בימים אלה מתגבשת הצעת חוק לפיקוח על ברית המילה. בשורות הבאות ננסה להתחקות אחר המגמה הפנימית העומדת לדעתנו בבסיס החקיקה.
ברית המילה היא מן המצוות החשובות ביותר בתורת ישראל. זוהי המצווה הראשונה שנצטווה אברהם אבינו, ומסמלת יותר מכול את בריתו עם ה' והפיכתו לאבי האומה. הברית היא אות שמלווה את האדם במשך כל חייו, אינה ניתנת להסרה וחקוקה בו באופן תמידי. זוהי ברית שנעשית בגיל שמונה ימים, כאשר האדם אינו בר דעה, ובכך מבטאת את היות הברית הזו פנימית ומהותית באדם, אפילו מעל ליכולת הבחירה החופשית שלו. כזה הוא הקשר בין העם היהודי ובין בורא עולם.
גם בימינו, רוב מוחלט בעם מקיים את מצוות המילה בשמחה ובטוב לבב. קמפיינים אגרסיביים בעיתון לאנשים חושבים מנסים לצייר תמונה אחרת - כאילו רבים מוותרים על הברית הזאת. העיתון מביא סיפורים של הורים ש"התפכחו" ומנעו מבנם את המילה, ומביא חוות דעת של מומחים שונים המעידים כי "ברית מילה היא מנהג מזיק ומסוכן, ויש לחדול ממנו" (ד"ר חנוך בן-ימי, 'הארץ').
עוד מנסים לטעון ב'הארץ' כי מדובר ב"התעללות בתינוקות חסרי ישע", כפי שמסביר זאת ד"ר אבשלום זוסמן: "זו הפרה בוטה של זכויות אדם, שמתרחשת על ידי לא אחרים מאשר ההורים של הילד, אלו שמופקדים על הגנתו". אך עם ישראל חזק מן התעמולה הזאת וממשיך למול את בניו בשמחה - "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב".
מאז ומתמיד ביצעו את ברית המילה מוהלים מיומנים שלמדו מהניסיון הרב של קודמיהם. מדובר בשושלת ארוכה של מומחים לתחום, אשר מלים עשרות אלפי תינוקות מדי שנה. זו פעולה כירורגית פשוטה ביותר שאינה מצריכה התערבות של רופא מוסמך. אדרבה, הניסיון והמיומנות העוברים ממוהל למוהל ניכרים כמשמעותיים יותר לברית מהירה ושקטה. כמו בכל תחום, ישנם מקרים בודדים שבהם מוהל מסוים התרשל ולא מילא את תפקידו כראוי, אך בוודאי אין ללמוד מן הפרט אל הכלל.
על שולחן הכנסת עומדת הצעת חוק שבאה להסדיר את נוהלי הכשרת המוהלים לעבודתם ואת תנאי הפיקוח עליהם. אין ספק כי מדובר ביוזמה טובה ונצרכת. עם זאת, ההצעה העומדת על סדר היום כוללת הקמת ועדה שתקבע קריטריונים להגדרה מיהו מוהל, ותספק רישיונות מטעם המדינה לתפקיד החשוב.
לכאורה זוהי הצעה מבורכת, שמטרתה למנוע מקרים של רשלנות. אך מבדיקה יסודית של הצעת החוק מתברר כי הרכב הוועדה המוצע משקף את כוונתם האמיתית של מציעי החוק: יו"ר הוועדה וחבר נוסף ימונו על ידי שר הבריאות, בעוד החבר השלישי בה ימונה על ידי השר לשירותי דת. משמעות הדבר היא יצירת רוב בוועדה למשרד הבריאות ולשיקולים "מדעיים", על חשבון שיקולים הלכתיים.
יש לציין שכבר כיום פועלת ועדה וולונטרית בראשות הרבנות הראשית לישראל ומשתתפים בה נציגים של משרד הבריאות, והיא עוסקת במתן רישיונות למוהלים חדשים ובבדיקת כשירותם, והצעת החוק באה בין היתר לקבוע הרכב חדש לוועדה.
הצעת חוק זו מביעה חוסר אמון ברבנות הראשית שהיא הגוף הטבעי לטיפול בסוגיית המילה, ומהווה ניסיון נוסף לדחוק את נושאי דגל ההלכה לעמדה של חוסר השפעה, תוך מתן סמכויות למדינה במקום לרבנות.
ניקח לדוגמה את מנהג המציצה. האם יעלה על הדעת כי ועדה עתידית, שבה ישבו שני נציגיה של שרת הבריאות יעל גרמן מסיעת 'יש עתיד' ביחד עם נציג המשרד לענייני דת, תדון בנוהג המדובר ותקבע לו כללים, סייגים וגדרים?! מדינות העולם נושאות עיניהן אל מעשיה של מדינת ישראל, המדינה היהודית, בעניין זה. ברור כי כל תנודה קלה בישראל עלולה לגרור צונאמי של חקיקה אנטי-יהודית באירופה ובמקומות נוספים. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקחת סיכון שכזה?
כיצד מתקנים?
אם כן, ישאל השואל, כיצד בכל זאת יש לתקן ולהסדיר בחוק את פעילות המוהלים? פורום חות"ם מציע להשאיר את הסמכויות בידי הגוף המוסמך על קביעת המדיניות ההלכתית במדינת ישראל: הרבנות הראשית. היא זו שצריכה לקבוע מי הוא הראוי להיקרא מוהל, ולקבוע את הגדרים לקבלת תואר זה. התואר מוהל הוא תואר בעל משמעות הלכתית, וככזה רק לרבנות יש את הסמכות לקבוע למי להעניקו.
הסדרת תהליך הכשרת המוהלים ופיקוח על עבודתם הוא דבר מבורך, אך חשוב שהדבר ייעשה על ידי הגורמים המופקדים באמת על התחום, מתוך כבוד לשיקולים הלכתיים ולאנשי ההלכה. הפיקוח על המוהלים צריך להיות על ידי ועדה מתחום שירותי הדת, שיהיה חבר בה גם איש משרד הבריאות, ולא להפך.
ברית המילה התבצעה מאז ומעולם באמצעות מוהלים אשר במסירות נפש קיימו את המצווה. כדי להגביר את הביטחון של הציבור במוהלים, יש להגדיר את הידיעות ההלכתיות והרפואיות הנדרשות לקבלת רישוי לביצוע ברית מילה. עם זאת, הצעת החוק הנוכחית אינה נותנת מענה הולם, ויותר מכך, היא פוגעת בסמכות של הרבנות הראשית. יש להציע חלופה שתיתן משקל מכריע לשיקולים ההלכתיים ולמעמד הרבנות הראשית.
הכותב הוא מנהל פורום חות"ם