הוא בסך הכול בן 32, אבל נחשב כבר לאחד המתמטיקאים המוכשרים והמבטיחים בישראל.
הוא חבר סגל בחוג למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן וחוקר במכון ויצמן. בנוסף לכך הוא בעל סמיכה לרבנות, משתתף באופן קבוע בלימודי הדיינות בכולל ארץ חמדה ולא עזב מעולם את ספסלי הישיבה. הרב ד"ר נתן קלר הוא צעיר מחונן בעל יכולות מרשימות, המשלב בחייו בצניעות ובהרמוניה קודש וחול, תורה ומדע, ושואף בכל עיסוקיו למצוינות.
בסלון ביתו שבשכונת קריית משה דבר אינו מסגיר את היותו מדען בעל שם עולמי. לאורך קיר הסלון ניצב ארון ספרים עמוס בספרי קודש ושולחן אוכל צנוע ממוקם במרכז החדר. הוא אב לשבעה ילדים קטנים, כשהבכורה היא בת תשע שנים בלבד והצעירה שבחבורה, תינוקת בת חודש וחצי, שוכבת לאורך כל הריאיון בעריסה בסמוך וקלר דואג ומטפל בה בעדינות.
חידות במתמטיקה בדרך לגן
לפני חודשיים התבשר על זכייתו בפרס קריל היוקרתי המוענק לחברי סגל צעירים מצטיינים בארץ, המסומנים כתשתית המדעית העתידית של מדינת ישראל. כישרונו המתמטי בלט מגיל צעיר מאוד. כשהיה בן ארבע בלבד היה אביו צועד עמו מדי בוקר בדרכו לגן ומקשה עליו בחידות מתמטיות ולוגיות לא פשוטות.
קלר, בהתלהבות של ילד, היה פותר אותן. בסעודות המשפחתיות אתגרה אותו גם אמו בקושיות מתחום המתמטיקה. האגדה לבית משפחת קלר מספרת שכששאלו את נתן הילד "מה תרצה לעשות כשתהיה גדול?", הוא לא השיב ככל הילדים חייל או אסטרונאוט, אלא ענה בנחרצות שהוא חולם להיות "חבר אקדמיה", כלשונו.
תשובה די מפתיעה לילד, לא?
"צריך להבין שגדלתי בבית שההשכלה תפסה בו מקום מרכזי, בית מאוד אינטליגנטי שמחנך למצוינות בכל מה שבוחרים לעשות. ההורים שלי שניהם אנשים משכילים, אמא מתמטיקאית ואבא מהנדס ואיש מחשבים. האחים שלי גם מתמחים כל אחד בתחומו. אחי דני (26) קפץ שתי כיתות וסיים תואר במחשבים בטכניון בגיל 20, במקביל ללימודים שלו בישיבה. כיום הוא אברך בישיבת אלון מורה, נשוי ועוסק רק בתורה. אחותי גיטה (29) כילדה קפצה כיתה והיא בעלת תואר במתמטיקה ותנ"ך בהצטיינות, כיום היא גרה בהר חברון. אחותי הקטנה חנה'לה (17) עוסקת באינספור תחומים נוספים במקביל ללימודים.
"אם אחשוב מה גרם לכולנו ללמוד יותר מההיקף הרגיל, ברור שיש כאן הכוונה מהבית למצוינות", הוא קובע. "אני חושב שמה שהשפיע עלינו יותר מכול הוא המסר שהאדם אמור להעמיס על עצמו את המקסימום שהוא מסוגל כדי להוציא לפועל את היכולות שלו, מבלי לוותר לעצמו. ההורים שלי חיים ככה כל חייהם, הם מהווים דוגמה חיה בשבילנו. כנראה שלמדנו את זה מהם".
