שאגות השמחה שבקעו מהחדר שהפך בשבועות האחרונים למטהו של ראובן (רובי) ריבלין בכנסת, רגע אחרי שיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין הכריז את תוצאות הסיבוב השני, לא הפתיעו אף אחד. ראובן ריבלין הוא הנשיא העשירי של מדינת ישראל, אבל הדרך היא שהפתיעה.
בסיבוב הראשון התמיכה הגבוהה בריבלין יחסית למועמדים האחרים הייתה צפויה – 44 ח"כים תמכו בו, למרות שמאיר שטרית הפתיע עם מספר קולות גבוה יחסית - 31. אלא שבסיבוב השני ריבלין היה בטוח שיזכה לתמיכה נרחבת הרבה יותר, ובפועל זכה ברוב דחוק – 63 לטובתו מול 53 לטובת שטרית.
ריבלין הופתע מהתוצאה, אבל היה נרגש מהזכייה. ראש מטהו, חיים כץ, דווקא התפנה לסגירת החשבונות הפוליטיים. "מפלגת השלטון לא ידעה להתנהל במרוץ לנשיאות, מה שכמעט לקח מריבלין את הנשיאות", הוא אומר.
"ההתנהלות של הליכוד הייתה שכונתית. יש מועמד היסטורי של הליכוד, עם סיכוי לנצח, ואחרי הסיבוב הראשון לא מתכנסים ולא מדברים. זה לא בסדר, ככה לא מנהלים מפלגה", אמר כץ ברמז עבה ליו"ר הסיעה ח"כ יריב לוין, ובעיקר ליו"ר המפלגה, ראש הממשלה בנימין נתניהו. האחרון אמנם הביע תמיכה בריבלין, אך על פי הערכות בכנסת שלח את מקורביו לעשות נפשות למען מאיר שטרית.
כץ אף טען שההתגייסות של נציגי המפלגות החרדיות בסיבוב השני הכריעה את הכף. ההתפלגות שם הייתה תמיכה בריבלין על ידי חברי יהדות התורה ומחנה אלי ישי בש"ס, בעוד אנשי מחנה דרעי תמכו בשטרית.
תלמידי הגר"א הגיעו לנשיאות
הנשיאות של ריבלין היא כעת עובדה מוגמרת בשביל נתניהו, ואתמול (ד') כבר היו אמורים השניים להיפגש, כדי לנסות ולהניח את משקעי העבר הרבים בצד על מנת שיוכלו לתפקד כראוי זה לצד זה בלי חיכוכים מיותרים. "אהבה גדולה אין שם", אומר ל'בשבע' גורם בסביבתו של נתניהו, "וזה היה ניכר ברשמיות שבין השניים בטקס החגיגי אחרי שרובי נבחר. אבל אני מניח שראש הממשלה ידע לעשות את ההפרדה ביודעו שהפופולריות של הנשיא היא כוח, ורובי יֵדע להיות ממלכתי ולנהוג בהגינות כלפיו".
בנאומים שנשא לאחר הניצחון ניסה נתניהו לפרגן לריבלין. "אתה שואב מבאר עמוקה ועשירה של מורשת ישראל, הציונות והיהדות. אני מכיר את הערכים הללו היטב, ואנחנו מכירים ומוקירים את הדרך הארוכה שעשית, שאביך זכרונו לברכה עשה. אמרת שהוא קבור בהר הזיתים, ומשם השקפת פעמים רבות על ירושלים. אתה איש ירושלים, ואתה איש ארץ ישראל והאזרח הראשון של מדינת ישראל", אמר וציין את הייחוס של הנשיא החדש, מצאצאי תלמידי הגאון מוילנא.
יום שלישי השבוע היה אחד הימים המרגשים בחייו של ראובן ריבלין, כפי שהעיד על עצמו. רגע אחרי הניצחון צלצל נרגש לרעייתו נחמה וביקש ממנה: "בואי לכנסת, ניצחתי".
מי שהיה יו"ר הכנסת בשתי קדנציות שונות ויעשה את המעבר לבית הנשיא הוא איש של מלים, אבל את דמעות השמחה וההקלה הוא לא הצליח להסתיר לאורך נאומו בטרקלין שגאל בכנסת. "חבריי וחברותיי חברי הכנסת, זכיתי היום באמונכם. באמון הציבור בישראל דרככם. שהרי כולכם, כולנו, שליחי ציבור. האמון שנתתם בי היום מכל קצות הבית הזה מחייב אותי להשיר מעליי, החל מרגע זה, את גלימת הפוליטיקה, ואני הייתי פוליטיקאי שנים רבות. איאלץ גם לעזוב את ביתי הפוליטי, הליכוד מיסודה של תנועת החירות ושל הארגון הצבאי הלאומי, שהיה לי בית, ושאמרתי שיהיה ביתי עד אשר לא אוכל לעמוד על דעתי יותר, אלא אם החוק יחייב אותי לעזוב אותו.
