החרדים הצילו את נתניהו מעצמו - פרשנות

ניסיונו להכשיל את ריבלין כמעט עד לדקה האחרונה עלול היה להכניס את נתניהו לסחרור מפלגתי וקואליציוני שנמנע ברגע האחרון.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , י"ב בסיון תשע"ד

החרדים הצילו את נתניהו מעצמו - פרשנות-ערוץ 7
נתניהו ניצל מעצמו. עם ריבלין על הבמה
צילום: דוברות הכנסת

1. מי שהביט בפניו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברגע ההכרזה על נשיא המדינה הנבחר, יכול היה לראות בעיקר הפתעה.

נתניהו לא האמין שריבלין מסוגל לקום מהקרשים, ולא היה מודע למעבר המאסיבי של החרדים לתמיכה במועמדותו של ריבלין בסיבוב השני, לאחר שבסיבוב הראשון תמכו בדליה איציק.

אבל למה להתגולל על נתניהו, גם רובי ריבלין בעצמו לא האמין. מי שכן האמינו, ועל כל פנים לא התייאשו, היו שני הקמפיינרים של ריבלין בכנסת, ח"כ חיים כץ והשר גדעון סער.

השניים הפעילו את כל מי שניתן היה להפעיל. דאגו לעריכת "התרת נדרים" לח"כ יעקב מרגי מש"ס שנדר לתמוך בדליה איציק ובמי שהיא תמליץ עליו, הפעילו את ח"כ אלקין שהתגייס למערכה וניצל את קשריו הטובים ביהדות התורה, ולחצו גם על כמה ליכודניקים שלא הצביעו לריבלין בסיבוב הראשון אך חזרו אליו בסיבוב השני.

2. המהפך בגזרת החרדים היה מורכב משני אלמנטים. הראשון היה הבנתם שנתניהו ממשיך לפעול נגד ריבלין, כך שהצבעה עבור ריבלין ממשיכה להוות נקמה בו. התגייסותו הגלויה של לפיד למען מועמדות מאיר שטרית יצרה אפקט דומה.

בנוסף דאג מי שדאג לחשוף את חברי הכנסת החרדים, האשכנזים והספרדים גם יחד, לעמדותיו של שטרית בסוגיות דת ומדינה. שטרית, אם להיות עדינים, נמצא מבחינה מפלגתית במקומו הטבעי מבחינה זו, כך שעמדותיו רחוקות מאוד מעמדותיהם של החרדים.

המצטרפים מש"ס ויהדות התורה, כמה חברי ליכוד, ועוד קולות ספורים בעבודה, מרכיבים את קצת יותר מעשרים הקולות שנוספו לריבלין בסיבוב השני. לריבלין נוספו נטו 19 קולות, אך ההערכה בסביבתו היא שהוא איבד קולות ספורים ב"יש עתיד" בין הסיבוב הראשון לשני, של חברי כנסת שלא רצו לפגוע במאמץ הסיעתי להביא לנצחונו של שטרית.

3. אז מי בעצם המנצחים? המנצח הראשון הוא כמובן רובי ריבלין, האיש ששחזר את "אפקט פרס" ונכנס לבית הנשיא בניסיון השני. ריבלין פעל בסביבה ביתית עוינת אך החזיק מוצבים קדמיים כמעט בכל סיעה בכנסת, אשר הביאו לו בסוף את הניצחון.

המעגל השני של המנצחים הם שני הקמפיינרים שלו, חיים כץ וגדעון סער, ששדרגו משמעותית את מעמדם הפוליטי כממליכי נשיא. סער, יש לזכור, טוען לכתר הנהגת הליכוד, והישג כזה בטח לא מזיק לו בקרב מצביעי וחברי המפלגה שאוהבים מאוד את ריבלין ומאוד רצו לראות אותו בבית הנשיא.

מעגל המנצחים השלישי הוא תומכי ריבלין במפלגות השונות. כאן ניתן למנות את אורי אורבך ואורי אריאל, שני ה"אורים" מהבית היהודי שסחפו אחריהם את הסיעה כולה לתמיכה מוצקה בריבלין. בנט, שבתחילה לא נטה לתמוך בריבלין, פעל בטקטיקה הפוכה לזו של נתניהו וליברמן, הפעיל את כל כובד משקלו האישי בעד ריבלין, וזכה ביושר באפשרות להתנאות בניצחון כהישג גם של סיעתו. חברים נוספים באותו מעגל הם שלי יחימוביץ', אלי ישי, אילן גילאון, ועוד כמה וכמה חברים מימין ומשמאל שתמכו ברובי.

4. בעוד הבית היהודי כמפלגה יכולה לחוש מנצחת, ומפלגות "התנועה", "יש עתיד", "העבודה" ו"ישראל ביתנו" הן המפסידות, מפלגת הליכוד הרוויחה מהתוצאות, אך קשה להגדיר אותן כניצחון מפלגתי, כאשר ראש המפלגה פעל נגד מועמד המפלגה.

מפלגת הליכוד הרוויחה מהתוצאות, משום שהם מנעו קרע פנימי עמוק במפלגה. הפסד של ריבלין היה עלול להוציא את כמה מבכירי המפלגה, תומכיו המוצהרים של ריבלין, למסע נקם אכזרי באלו שפעלו להכשלתו. גם נתניהו הרוויח, משום שלמרות שפעל אישית נגד ריבלין, הפסד של ריבלין היה מחליש אותו משמעותית בתוך הקואליציה שלו ומחזק גורמים שמעוניינים בהפלתו הקרובה.