אנושה בדמותה היהודית של המדינה.
המאמץ המתמיד לפגוע ברבנות הראשית ובסמכויותיה גם הוא בוודאי שלא מוסיף לאמון היהודי שניתן לרחוש לשתי המפלגות הללו.
4. בפועל, האיום הגדול ביותר בימים אלו על יהדותה של המדינה הוא האיום על דמותה היהודית. האיום הדמוגרפי איננו מבוטל, אבל הוא גם איננו החמור שבאיומים. ניתוח דמוגרפי של הנתונים מביא מומחים שונים לתוצאות שונות וההיסטריה סביב העניין איננה במקומה.
אני מציע ללפיד ולבני להקים את שדולת "המדינה היהודית", אשמח לתת להם שורה של משימות חשובות יותר להשגת מטרה זו לפני שנגיע לשאלת ההסדר המדיני.