קלר, כיום תושב ירושלים, נולד בשנת תשמ"ב (82') בעיר פרם באורל שברוסיה. העיר מונה כמיליון וחצי תושבים, מתוכם כארבעת אלפים יהודים בלבד, שהקפידו לאורך הדורות שלא להבליט את יהדותם. משפחתו הייתה המשפחה היהודית הדתית היחידה בעיר. בשל תעשייה צבאית מפותחת שפעלה בעיר, היא הייתה סגורה לכניסת מבקרים זרים.
"זו הייתה עיר סודית", הוא מספר. "היו בה הרבה מפעלים ביטחוניים תת-קרקעיים והגישה אליה הייתה אסורה לסתם תיירים או זרים. שמועות דיברו על פיתוח טילים בין-יבשתיים. שני הסבים שלי עבדו כמהנדסים בכירים במפעלים האלו".
הוריו - נלי וליאוניד קלר, וסבו וסבתו מצד אמו, היו כאמור המשפחה הדתית היחידה באזור. סבו אהרון בורשטיין שמר מצוות במסירות נפש גדולה עוד בימי בחרותו, כשאכיפת החוק של השלטונות הסובייטים הייתה קפדנית מאוד.
"אסור היה להחצין כל סממן דתי ואוי ואבוי למי שנתפס. כשסבא היה סטודנט באוניברסיטה, אם היו רואים אותו מניח תפילין העונש לכך היה מוות, או לכל הפחות גלות בסיביר. אבל סבא התעקש לקיים מצוות, ובחירוף נפש לא החמיץ אפילו יום אחד של הנחת תפילין. הוא הסתיר אותן בארון של כלי הניקוי, ובשקט בשקט היה נכנס כל יום לתוך הארון ומניח תפילין בלי שאף אחד ישים לב".
מגיל צעיר שיננו עמו ועם אחיו הקטנים את מילות "מודה אני" בשפה הלא מוכרת עברית. הוא מתאר גם כיצד חודשים לפני חג הפסח דאגו בני משפחתו בדרך לא דרך להשיג מעיר מרוחקת כמה מצות בודדות ובשוק המקומי קנו צימוקים ועמלו להכין מהם יין כשר לחג. "היינו מתפללים שזה לא יחמיץ, כי זה כל מה שהיה לנו".
"גם אגרוף באף לא הרתיע את סבא"
בעקבות פעילותם הדתית, סבו וסבתו היו נתונים באופן מתמיד תחת עינם הפקוחה של חיילי הק.ג.ב. מדי פעם זכו למעקבים צמודים, מסרים מאיימים ואיומי פיטורין. "פעם סבא הלך ברחוב ומישהו עבר לידו ושבר לו את האף עם אגרופן, אבל אפילו זה לא הרתיע אותם". אותה מסירות נפש של סבו ושל שאר בני משפחתו נחקקה עמוק בלבו של קלר. למרות שהוא ואחיו הקטנים למדו בבית הספר הציבורי וזכו לחינוך רוסי נוקשה, בבית הם ספגו יהדות גאה ולא מתנצלת. בנוסף לכך, כמו כל ילד ממשפחה יהודית אינטליגנטית ברוסיה, כבר מגיל צעיר נשלח קלר ללמוד בבית הספר למוזיקה.
"בשלב מסוים הייתי צריך להחליט על איזה כלי אני בוחר לנגן, ואמרתי למורים בשיא הטבעיות שאני רוצה לנגן בכינור כי סבא שלי אמר שזה כלי יהודי". המורה ההמום קרא להורים ונזף בהם על החינוך הקלוקל שהם מעניקים לילדם. "עשרים שנה קודם לכן אמירה כזאת לא הייתה מסתיימת בנזיפה אלא הייתה מסבכת את כל המשפחה באופן חמור הרבה יותר".
