בעקבות האסון: איך נמנע חרדות אצל ילדים?

לפני כשבועיים שמענו כולנו את החדשות המרות אודות חטיפתם של שלושת הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח.

מאז, ערכו כוחות הביטחון חיפושים קדחתניים אחריהם וכולנו היינו מלאי תקווה כי הם יימצאו בחיים. אתמול נודע לנו, כי הרע מכל אירע ושלושת הנערים נרצחו בדם קר.

ההתרחשויות סביב הפרשה היו במוקד השיח הציבורי והגיעו דרך אמצעי התקשורת השונים גם לילדים. מעבר להתמודדות האישית של כל אחד ואחד מאיתנו עם האירוע ותוצאותיו, כהורים אנו נדרשים להבנה שאירועי טרור מסוג זה עלולים לעורר חרדות בקרב ילדנו, ולכן עלינו מהו תפקידנו כהורים בשעה קשה זו.

מגוון תגובותיהם האפשריות של הילדים יכול להיות רחב מאוד - החל מהתעלמות (לפחות לכאורה) ועד סקרנות ושאילת שאלות רבות על המתרחש. יש להיות ערים גם לכך, שילדים עשויים לעיתים לשאול שאלות הנשמעות טכניות, אך למעשה הן מהוות ביטוי לחרדות ולמצוקות שלהם.

תגובותיהם של ילדים למצב מתבטאות במספר מישורים.

במישור הרגשי יתכנו פחדים, התפרצויות בכי, פעילות יתר, אי רצון ללכת לבית הספר, לגן, לקייטנה או למסגרות אחרות, עצב, הסתגרות חברתית, חוסר אנרגיה, תסכול, כעס, התנהגות עצבנית, גילויי אלימות, חזרה להתנהגות ילדותית יותר אותה הפסיקו ועוד.

במישור השכלי ייתכנו חוסר קשב וריכוז, ובמישור הגופני יתכנו תגובות פסיכוסומאטיות דוגמת כאבי ראש, ירידה בתיאבון, בעיות עיכול, עייפות, ובמקרים קיצוניים אף הזעת יתר, רעידות, דופק מואץ ועוד.

אז כיצד נדע אם תגובות הילד נורמאליות או שהן דורשות התייחסות טיפולית?

רוב ההתנהגויות שפורטו חולפות כעבור מספר שעות, ימים או שבועות. אולם, ישנם מצבים בהם נדרשת התייחסות מיוחדת:

1. תגובות שאינן חולפות לאחר מספר שבועות ואף מחמירות.

2. תגובות שפוגעות בתפקיד היומיומי של הילד, לדוגמא במידה והילד מסרב ללכת לביה"ס או לצאת מהבית למגוון פעילויות.

3. תגובות קיצוניות וקשות של דיכאון וכאבים גופניים.

איך לעזור להם?

כדי לעזור לילדנו לעבור את התקופה הלא פשוטה באופן תקין ככל הניתן, מומלץ ליישם מספר צעדים.

חשוב לא ליצור מצב בו הילד נשאר באי וודאות על המתרחש, שכן אי וודאות עלולה לייצור אצלו תמונה מאיימת מכפי שהיא בפועל ומידע עוזר במידה מסוימת להפחית את החרדה. לכן מסרו לילדכם מידע ברור וקצר, המותאם לרמתו השכלית ולהתפתחותו. עם כל הצער והקושי שיש במסירת מידע והסברים על המתרחש, עלינו לזכור שבעזרת המידע הילד בונה תמונה מפורטת בראשו שתעזור לו להתמודד בהמשך עם המציאות המורכבת. יש חשיבות רבה לכך, שההסבר יינתן לילד בצורה ניתנת להבנה ורגועה יחסית . הימנעו מלהציפו באינפורמציה מיותרת ואם הוא חוזר על אותה שאלה, ענו לו בסבלנות עד שיקבל את המענה הדרוש לו.

מומלץ לא להסתיר את רגשותיכם הטבעיים מילדיכם, אך בו בזמן השתדלו לשמור על שליטה. אל תמנעו מלשתף את ילדכם ברגשותיכם, כמו גם בדרך בה אתם מתמודדים עם רגשות אלה, שכן בכך אתם משמשים מודל להתמודדות.

אם אתם רואים שילדכם לא שקט מודאג או מבוהל, אל תחששו לעודדו לדבר על כך תוך הזמנתו במשפט דוגמת: "אני רואה שאתה מודאג/מוטרד". טון דיבור מרגיע, חיבוק וליטוף מנחם יסייעו מאוד להחזיר לילד את הביטחון העצמי ואת תחושת המוגנות שלו.

היו סובלניים לשינויים בהתנהגות, שכן ילדים מבטאים את תחושותיהם ורצונותיהם דרך ההתנהגות וגם בדרך זו הם למעשה מתקשרים אתכם ומעבירים לכם מידע חשוב על עצמם. נוכחותכם ועזרתכם תאפשר להם "לאסוף את עצמם" ולעבור את המשוכה הזאת.

הגבילו את כמות הצפייה בטלוויזיה על פי גילם של הילדים. החדשות, המבזקים, והפרשנויות חוזרים שוב ושוב, בכמה ערוצים בו-זמנית ויוצרים הצפת אינפורמציה ממנה כאמור אנו מנסים להימנע. משפט שנאמר בטלוויזיה ואין לו משמעות גדולה עבורכם ההורים יכול להפחיד מאוד ילד קטן, לכן השתדלו לווסת ולהתאים את הצפייה למינימום ולהיות עם ילדכם בעת שהוא צופה וחשוף לאינפורמציה. כך תוכלו ביתר יעילות לווסת, להיות ערים לתגובותיו ולעזור לו להתמודד .

שימרו על שיגרת יום קבועה של זמני שינה, אכילה, חוגים ועוד. הצמדות לשגרה תורמת לתחושת השליטה גם במצבי לחץ ואי וודאות ולצמצום החרדה מפני הבלתי נודע הטמון במצבי איום.

עודדו את ילדכם לפעילות אקטיבית יצירתית דוגמת ציור, פיסול וחומרים פלסטיים . לפעילויות אלו איכות מרגיעה, והם נותנות במה לתחושות הרוצות לבוא לידי ביטוי ולא מוצאות את המילים.

במידה ולמרות הכול אתם חשים שאינכם מצליחים לעזור לילדכם לשלוט ולווסת את תגובותיו למצב באופן סביר, יש מקום לפנות להתייעצות, עזרה והתערבות מקצועית.

ד"ר יעקב יבלון, מנהל השרות הפסיכולוגי במועצה האזורית חבל יבנה