היום (רביעי י"ג סיוון) לפני ארבעים שנה החל באופן מעשי מפעל ההתיישבות בשומרון.

על הימים ההם שהחלו בעלייה לגבעת חטמ"ר שומרון בניצוחו של אריאל שרון סיפר ביומן ערוץ 7 יו"ר ועד מתיישבי שומרון, בני קצובר.

את דבריו פותח קצובר באזכור הימים מאז מלחמת ששת הימים ועד שנת 73' בהן אין ולו יהודי אחד שמתגורר בשומרון ובבנימין. לנוכח מציאות זו מתקיימים כינוסים ודיונים שונים בראשות הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, הרב משה צבי נריה זצ"ל ויבדל"א הרב חיים דרוקמן, במגמה לבחון דרכים להסרת החרפה הזו מגבעות השומרון.

מהדיונים הללו, אומר קצובר, לא יצא בפועל דבר ולאחר עוד דיון שכזה בביתו של הרב דרוקמן, דיון שבו הועלו הצעות מוכרות ישב בני קצובר עם חברו, הרב פליקס, ללימוד בחברותא ופרס בפניו את תחושותיו לנוכח התכניות שאינן מתממשות והדיבורים שאינם מעלים דבר.. "סגרנו את הגמרות ואמרנו שאולי צריך לקחת את המשימה על עצמנו. כל יום שחולף מכביד על הסיכוי שמישהו ירים דגל וכל יום שחולף מרגיל את הציבור בישראל ואת העולם למציאות שבה אין יהודים בשומרון ובבנימין".

"החלטנו להקים גרעין שיתיישב בשומרון גם אם אין לשם מים וחשמל. זה היה גרעין אלון מורה, הוא מספר ומתאר כיצד חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה במאמץ לגייס תומכים ומשפחות שתהיינה מוכנות להיות חלק מהגרעין. בתוך חודש היו כבר כ - 15-20 משפחות וכמה רווקים ורווקות שחברו להקמת הישוב הראשון בשומרון.

אל ההתארגנות מגוייסים כתומכים גאולה כהן, זבולון המר ואריאל שרון. כשפרסו את תכניתם בפני אלוף פיקוד מרכז, האלוף רחבעם זאבי גנדי, הראה להם גנדי ארגז ובו תכניות להקמת עיר ליד שכם, אך הוסיף ואמר שהדברים חייבים להתבצע באישור ו"אם תעזו לעלות בלי אישור אגיע ובמגפיים שלי אדרוס אתכם", אמר והותיר את המתיישבים להרהוריהם.

אך מנגד אלוף אחר העניק להם אזהרה אחרת. היה זה אריאל שרון שהניף כלפיהם אצבע והזהיר אותם שלא לחשוש מלהעיר אותו בכל רגע נתון למשימת ההתיישבות הזו.

לאחר מלחמת יום כיפור הגיעה הקבוצה להחלטה כי יש לקבוע עובדות בשטח והם מחליטים לעלות לקרקע. הממשלה מתנגדת כמעט כולה למעט שלושה – שמעון פרס, גדי יעקבי ומשה דיין. פרס אז נשא נאום שבו תהה אם יתכן שהשומרון יהיה האזור היחיד בעולם הדמוקרטי שבו אסור יהיה ליהודי להתגורר...

לעומת זאת מנחם בגין שלל את תכנית העלייה מחשש למלחמת אחים. כך גם התנגדו לעלייה בלתי מאושרת הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב חנן פורת ז"ל, יבדל"א הרב לוינגר ואחרים שסברו כי למהלך אין סיכוי אם לא תתקבל הסכמת הממשלה לכך.

הקבוצה מחליטה ללכת להיוועץ ברב צבי יהודה קוק שמבקש התייעצות עם בגין ולאור דבריו הוא שולל את הרעיון. בהתייעצות שנייה עימו מבקש הרב להיוועץ ברב גורן שגם הוא משיב בשלילה והרב מצטרף אליו, אך הקבוצה אינה נואשת והיא מבקשת להתייעץ עם הרב בשלישית. הרב צבי יהודה שואל מה יש להיוועץ לאחר שדיברו על הסוגיה כבר פעמיים. הקבוצה מבהירה שבכוונתה לעלות אף על פי כן והיא מבקשת את ברכת הרב.

קצובר מתאר כיצד בתגובה מיידית מתנפל הרב על המתיישבים הצעירים ומברך אותם בלהט. אריאל שרון מציע את הגבעה הסמוכה לחמט"ר שומרון, ליד הישוב איתמר של היום וביום י"ג סיוון הם עולים. חנן פורת שומע על העלייה וממהר אל הרב צבי יהודה שאומר לו כי ידוע לו על העלייה וכי הוא אף בירך את העולים. פורת שואל אולי ניתן לבקש אישור משר הביטחון פרס ולמנוע צרות צפויות. הרב מבקש שיקראו אליו את פרס. פרס מודיע שיוכל להגיע רק למחרת והעלייה נדחית ביממה.

בפגישתם מבקש הרב צבי יהודה מפרס לאשר והוא משיב שהדבר אינו בסמכותו. שלוש פעמים שב הרב ומבקש מפרס לאשר וכשהוא נענה בשלילה הוא מודיע למתיישבים כי אם זו התשובה הוא עצמו מצטרף אליהם.

כך עלו כמאה וחמישים איש בסיוע אנשי צבור ואיתם הרב צבי יהודה אל הנקודה בה הקימו מאהל. כאשר הגיעו חיילים לפנותם נאחז הרב צבי יהודה בגדר התיל ולא הבחין בדם שיורד מידו. כאשר הוצע להתפשר ולהעביר את המתיישבים לנקודה ארעית אחרת הודיע הרב כי אם אין בעיה חוקית בקרקע הזו הרי שאין לוותר עליה ואין להתפשר.

קצובר ממשיך ומתאר כיצד עם התקרבותם של החיילים למקום נעמד מולם הרב צבי יהודה בקריאות 'תירו בי. תביאו את מכונות הירייה שלכם. על ארץ ישראל תהיה מלחמה'. כאשר אחזו החיילים במתיישבים בניסיון לפנותם תלש אריאל שרון את ידיהם האוחזות במתיישבים. מפקד הכוח שאל כיצד הוא מעז כאיש צבא להיאבק בהם. תשובתו של שרון הייתה שהמעשה אינו מקובל ויש לסרב לפקודה שכזו.

למחרת הציג שרון בפני המתיישבים את העיתונות ובה האשמות כלפי פרס ששיתף פעולה עם המתיישבים, עובדה שאינה נכונה אך התקשורת סברה שללא שיתוף פעולה שכזה לא יכולים היו המתיישבים לעלות להר.

שרון הבהיר כי בהכירו את פרס כאדם לחיץ והיסטרי הוא ייבהל מהכותרות ויסגור את המקום ולכן נכון יהיה לעבור לגבעה אחרת, זו גבעת סבסטיה. אל עליה זו הצטרף גם מנחם בגין לאחר שראה את אופייה של העלייה הראשונה.

שמונה פעמים עלו המתיישבים לסבסטיה עד שהגיעו להסכמה באשר להקמת הישוב במקום. קצובר מספר כי התחושה בימים אלה הייתה שאולי, אם תהיה סיעתא דישמיא, יוביל המעשה לכדור שלג שיביא איתו עוד מתיישבים ותומכים, אך איש לא העריך שכדור השלג יהיה כה גדול כפי שהוא היום.