''היום אני מתחיל בדרך לבית האחר. בית השוכן לא רחוק מכאן. נוכח עומקן של המחלוקות בינינו ושל הוויכוח בתוכנו, מי יודע כמה זקוקים אנו גם לבית הזה וגם לבית הזה. הבית אליו אני הולך יהיה בית של הישראלים כולם, בית שדלתו פתוחה לכול. בית בו יסתופפו יחד כל חלקי העם לחוויה ישראלית אחת. האמון שנתתם בי היום מחייב אותי מרגע זה לא להיות איש של מפלגה. אינני איש של תנועה מרגע זה. אני איש של כולם. אני איש העם", אמר ריבלין.
בנאומו לא שכח ריבלין להודות לחברי הכנסת שהיו המנוע מאחורי בחירתו - השר גדעון סער וח"כ חיים כץ, חברי הכנסת יעקב ליצמן, אלי ישי, שלי יחימוביץ' ואילן גילאון, וכמובן לשרי הבית היהודי אורי אורבך ואורי אריאל.
אחד האנשים שזכה לא רק לתודה רשמית אלא גם לחיבוק חברי הוא השר לאזרחים ותיקים, אורי אורבך, מהראשונים שהביעו תמיכה בנשיא החדש בפה מלא כשההתמודדות הייתה ממש בתחילתה, ועוד לפני שהיה ברור אם יהיה מועמד נוסף מהליכוד או ממפלגות הימין.
אורבך העלה לרשת החברתית את הסטטוס הבא, שמבחינתו מהווה סיכום למערכת הבחירות לנשיאות: "להצלחה אבות רבים והליכוד יתום. כולם מסבירים שריבלין נבחר בזכות החרדים ובזכות חלק מהעבודה ובזכות אני-לא-יודע-מי. אבל כדאי לזכור ולהזכיר שהבית היהודי נתן לריבלין המצוין את כל 12 הקולות שלו. בלי תנאים ובלי משחקים ובלי חשבונות. מהמחנה הלאומי והדתי אנחנו המפלגה היחידה שפעמיים בחרה כאיש אחד במועמד המתאים, והענקנו שירותי מיקור-חוץ לליכוד-ביתנו המסוכסך. אני חושב שבוחרי הבית היהודי צריכים להיות גאים היום בנפתלי בנט ובסיעתנו על ההצבעה שלנו. בהצלחה, רובי".
"מפלגה בלי חשבונאות"
"מההתחלה תמכתי ברובי בפומבי, ואני שמח שהסיעה הצטרפה", אומר אורבך ל'בשבע' שעות ספורות אחרי הניצחון. "ההצבעה לרובי היא משהו טבעי, לא צריך לעבור מחנה. אמנם תמיד יש הרהורים ומחשבות, אבל אני חושב שבסוף כל תריסר חברי הכנסת שלנו התייצבו לצד ריבלין, וזה דרש עבודה ושכל ישר. בעצם אנחנו הסיעה היחידה, ככל הידוע לי, שכולם הצביעו כאיש אחד. לא הליכוד שזה ביתו הפוליטי, ולא אחרים. אנחנו בשני הסיבובים הצבענו כמו שצריך".
הייתה לך עבודה לא פשוטה. הסיעה לא תמכה באופן אוטומטי בריבלין, למרות שהיה קרוב לדעותיה.
"הנתונים בתחילה היו כאלה שלא ידעו מי יהיו המועמדים מהמחנה הלאומי. ביחסים בין הליכוד לבינינו, אני יכול להבין את נפתלי (בנט, נ"ק), שחיכה לראות אם יש על מה להתווכח בכלל. היו דיבורים על מועמדים אחרים, ואפילו לא הייתה אצלנו החלטת סיעה רשמית לתמוך בריבלין, אלא 12 החלטות עצמאיות של כל חבר וחבר. בתוך המחנה הלאומי יש לזה משמעות, שיש מפלגה שבה לא עסוקים בשנאה וחשבונאות אלא במהות".
אתה יכול לומר זאת בלב שלם? הרי החשבונות האישיים היו באופן מוצהר מצד חלק לא קטן מחברי בית המחוקקים, הטריגר שלהם להצביע למועמד מסוים.
"אני חושב שאנחנו כמפלגה היינו נקיים מזה. אז בתוך הליכוד וישראל ביתנו היו הרבה חשבונות כאלה, ברמה שקשה כבר לעקוב אחריהם, שלא לדבר על מפלגות אחרות שיש להן מחלוקות אידיאולוגיות עם הדרך של רובי. היו גם את החרדים שקרובים לרובי, אבל היו להם את החשבונות שלהם מול הליכוד. בקטע הלאומי הפוליטי, אני חושב שהציבור שבחר בנו מאוד רצה את רובי ריבלין ואני חושב שטוב שתרגמנו את זה למעשים. אני שמח שעשינו את זה בלי חשבונות והבטחות. לפעמים גם האמת שלך היא אופציה בפוליטיקה".
