אחת הסוגיות שהועלו אגב פרשת החטיפה היא סוגיית הטרמפים והתחבורה הציבורית ברחבי יהודה ושומרון.
גורמים שונים, בעיקר אנשי תקשורת, הפנו חִצי אשמה כלפי ציבור המתיישבים שאימץ את צורת התחבורה המסתמכת על רצונם הטוב של תושבי יהודה ושומרון להסיע ברכבם תושבים אחרים.
הביקורת הופנתה גם כלפי הורי הנערים החטופים. כך למשל כתבה העיתונאית ליאת רון בעיתון 'גלובס', במאמר שכותרתו "מי אישר להם לנסוע בטרמפים", שם אף טענה כי הורים צריכים לשלם על החילוץ במקרים של חטיפה.
"האוטובוסים לא מצליחים לסיים את הנסיעה"
הביקורות הללו, שנאמרו בימים שצה"ל עדיין מחפש את שלושת הנערים, גרמו לכעס רב בקרב המתיישבים. "הסוגיה הזאת וכל הרעש שעושים מעניין הטרמפים זה להאשים את הנאנסת", אומר יו"ר מועצת שומרון, גרשון מסיקה. "לצערי הרב, האנשים שטוענים את הטענות הללו לא מכירים את הרמה הירודה של התחבורה הציבורית ביהודה ושומרון, וייתכן שזה גם לא מעניין אותם".
מסיקה מדבר על מה שמוכר לכל תושב ביהודה ושומרון שאין ברשותו כלי רכב. התחבורה הציבורית דלילה מאוד בכבישי השומרון, והתושבים יודעים שאם הם רוצים להגיע לביתם בשעות סבירות, אם בכלל, הם צריכים להושיט אצבע לטרמפ.
מסיקה אומר עוד כי "בחמש השנים האחרונות אוכלוסיית יהודה ושומרון גדלה ב‑40 אחוזים, אך כמות הכלים התחבורתיים הציבוריים לא גדלה. בנוסף לכך, האוטובוסים האלה ישנים מאוד. התקן הארצי לאוטובוסים הוא עשר שנים. ביהודה ושומרון האוטובוסים סוחבים 15 שנה, ובאוצר לא רוצים לחדש את זה. ישנם אוטובוסים שעשו ארבעה או חמישה מיליון קילומטרים ולא תמיד הם מצליחים להגיע ליעד. תוסיף לזה את השעות הארוכות שצריך להתנייד בתחבורה הציבורית, וכך נוצר חוסר אמון של הציבור בתחבורה הציבורית. אז להאשים את הציבור שהוא נוסע בטרמפים? זה לא לעניין".
"הערבי הוציא סכין והורה לנסוע לכפר"
עוד אומרים ביהודה ושומרון שיש לא מעט צביעות בטענה נגד הטרמפיסטים, מכיוון שבשנתיים האחרונות היו לא מעט חטיפות של אנשים בתוך כלי רכב, במסגרת גניבת רכבים על ידי הפלשתינים.
מקרה כזה אירע בשבוע שעבר למאיר כהן, תושב אריאל. הוא לא חיכה לטרמפ, אלא היה ישוב ברכבו כאשר שני פלשתינים, שבתחילה היה סבור שהם ערבים ישראלים, פגעו ברכבו וביקשו שייקח אותם למוסך ליד אריאל על מנת לפצותו על החלק שנפגע ברכב. "לרגע לא חשבתי שמדובר בתרגיל שיסתיים בחטיפה", מספר כהן ל'בשבע'.
"פתאום אני מרגיש שאחד מהם מוציא סכין גדולה ומכוון אותה אליי. הייתי בהלם. הוא צעק שאכנס לכפר אחד ואחרי קילומטר הוא עצר אותי. החבר שלו הוציא מברג גדול ודרש ממני לתת לו את הארנק. נתתי לו מהר בלי לחשוב בכלל. תוך דקה הם לקחו את הרכב שלי ונעלמו". כך נשאר כהן לבדו באמצע כפר פלשתיני. למזלו, אחד התושבים קרא לפלשתיני שכהן הכיר, והוא חילץ אותו מהכפר.
המצב הביטחוני בכבישי יהודה ושומרון, אומר כהן, הולך ומידרדר. "זה לא רק הסכנה בטרמפים. ביום שהלכתי להתלונן במשטרה, שמעתי כל כך הרבה סיפורים דומים לשלי והבנתי לתדהמתי שאני לא חריג. הפלשתינים הרימו ראש. הם רואים שמחזירים מחבלים, שומעים את מנהיגי מדינתנו שמדברים על הסדר מדיני ופינוי של מתנחלים, וחזר להם הביטחון. התחושה היום, ואני גר כאן כבר שלושים שנה, שהפלשתינים מתנהגים אלינו כאילו אנחנו אורחים כאן. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. לחטוף, לשדוד, להרוג, לפגע. אם נהיה חלשים כאן, נהיה חלשים בכל הארץ".