ואכן, במהלך שנות ילדותו, שנות השמונים של המאה הקודמת, פיקוח השלטונות ברוסיה התרופף במעט וחייהם של יהודי העיר התנהלו בחופשיות יחסית. דיבורים על עלייה לישראל החלו נשמעים יותר ויותר מעל פני השטח. "באותם ימים סבא וסבתא פעלו להקים בעיר קהילה יהודית. הם ערכו כינוס גדול, שהגיעו אליו 600 יהודים. זה היה מדהים. במשך דורות האנשים החביאו את יהדותם ופתאום יש כנס והם מגיעים. סבתא ניצבה בכניסה ובדקה טוב טוב מי נכנס, כי עדיין היה צריך להיזהר וסבא עלה לבמה ודיבר עם המשתתפים ביידיש".
ההכנות לקראת עליית משפחתו ארצה החלו אט אט קורמות עור וגידים. בשנת תשנ"א, חודשים ספורים לפני מועד העלייה, הגיעו לביתם שליחים מישראל. "המשפחה שלנו אירחה אותם והם סיפרו לנו באריכות על ישראל והבטיחו שיעזרו לנו בקליטה".
אחד השליחים היה לא אחר מאשר שי ניצן, פרקליט המדינה דהיום, וזוג שליחים נוסף היה יצחק וברכה תור מהיישוב מצפה נטופה שבגליל התחתון. את יום העלייה הוא זוכר בבהירות, אף על פי שמלאו לו אז שמונה שנים בלבד. "זו הייתה התרגשות גדולה. אני זוכר את הבדלי הטמפרטורות. עזבנו את רוסיה עם קור מקפיא של מינוס 15 מעלות, הגענו לארץ עטופים במעילים עבים ובסוודרים ובום - 29 מעלות, חום אימים ואנחנו יוצאים החוצה ורואים מסביבנו דקלים. חשבנו בלב: 'מה קורה פה? הגענו לאפריקה'", הוא מחייך.
משדה התעופה נסעה משפחתו היישר ליישוב הגלילי מצפה נטופה, שם התגורר זוג השליחים שציפה לבואם. היישוב קיבל את משפחתו בברכה. אך נתן הילד, שלא ידע ולו מילה אחת בעברית (מלבד דקלום של "מודה אני"), נחת ביישוב הצברי ונאלץ להשלים את הפער בכוחות עצמו במהירות. "אבא למד עברית במוסקבה, אבל אני לא ידעתי עברית בכלל, שום מילה. ביישוב לא היו דוברי רוסית, אז תוך חודש כבר ידעתי לדבר עברית. למדתי משמיעה, פשוט לא הייתה לי ברירה אחרת חוץ מלדבר".
בארץ החלה משפחתו ללמוד ולהתקרב יותר לחיי תורה ומצוות. "מבחינה מחשבתית גם ברוסיה היה לנו ברור לגמרי שאנחנו רוצים לקיים מצוות, אבל בארץ התחלנו ללמוד ולקיים בצורה יותר מעמיקה ומקיפה. עד אז, לדוגמה, לא ידעתי תפילות בכלל וחבשתי כיפה רק בזמן האוכל. היו לנו מנהגים שנהגנו בבית בלי לדעת מה המקור שלהם. למשל, בבית לא שטפנו אף פעם כלים עם סקוץ', זה מה שסבא לימד אותנו ולא ידענו למה, רק שזה הכלל. כשהיו מכינים אצלנו בבית קפה, לא משנה באיזה יום, תמיד הקפדנו לשפוך קודם את המים החמים ורק אחר כך את הקפה. בארץ למדנו כבר את ההלכות בצורה יותר נרחבת".
קלר נשלח לבית הספר האזורי בקיבוץ לביא, אך מיד עם שיבוצו בבית הספר התעוררה בעיה. עוד בהיותו תלמיד ברוסיה הוא הוקפץ שלוש כיתות בעקבות יכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות, והיה בגיל שמונה תלמיד כיתה ו'. בארץ הותאמה לו הכיתה רק על פי גילו הכרונולוגי, כיתה ג'. לאחר התערבות גורמים מקצועיים ומבחן מחוננים שהיה עליו לעבור, הוסכם להעלותו לכיתה ד' בלבד.