אז אולי משהו צריך להשתנות בהליך הבחירות לנשיאות? משהו שיהפוך אותן לבעייתיות פחות ולנקיות יותר?
"אם היה מדובר בבחירות כלליות לנשיאות המצב היה גרוע יותר, וגם חבל על הכסף. בסוף מדובר בעניין תרבותי, ובשאלה האם אנשים לא עסוקים בלהכשיל את הזולת. השיטה הקיימת נראית לי סבירה לגמרי. ייתכן שצריך לשנות דברים, שלא כל אדם יוכל להתמודד, לפעול כדי להוריד את כמות המתמודדים, אולי לעודד אנשים מבחוץ להתמודד. אבל לא לשנות את השיטה במובן של איך מצביעים, אלא מה הם תנאי הסף כדי להיות מועמד לנשיאות במדינת ישראל".
יש לך עצה טובה לידידך ראובן ריבלין, רגע לפני שהוא מגיע לבית הנשיא?
"יש לי עצה לכל מועמד: קודם כול להיות הוא עצמו, לא לנסות להיות מישהו אחר. במובן הזה אני משבח גם את שמעון פרס שהיה כזה, כי אין נוסחה אחידה איך להיות נשיא. לרובי ריבלין אני עוד אתן עצות מן הסתם, כי אנחנו בקשרים טובים. אני חושב שהעממיות שלו היא הנכס העיקרי, ואת הנכס הזה צריך לתרגם למעשים. שבית הנשיא יהיה קצת יותר פתוח, שהנשיא יסתובב יותר בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. אני גם חושב שיהיה לו מה לתרום בקשר בין חילונים לדתיים משום שהוא נגיש יותר לנושא ויש לו גירסא דינקותא. אצלו הדברים יבואו באופן טבעי, ואם הוא יהיה נשיא אהוב, ולא רק מוערך, אני חושב שזה יהיה מאוד חשוב ומועיל. אני מניח שיש לו כבר רעיונות משלו".
שאמה מחכה לביבי
לבחירתו של ריבלין לנשיאות יש גם משמעויות פוליטיות, בעיקר בליכוד ובישראל ביתנו. גדעון סער, שהיה ממובילי הקמפיין של ריבלין, זכה למעמד של האיש החזק בליכוד וסימן את מקומו ביום שאחרי נתניהו. אביגדור ליברמן, ששם את כל כובד משקלו לטובת שטרית, נותר בצד המפסיד.
נתניהו, אגב, הפסיד פעמיים, שכן אם ריבלין היה בר פלוגתא נעים הליכות, הרי שמי שאמור להחליפו בכנסת, כרמל שאמה הכהן, נחשב בקדנציה הקודמת לאחד מכאבי הראש הגדולים של נתניהו מבית. כיו"ר ועדת כלכלה הוא נחשב בעייתי לראש הממשלה, שדאג להותיר אותו מחוץ לרשימת הליכוד בבחירות האחרונות.
עכשיו הוא חוזר מספסלי האופוזיציה של מועצת עיריית רמת גן, לאופוזיציה הפנימית בליכוד. ליברמן ילחץ על נתניהו למצוא תפקיד של כבוד לשאמה הכהן, כדי לפנות מקום למי שבא אחריו ברשימה המשותפת לשתי המפלגות – ח"כ לשעבר אלכס מילר. שאמה הכהן עצמו מעוניין לחזור, אבל בסביבתו רמזו שהפוליטיקה הארצית לא חסרה לו בשלב זה, ואם תגיע הצעה מתאימה יכול להיות שיבחר לפנות את מקומו למילר. קיימת גם אפשרות ששאמה הכהן יחזור לכנסת, ובהמשך, אם אכן יוצע לו מינוי, יפרוש.
ובחזרה לנשיא הנכנס ריבלין, שעתיד להתחיל כבר בימים הקרובים בחפיפה לתפקיד החדש. הוא ייוועד מספר פעמים עם הנשיא שמעון פרס, שעליו אמר כי הוא "לא מתיימר להיכנס לנעליו הגדולות", וציין כי הוא רוצה להמשיך בתוכניות שפיתח הנשיא היוצא: "יש הרבה דברים לעשות עכשיו לפי תוכניותיי, ובוודאי אשמע מהנשיא פרס אילו מטלות הוא משאיר לי לעשות. בית הנשיא יהיה בית העם היות ואני מהעם ולמען העם כאחד העם".
ולא מדובר רק באמירה. אנשיו של ריבלין כבר החלו לברר האם יש אפשרות שבית הנשיא יהיה מעון האירוח הרשמי – המשרד של ריבלין, בעוד הוא עצמו ישוב מדי לילה ללון בדירתו הירושלמית, שאותה הוא ממאן לעזוב. עדיין לא ברור אם הדבר ייצא אל הפועל, אבל אין ספק שרוח אחרת החלה לנשב בדרך המובילה ממשכן הכנסת לבית הנשיא.