יוסי גנוסר, שעשור לאחר מותו זכור בעיקר כאחד מאדריכלי אוסלו, היה דמות מורכבת גם בשנים שלפני כן.
גנוסר הוא אחד האנשים ששילמו את המחיר האישי הגבוה ביותר בפרשת קו 300, שעליה שופך אור העיתונאי רון מיברג, חבר קרוב של גנוסר.
בספרו "צד ג'" מפרט מיברג את ההשתלשלויות שהביאו לכך שגנוסר היה חבר בוועדת זורע, אליה מונה כדי לסייע לשב''כ לטייח את הפרשה.
הספר מתאר את חייהם של המעורבים בפרשה ושל חיי השב''כ בכלל, תוך שימוש בראיונות שנערכו עם גנוסר ועם מעורבים אחרים, יחד עם ביוגרפיות ומסמכים שונים.
התקופה - שנתיים אחרי הכניסה ללבנון ועבודת השב''כ הסיזיפית שם כדי להגן על חיילי צה''ל, ושבועיים לפני תפיסת חברי "המחתרת היהודית" – מתוארת היטב כדי להבין את מצבו הנפשי של ראש השב''כ דאז, אברום שלום, שנתן את ההוראה לחסל את המחבלים למרות שצולמו חיים לאחר שנתפסו.
גם המורכבות של היחסים בין המערכת הביטחונית למערכת המשפטית של פרקליטות המדינה והיועמ"ש, רלוונטית ואפילו מרתקת בהבנה של שינוי כל ההתנהלות הביטחונית מאז.
הכותב הוא בעל אג'נדה משלו וביקורתי כלפי יותר מגורם אחד במערכת. העובדות מתוארות דרך עיניים של שמאלני וחבר קרוב, בכתיבה רהוטה וברצון לייצג נאמנה את עמדתו של גנוסר, כי "מה שקרה בפרשת קו 300 היא הקזת דם כסוג של תרפיה... חוק אינו קנה המידה הבלעדי למוסר".
החבר הקרוב מתבטא לא אחת בצער על כך שגנוסר הוכנס לוועדה בעל כורחו ובאופן אקראי, ובזה למעשה סתם את הגולל על כל הקריירה הביטחונית המצליחה שנועדה לו.
גם לאלו מאיתנו שהטרמינולוגיה השמאלנית לא חביבה עליהם, יש הרבה מה ללמוד מהספר. מהספר מתבהר יותר ויתור מקומה של פרשת קו 300 כקו פרשת המים בכל הנוגע להתנהלות כוחות הביטחון מאז – החשש מחשיפת שיטות הפעולה ומחוסר גיבוי של הדרג המדיני והמשפטי, יחד עם עמדתם של המתמסרים לעבודה הזו, כי טובת המדינה קודמת לשיקולי מוסר ומדיניות פנים וחוץ.