"הסבירו לנו שבישראל זה לא מקובל, אבל מבחינתי זה היה לחזור אחורנית. זה לא היה מאתגר בשבילי מבחינה לימודית וסתם השתעממתי". בכיתה ז' החליטו הוריו לעבור לקריות, והוא החל את לימודיו בתיכון הדתי יבנה שבחיפה. בכיתה ט' הוסכם בעצה אחת עם מוריו להקפיצו שוב, לכיתה י'.
"ר' אברום אמר: תסיים את התזה"
בימי התיכון קלר נטל חלק בתחרויות מתמטיקה בארץ, בהן העפיל שוב ושוב למקומות הראשונים. בנוסף לכך השתתף בגיל 15 כנציג מדינת ישראל בתחרות בינלאומית שהתקיימה בארגנטינה, ושנה אחר כך בתחרות שנערכה בטיוואן. בשתיהן זכה במדליית הארד המכובדת.
תוך כדי לימודי התיכון החל קלר גם בלימודי תואר ראשון במתמטיקה בטכניון. עד סוף השמינית, כשהוא בן 16, השלים כרבע מהתואר, זאת במקביל למבחני הבגרות. עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית היה עליו להחליט על המשך דרכו. "ידעתי שאני רוצה ללכת ללמוד בישיבה, אבל המסר שקיבלתי מהבית היה שכל דבר שעושים - צריך לעשות אותו הכי טוב שאפשר. אם בקודש אז עד הסוף, ואם באקדמיה אז עד הסוף. לכן החלטתי קודם לסיים כמו שצריך את הלימודים בטכניון, ואז ללכת לישיבה גבוהה". כשהוא בן 16 בלבד החל ללמוד כסטודנט מן המניין בטכניון, אז כבר הייתה לו תעודת בגרות מלאה ותואר חלקי. בתוך שנה הוא סיים את התואר הראשון, ובגיל 18 השלים את התואר השני במתמטיקה, כשנותר לו רק לכתוב את התזה.
בשלב זה החליט כי הגיעה העת ללימודי קודש, ולאחר מסע חיפושים שם את פעמיו לישיבת מרכז הרב הירושלמית. "הגעתי ל'מרכז' לשבוע ישיבה ומאוד הפתיעה אותי העדינות של הבחורים. התרשמתי שרק התורה מעניינת אותם וזה קסם לי. ראיתי שהעולם הפנימי של האנשים שם זה תורה, ומתוך התורה הם מסתכלים על עוד דברים".
האחראי על הבחורים שהתייצבו לשבוע ישיבה היה באותה העת הרב יוני לביא, שהאזין ללבטיו של קלר והציע לו לפגוש את ראש הישיבה דאז, הרב אברהם שפירא זצ"ל. "נכנסתי והרגשתי שיש לפניי אדם גדול. מאוד התרשמתי ממנו. בשיחה הוא דחק בי לסיים את התואר השני, כדי שלא ארגיש שאני מחמיץ משהו כשאני בישיבה. לאורך השנים שלי בישיבה השתדלתי להתייעץ עם רב אברום ותמיד התפעלתי מהחוכמה שלו".
קלר בן ה-18 קבע את מושבו בבית המדרש. "נשארתי ב'מרכז' שש שנים. למדתי שם לעומק והרגשתי איך אני בונה את העולם הרוחני שלי". בין לבין עמל כעצת רבו על השלמת התזה, בעיקר בחופשות בין הזמנים ומדי פעם בימי שישי כששב לביתו שבצפון. מנחה התזה היה לא אחר מאשר הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, ששימש ראש החוג למתמטיקה בטכניון. "הייתי מגיע אליו הביתה ויושב במטבח. הוא היה מכין את הצ'ולנט לשבת, מקלף תפוחי אדמה, חותך בצל ותוך כדי היינו דנים על התזה".