כהן מזכיר מקרה מפורסם שבו ערבים שדדו רכב מנהגת יהודייה בגוש טלמונים שבאזור בנימין. שלושה ערבים הוציאו את הנהגת בכוח וחטפו את הרכב, כשתינוקת פעוטה ישובה במושב האחורי. כאשר הבחינו השלושה בתינוקת הם נטשו את הרכב עם הפעוטה בכפר דיר אבזייה.
שבועיים לפני כן נחסמה תושבת היישוב גיתית על ידי רכב פלשתיני בכביש אלון. מהרכב יצאו שלושה גברים שהחלו לחבוט ברכב במוטות ברזל. למזלה, רכב אחר שהגיע למקום גרם לשלושה לנוס לדרכם. "אותי שדדו באור יום", אומר כהן, "כלומר העזות שלהם גדולה מאוד. לא התפלאתי כששמעתי על מקרה החטיפה. אנחנו ישנים".
"המשימה – החזרת כוח ההרתעה"
"אין היום מחסומים ביהודה ושומרון", מצביע גרשון מסיקה על בעיית ביטחון נוספת בכבישים, "מג'נין עד דרום הר חברון ערבי יכול לעבור בלי שאף אחד יראה אותו. היום לכל כפר יש עשרים כניסות ויציאות, לעומת פעם שהייתה רק כניסה ויציאה אחת ואז לא היו להם יותר מדי דרכי מילוט. כבר שנים שאנחנו מתריעים על הסרת המחסומים והגבלת הכניסות לכל כפר מנקודה אחת. לצערי מעדיפים את מרקם החיים של הערבים על פני החיים היהודיים".
אביגדור שץ, קצין הביטחון של מועצת בנימין, אומר שבעקבות החטיפה לא מעט אנשים חושבים מחדש על דרכי הניידות. "אנחנו מרעננים שוב את הנחיות הנסיעה בטרמפים, אבל ברור לי לחלוטין שאי אפשר יהיה לבטל את זה. אין דרך אחרת להתנייד כאן במהירות בלי טרמפים".
לגבי החזרת המחסומים אומר שץ שצריך לחשוב על כך היטב, כי אמנם הביטחון יגבר, אך זה יבוא על חשבון הניידות של התושבים: "אנחנו זועקים מצד אחד על כך שיש הקלות, אבל מצד שני נוסעים חופשי ממקום למקום בלי לעבור צ'ק פוינטים. זה חלק מהאווירה הנורמלית שנוצרת כאן. שלנו ושל הפלשתינים. צריך לחשוב היטב אם החזרת מחסומים היא מה שאנחנו רוצים כרגע".
ח"כ מוטי יוגב, שעוסק בכנסת לא מעט בנושא התחבורה הציבורית ביהודה ושומרון, אומר כי העיסוק בטרמפיסטים מקומם. "בכל אזורי הפריפריה בארץ אין מספיק תחבורה ציבורית, ולכן טרמפים הם חלק משמעותי מהיכולת של חסרי כלי הרכב להתנייד. אבל לא שאלות על הטרמפיסטים צריך לשאול, אלא שאלות אחרות: מהיכן נובעת התעוזה של המחבלים? כיצד ירד כוח ההרתעה? האם יש לנו פערי מודיעין? הדבר הברור הוא שחייבים עכשיו להחזיר את כוח ההרתעה ולהבהיר שכל מחבל שפוגע באזרח או בחייל - דמו בראשו".
עד שמדברים על הטרמפיסטים, דורש יוגב לשפר את הביטחון בכבישי יו"ש. "כמובן שיש צורך לדבר שוב ושוב על הדרכות לנוסעים בטרמפים, אך בד בבד יש עלינו חובה לשפר את הביטחון בכבישים ובצמתים. בתאורה, מיגון ונוכחות של חיילי צה"ל. שיפור התחבורה הציבורית, הוספת קווים והנגשת התחבורה לציבור. הטרמפים ביהודה ושומרון הם תופעה חברתית של חסד, של איש את רעהו יעזורו. זו תופעה חברתית חיובית, ולא זה המקום לנעוץ בו את חצי הביקורת עכשיו", אומר יוגב ומוסיף שלא תהיה ברירה אלא לחזור ולהוסיף מחסומים וסגרים. "חייבים להחזיר את השליטה הישראלית לצירים".