ביום שני, כשעה לפני גילוי גופות הנרצחים נכנס אליעזר בוצר לאולפן בתל אביב והקליט את שירו - "ארץ בלי דמות", שנכתב בעקבות אירועי השבועיים האחרונים.
עם סיום ההקלטה, התפרסמה הידיעה על מציאת הגופות.
ארץ בלי דמות
שמע תחינתי
כבן האבד
בארץ בלי דמות וצורה
רדפוני ימים
גוליתי חרד
פני יחידתי נשכחה
לא יכולתי לקרוא אב או אם
הייתי יתום בעייני
גר אנוכי על מה אתנחם
אבק הדרכים כיסה סימוניי
עיר מולדתי שינתה אורחותיה
שווקים הומים נעשו חניות
רק מעט זיכרון נעורים עוד נוגע
על משכבי בלילות
לא ידעוני השבים
זקני התום חלפו מן העולם
הפכתי זר גם לעצמי נכרי באדמתי
עולז בזיכרון הנעלם
חרבו את ביתי
באין מתנגד
ואין בי מקום לתפילה
בקשתי גשמים
לאיש העובד
שכחתי שיש אבידה
כיתות חצרות נחלקה כל העיר
ואין בה רשות היחיד
רשות הרבים כבר אין המכיר
באין הכשרים להעיד
עיר מולדתי שינתה אורחותיה
שווקים הומים נעשו לחומות
רק מעט זיכרון נעורים בי נוגע
על משכבי בלילות
לא ידעוני השבים
זקני התום חלפו מן העולם
הפכתי זר גם לעצמי נכרי באדמתי
עולז בזיכרון הנעלם
על אף היותו אדם מאמין המנהל אורח חיים דתי – ציוני, יש לבוצר ביקורת וראייה בהירה, גם על העולם שלו ורצון עז להסיר את המסכות כולן.
בוצר בן 30, נשוי ואב ל-6 ילדים, נולד בצפת, למשפחה דתית- לאומית, אישיותו החקרנית והמעמיקה דחפה אותו לשאול שאלות ולחקור מהות כבר בגיל צעיר, המסע האישי שלו עבר דרך שירות צבאי קרבי בסיירת נח"ל, חיים עם רעייתו בהודו, שם עסק בפעילות פילנתרופית למען הכלל ועוד תחנות רבות שקצרה היריעה מלהכיל שהמכנה המשותף של כולן הוא תרומה לקהילה וקירוב לבבות.
היצירה הייתה שזורה לאורך כל שלבי חייו עד אשר בשנת 2011 תפסה את מרכז חייו, והוא החל לעבוד על אלבום בכורה. שיריו של בוצר מבטאים את דרכו בחייו, דרך של פיוס תוך כדי ביקורת אישית וחברתית שלעיתים אף מופנית לעולם הדתי. ב-2013 יצא אלבומו הראשון "הפרעות. קשב. ריכוז.".