ראש המרכז לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל, פרופ' אלכס בליי, קורא לשוב אל מסקנות ועדת שמגר אודות מדיניותה של ישראל מול פיגועי חטיפה ומיקוח ולאמץ אותן.
בימים אלה כותב פרופ' בליי ספר המכנס לתוכו את מסקנות מחקרו הכולל ניתוח מדיניותה של ישראל מאז שנת 49' ועד היום בסוגיה זו של עסקאות שחרור המחבלים. לדבריו מהניתוח עולה מסקנה ברורה ולפיה בכל מקרה בו שחררה ישראל שחרור המוני של מחבלים הוביל הדבר לגל טרור ופיגועים. כך היה לאחר עסקת ג'יבריל שהמשוחררים בה הפכו לשלד הטרוריסטי שביצע את האינתיפאדה של 87' וכך היה לאחר עסקת שליט שמשוחרריה הובילו גל טרור וחלקם כבר שבו אל בין כותלי הכלא הישראלי.
לדברי פרופ' בליי ממשלות ישראל לא עסקו עד כה באופן מסודר בסוגיית העסקאות אלא באופן נקודתי בכל הזדמנות שבה נקרתה בפניהן בעיה או איום. המקרה היחיד שבו נשקל הנושא באופן מקיף ומשמעותי יותר הוא בוועדת שמגר שמסקנותיה לא אומצו על ידי הממשלה.ו
בדבריו מזכיר בליי כי עיקרו של הדו"ח קובע כי שחרור חטוף או שבוי יתאפשר אך ורק תמורת מחבל אחד. לדבריו אמנם מדובר ברעיון יפה אך לא בטוח שהוא ישים ומכיוון שכך ראוי לישראל להכין קלפי מיקוח בעלי משמעות כדוגמת מנהיגי טרור מובילים שיישארו בכלא הישראלי ותמורתם יהיו מוכנים ארגוני הטרור לשחרר חטוף גם אם אין מדובר במספר עצום של מאות מחבלים. לדבריו הניסיון מוכיח כי כאשר מדובר בקלפי מיקוח בעלי משמעות יש נכונות לשחרור תמורת מספר מועט של מחבלים, אם כי גם כאן היו מקרים חריגים כדוגמת רון ארד.
בליי נשאל אם "איסוף" של קלפי מיקוח משמעותיים אינו עשוי להיתקל בהתנגדות של מערכת המשפט הישראלית והבינלאומית. בליי מדגיש כי דבריו מתייחסים למנהיגי טרור שפעולה פשוטה של ריכוז נתונים יכולה לייצר נגדם תיק ראיות משמעותי שיעמוד בכל מבחן משפטי.
בדבריו דוחה פרופ' בליי את הטענות העולות מהשמאל הקיצוני ולפיהן החזקתם של מחבלים בכלא הישראלי היא שמדרבנת את המחבלים לבצע פיגועי חטיפה, אמירה שמשמעותה היא האשמה חוזרת של ישראל כאחראית גם לטרור המופנה נגדה. בליי משיב ואומר כי "מי שסובר כך מציג תפיסה שעל פיה כל מחבל שבא לרצוח ויבצע את זממו עלינו לחכות לו עם זר פרחים וכוס קפה. אני לא מקבל את הגישה הזו. כל מי שלקח חיי אדם מגיעה לו ענישה כבדה".