בראיון ליומן ערוץ 7 מספר רמי ליבר, דובר הישוב נוף איילון, ישוב מגוריו של נפתלי פרנקל, על ההתמודדות עם תשומת הלב הלאומית והבינלאומית למתרחש ביישובם שעד יום שישי האחרון היה בלתי מוכר לרבים בישראל.
בראשית הדברים מציין ליבר כי ישובו מתורגל למרבה הצער באירועים טראגיים והתמודדות עימם ולשם כך קיים בישוב צוות חירום יישובי (צח"י) המטפל במצבים מעין אלה
בצוות זה חברים אנשי צבא במילואים, אנשי פסיכולוגיה ורוח כאשר חלוקת התפקידים בינם לבין עצמם ברורה, חלקם עוסקים במעגל הקרוב של המשפחה עצמה והדברים כוללים מתמיכה וחיזוק ועד הכנת ארוחות, וחלקם עוסק במעגלים הרחבים יותר שכוללים ייעוץ בבתי הספר ובמסגרות השונות ולשם כך מגויסים אנשי חינוך בעלי ניסיון ויכולת.
באשר לאירוע חטיפה המלווה במבצע צבאי מתוח ומתמשך מציין ליבר כי הצוותים אמנם אינם נערכים מראש לאירוע נדיר שכזה, אך עם זאת יש ביכולתם למנף את הידע והניסיון שרכשו במקרים אחרים לטובת הסיוע הנצרך במקרה זה.
שאלת ילדי הישוב והיחס אליהם היא שאלה מורכבת. בעוד במקומות אחרים ברחבי הארץ הורים מתחבטים בשאלה עד כמה לחשוף את הילדים למידע ולדיווחים המדאיגים, בנוף איילון אין מקום לשאלות מעין אלה. הילדים חוזים בדריכות ובמתח כמו גם בעיתונאים ובצוותי התקשורת בכל פינה של חייהם.
ליבר מציין כי אכן לא ניתן להתעלם מהמתרחש ומשום כך יועדו לשם ההתמודדות הזו אנשי חינוך, פסיכולוגים ורבנים השומרים על קשר רציף עם בני הנוער וילדי היישוב ואת הקשר הרציף הזה הם יודעים לתעל ולהתאים למוקדי ההתעניינות של הנוער.
ליבר התבקש להתייחס גם לסוגיית כלי התקשורת והעיתונאים הצובאים על בית משפחת פרנקל כמו גם על כל פינה ביישוב. לדבריו התחושה היא שכלי התקשורת אינם מבטאים התעניינות "צהובה" במתרחש אלא "קיימת תחושה שכולנו באותה מערכה. הם איתנו יד ביד", אומר ליבר ומזכיר הערה שאמר לו עיתונאי שסיפר כי מעולם לא פגשו הוא וחבריו יחס אוהד כל כך של מושא הסיקור כלפי מסקריו. ליבר רואה בהערה שכזו ובתגובות נוספות של עיתונאים כקידוש ה' של ממש.
לצד כלי התקשורת הישראליים נמצאים בנוף איילון גם נציגים רבים של תקשורת זרה. ליבר מספר כי ההבדל המרכזי בין השניים הוא ההתמקדות של הישראלים במה שעובר על המשפחה ועל הישוב ולעומת זאת העיתונאים הזרים מוסיפים את הנדבך המדיני פוליטי שאליו, כך מספר ליבר, התושבים משתדלים שלא להיגרר.