בצבא שירת בחיל המודיעין בפיקוד צפון. "זו הייתה תקופה של עבודה אינטנסיבית ומרתקת. עסקתי במחקר מודיעיני ועבדתי משמונה בבוקר ועד ארבע בבוקר למחרת. הרגשתי שאני עושה שם משהו חשוב".
אבא, אמא, דוקטור
בגיל 22 נישא לחיה, בת למשפחה ירושלמית שנמצאת דורי דורות בארץ, שבאותה עת הייתה סטודנטית בחוג למתמטיקה במכללה בבית וגן. כיום היא דוקטורנטית למתמטיקה באוניברסיטה. "שנינו באים מתחום המתמטיקה, חיים ונושמים את זה. אני חושב שזה תורם לזוגיות שלנו. זה מאוד נוח כי זה מאפשר לנו לדבר זה עם זה על דברים מהעבודה, וגם סגנון החשיבה שלנו הוא די דומה".
באותה שנה החל גם את לימודי הדוקטורט במכון איינשטיין למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, זאת במקביל להמשך לימודיו בישיבה. "חצי יום למדתי בישיבה וחצי יום למדתי לדוקטורט. בישיבה הכרתי את החברותא שלי עד היום, הרב טוביה בר אילן. תלמיד חכם רציני. 11 שנים שאנחנו לומדים יחד באופן קבוע. יחד למדנו במרכז, ובעקבותיו עברתי גם אני לכולל ארץ חמדה, שם השלמתי את לימודי הסמיכה לרבנות". לפני שלוש שנים הפך לרב מוסמך בישראל, ויחד עם חברו לספסל בית המדרש הוא שוקד בימים אלה על לימודי הדיינות.
חמש שנים ארכו לימודי הדוקטורט. בגיל 27 סיים בהצלחה מרובה את עבודת הדוקטורט, תחת הנחייתו של פרופ' גיל קלעי. אז הגיע לשלב שבו היה עליו לערוך את הפוסט דוקטורט. לשם כך נדרש קלר להרחיק עם משפחתו למספר שנים אל אחת האוניברסיטאות בעלות השם מעבר לים. לאחר דין ודברים עם מוריו, רבניו, הוריו ורעייתו, החליט לא לעשות את פוסט הדוקטורט בחו"ל, מעשה חריג למדי בעולם האקדמיה.
"למרות שהבנו שיהיה לי קשה מאוד להתקדם בלי פוסט מחו"ל, החלטנו לא לעשות מעשה שאנחנו לא שלמים איתו מבחינה הלכתית. התפללנו לסייעתא דשמיא בתוך גבולות הארץ". הסייעתא דשמיא אכן הגיעה, ולפוסט הדוקטורט התקבל קלר (עם מלגה מכובדת למצטיינים) במכון ויצמן. מחקריו זכו לתהודה רבה בקהילה המדעית בארץ ובעולם.
בגיל 29 התקבל לשמש חבר סגל במחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן, שם הוא משמש מרצה בכיר. תחומי עיסוקו של קלר הם קומבינטוריקה הסתברותית וקריפטוגרפיה. לבקשתי, הוא מנסה להסביר זאת עד כמה שניתן במילים פשוטות.
"תחום המחקר הראשון שלי, קומבינטוריקה הסתברותית, נמצא בתווך בין מתמטיקה למדעי המחשב. במחקר אני מנסה להשתמש בכלים מתמטיים מסובכים יחסית כדי לענות על שאלות שמופיעות בשימושים של המתמטיקה בחיים. למשל, כיצד נקבע את שיטת הבחירות כדי שלבוחרים יהיה כדאי להצביע בעד מי שהם באמת מעוניינים בו? ואיך נוכל להתמודד בצורה טובה עם רעש שמפריע לשידורי הרדיו?", הוא מפרט וממשיך בהסברו לגבי תחום המחקר השני - הקריפטוגרפיה, תחום מרתק שהולך ותופס תאוצה בעולם.
