בנוסף לאיוולת המרושעת של הפיכת החטופים לנאשמים בגלל נסיעה בטרמפים, כיכבה השבוע בתקשורת איוולת נוספת - הציפייה שהעולם יראה ויזדהה איתנו. בוז'י הרצוג ניסה לנחם אותנו שהעולם עסוק בינתיים בעירק ובמונדיאל, אבל תיכף הוא יתפנה להבחין בנעשה אצלנו.
מוטב שנתרגל לכך שהעולם הפך להיות אדיש לאירועים כאלה. מי שיזם את קמפיין "להחזיר את הבנים הביתה" במדיה החברתית קיבל כנראה השראה מקמפיין דומה שהושק לאחר חטיפת 300 תיכוניסטיות נוצריות בניגריה על ידי ארגון בוקו חראם - התאום הרעיוני של החמאס.
אפילו מישל אובמה, ייאמר לזכותה, נטלה חלק בקמפיין והניפה שלט למען השבת הבנות. לצערנו, למרות הקמפיין הבנות טרם חזרו. במקרה הטוב הן אולצו להמשיך ולהתקדם בלימודי החובה האסלאמיים שהטילו עליהן שוביהן. במקרה היותר גרוע - נמכרו לשפחות. מול הזוועות שמתרחשות מדי בוקר, העולם מושך בכתפיו וממשיך הלאה.
הפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל דווקא כן עורר תהודה עולמית, אבל שם מדובר בנסיבות מיוחדות. בשלב הראשון, לפני שהתבררה זהותו של המפגע, התהודה נבעה מהעובדה שהפשע התרחש באזור יוקרתי של בריסל, בירת האיחוד האירופי. בנוסף לכך, פרשנים שונים (גם ישראלים, כמו ערד ניר בערוץ 2) מיהרו לייחס את הפשע לעלייתן של מפלגות הימין בבחירות לפרלמנט האירופי, מתוך תקווה מוטעית שהמפגע הוא איש ימין. כאשר הובהר שהמפגע הוא דווקא ג'יהאדיסט שנלחם בסוריה, הדבר שוב עורר עניין היות שהוא נגע בעצב רגיש - פחדם של האירופים מאלפי לוחמים זרים בעלי דרכון מערבי ששבים משדה הקרב בסוריה עם תואר של טרוריסט מדופלם.
לעומת זאת פיגוע מהסוג הרגיל, למשל 48 בני אדם שנרצחו השבוע באזור קיט בקניה, ראוי לכל היותר לשמש כאייטם חולף. מאז שעלתה לאוויר רשת CNN בשנות התשעים, העולם התרגל לזוועות. מה שהשתנה לרעה כעת הוא שהעולם גם לא מתכוון להגיב.
מחקר מעניין שביצע לאחרונה קלב ליטרו, עמית מחקר באוניברסיטת ג'ורג'טאון, קושר בין תשומת לב תקשורתית ובין נכונות הממשלות לפעול. ליטרו ניתח את יחס התקשורת המערבית למתרחש בסוריה, ומצא שמצבו של בשאר אסד בתקשורת העולמית היה בכי רע כאשר עלתה הציפייה שיינקטו מהלכים צבאיים נגד משטרו - למשל לאחר שחצה את הקווים האדומים והפעיל נשק כימי. ברגע שדעך האיום נגד אסד השתנה הטון, והחלה להישמע המנגינה שאסד הוא יציב ונצחי.
היום אפשר אפילו להתפאר ברשתות החברתיות על מעשי זוועה שביצעת. "המדינה האסלאמית בעירק ובסוריה", שהשתלטה על שטחים נרחבים בעירק, מתהדרת בעריפות הראשים ובצליבות שביצעו אנשיה. עם כיבושיה האחרונים פרסמה תמונות הוצאה המונית להורג של חיילים שיעים, מעשה ידיה להתפאר. הרשת החברתית, שכמו האינטרנט הייתה אמורה להיות כלי שישרת את הטובים בלבד, הפכה גם ללוח מודעות של ארגוני הג'יהאד, שאימצו את הסיסמה "לא פרסמת לא עשית". הם לא חוששים מתגובת העולם לפרסום, הם רוצים להרתיע את היריב וגם להגביר את זרם התרומות וההתגייסות לשורותיהם, וזה מצליח.
לכן התגובה הישראלית לחטיפה אסור לה להתמקד בפניית סרק למצפון העולם, או אפילו בהריסת תשתיות החמאס. יש צורך בתגובה שתיצרב בתודעת האויב. מה שירתיע את האויב הוא סיפוח, וגם אם אני מסכים לדברים שכתב העורך בשבוע הקודם שעדיף סיפוח של שטחי C בבת אחת - במצב שנוצר אפשר להסתפק בגוש עציון תחילה, כפי שהציעה ח"כ איילת שקד.
סומך על האיראנים
על אף התמקדותנו המובנת והמוצדקת בחטופים, אסור לשכוח לרגע את הסכנה האורבת לנו מאיראן. לצערנו המצב בעירק מגביר את החשש שהשיחות בין המעצמות לאיראן יניבו הסכם גרוע, אשר יותיר את איראן במרחק הליכה קצרה בלבד עד לפצצה גרעינית. גם אם אובמה באמת רצה להגיע להסכם שימנע פצצה גרעינית, ההתפתחויות בעירק מחלישות אותו כפליים.
הרי היה זה אובמה שהבטיח לעם האמריקני שאל-קאעידה במנוסה, ובעת נסיגתו מעירק התפאר שהוא משאיר שם מדינה יציבה בעלת צבא שיכול להגן על שלמותה ויציבותה. והנה, צבא ממשלת עירק שהושקעו בו מיליארדים קורס מול אויב ג'יהאדי נחות ממנו מספרית עשרות מונים. פרשנים שהיו מזוהים כתומכי אובמה, כגון דוד איגנטיוס מהוושינגטון פוסט, כותבים עכשיו כי אמנם אובמה הצליח להרגיע את הציבור האמריקני ולנצח בעימות מול המועמד הרפובליקני מיט רומני, אך בדיעבד הוכח שרומני צדק כאשר טען שהמלחמה לא הסתיימה ואל-קאעידה אף התחזק. דוד רוטקוף, עורך ה'פוריין פוליסי', כתב טור ובו טען שארצות הברית מפסידה את המערכה מול אל-קאעידה.
מצטרף למתקפה גם רוברט פורד – מי שאובמה בחר בו אישית לכהן בתפקיד השגריר לסוריה, אשר מבקר את הממשל על שסירב לחמש את המורדים המתונים בסוריה, ובכך חיזק גם את אסד וגם את האסלאמיסטים. כמובן, אלה שמעולם לא חיבבו את אובמה רק התחזקו בעמדתם ובמעמדם לאור המתרחש. אובמה ממשיך לצנוח בסקרי דעת קהל, אבל כעת אי שביעות הרצון ממדיניות החוץ שלו גבוהה אף מאי שביעות הרצון לגבי תפקודו הכללי.
לכן אובמה זקוק נואשות להישג בשיחות עם איראן, ובמצבו הנוכחי זה הימור מצדו להיכנס להארכת המשא ומתן.
אובמה גם עומד מול דרישה למנוע את השתלטות האסלאמיסטים על עירק. גם אם לא יצליחו לכבוש את האזור השיעי, הם יהפכו את השטח ל"דיסנילנד של הגיהאד" - כפי שהגדיר זאת מייק רוג'רס, יו"ר ועדת המודיעין של בית הנבחרים. מצד שני, מי שכה התגאה בסיום מעורבותה של ארצות הברית בעירק יתקשה לחדש את המעורבות הזו גם אם מדובר רק בפעולה אווירית. לכן אובמה יכיר תודה לאיראנים אם מתוך אינטרס שלהם יתערבו ויעשו את העבודה גם בשבילו, ובעת ובעונה אחת יביאו לחיזוק הציר וושינגטון-טהרן. את התמורה יקבלו האיראנים בשיחות הגרעין.