"התחום השני עוסק בבדיקת הבטיחות של מערכות הצפנה. כיום, כל אחד מאיתנו משתמש במערכות הצפנה הרבה פעמים ביום, אפילו בלי לדעת מזה, למשל בתשלום בכרטיס האשראי בסופר, בשיחות בטלפון הסלולרי, בגישה לאינטרנט ובדברים רבים נוספים. במחקר אני בוחן האם שיטות ההצפנה האלה הן בטוחות, או שמא פורץ מתוחכם או אפילו אויב מדיני יוכל להשתמש בהן לרעה".
"המשפחה מעל הכול"
לתחום ההצפנה נחשף לראשונה עוד בהיותו סטודנט ללימודי תואר ראשון בטכניון. "במסגרת תוכנית המצטיינים השתתפתי פעם בשבועיים בהרצאות העשרה. פרופסור למדעי המחשב אלי ביהם נתן הרצאה על הצפנה והנושא משך אותי. הלכתי למשרד שלו וביקשתי ממנו לעשות פרויקט". הפרופסור נעתר לבקשת הסטודנט הצעיר, ונתן לו צופן שאותו נדרש לפצח.
"הייתי אמור לשבור את הצופן, לבדוק איפה הוא לא בטוח, למצוא את הפרצות שלו". שלושה חודשים בילה קלר במשרדו של ביהם, עמל על פתרון החידה. בסיומם בחר להתעמק בתחום ההצפנה ונרשם לקורס נוסף בנושא, שבו הוטל עליו להגיש תוכנית לפיצוח צופן מתוחכם למדי. מתרגל הקורס, אור דונקלמן, חבר אליו כדי לפתור את המשימה ומאז כבר 14 שנה הם יחד. ברזומה שלהם למעלה מארבעים מאמרים מקצועיים שפורסמו במקומות מכובדים בקהילה המדעית.
במסגרת מחקרו בתחום ההצפנה, הספיק קלר לאתר בעיות אבטחה משמעותיות בכמה מערכות הצפנה נפוצות, כולל במערכות ההצפנה של הדור השני של הטלפונים הסלולריים ושל השלטים המשמשים לפתיחת כלי רכב. מחקרו היה אחד הגורמים להחלפת מערכת ההצפנה בדור השלישי של הטלפונים הסלולריים, מהלך שעלה כסף רב לחברות אבל הפך את המערכת לבטוחה יותר, "לפחות עד שהפרצה הבאה תתגלה".
איך אתה מצליח לשלב בצורה כל כך מרשימה לימוד תורה ברמה גבוהה, מחקר מדעי ברמה בינלאומית ובנוסף לכך לגדל משפחה ברוכת ילדים? זה נשמע כמעט בלתי אפשרי.
"אני משתדל לנצל את כל הזמן שלי לעשייה. משתדל לקיים את 'ששת ימים תעבדו – מצווה'. השותפים שלי למחקר רגילים לשעות המשוגעות שלי", הוא צוחק. "מצד שני, אין ספק שזה לא פשוט ואנחנו משלמים מחיר בהשקעה העצומה הזו בכל התחומים. לימוד תורה מבחינה מהותית הוא מאוד מרכזי בשבילי, גם העיסוק שלי כמדען הוא חלק בלתי נפרד ממה שאני, והמשפחה שלי היא כמובן מעל הכול. היתרון היחסי שיש לי בתור מתמטיקאי ולא מדען שחייב לעבוד במעבדה הוא שיחסית ישנה גמישות בעבודה. אני יכול לעבוד מהבית, גם באמצע הלילה או תוך כדי ספונג'ה", הוא אומר.
"אנחנו משתדלים במסגרת הזמן לעשות מה שאפשר. למזלי, הקב"ה זיכה אותי להיות מוקף באנשים טובים. בראש ובראשונה אשתי, שעיקר הנטל של הילדים מונח על כתפיה, ההורים שלי, חותני וחמותי, הרב טוביה ושותפיי למחקר. בזכות האנשים האלה אני יכול להמשיך לעשות וליצור".