יש כבר שיר אהבה בדואי, וגם שיר אהבה אינדיאני, אבל מזמן לא נשמע במחוזותינו שיר אהבה ציוני. שיר הנושא באלבום הבכורה של יוסי טורצקי, 'נס אלוקי', מתחיל כמו עוד שיר שחתן כותב לכלתו ערב החתונה או אחריה, אבל עד מהרה מתגלה כחלק מסיפור לאומי.
טורצקי, שנולד שנתיים לאחר ששני הוריו עלו ארצה מאנגליה, נשא לאישה בחורה שעלתה מאתיופיה, והוא לא חיכה שמישהו יעשה כתבה על מפגש התרבויות המרתק שמתחולל אצלו בבית – הוא פשוט עשה מזה שיר, למילותיה של המשוררת בת העדה האתיופית אברש בן ברוך. אל מול כל שירי האהבה שמתמקדים בעולמו של הפרט, היציאה מהאהבה הפרטית להודאה על המהלך שעובר על כלל ישראל היא בהחלט בשורה גדולה. במיוחד כשגם הלחן והביצוע מוצלחים.
ומה מצפה לנו חוץ מזה באלבום 'נס אלוקי'? הקול הרך והמשובח של טורצקי; ליווי על בסיס גיטרה, כמעט בלי תוספות וגם בלי יותר מדי דיסטרוושן ואפקטים רעשניים, מה שמעמיד במרכז את השירה; כתיבה מהלב, בלי בושה להביא לידי ביטוי את ההתמודדויות האישיות עם היצר שבפנים ועם התרבות הסוחפת שבחוץ.
לצד שירי ההתמודדות, המשברים והאמונה, אפשר למצוא גם את "קבצן הדממה", שיר חברתי מבריק שזועק את זעקתם של מקבצי הנדבות: “אני רוצה אהבה, קצת שמחה, כל אחד יכול לתרום". מכל שירי האלבום, את אוזניי תפסה דווקא רצועה אחת של ניגון בלי מילים, שכבשה אותי אפילו לפני שהבחנתי בשם ההולם שניתן לה - "רגע לפני שבת".
חלק מהשירים, לטעמי, דורשים עדיין ליטוש מילולי ומוזיקלי, ותידרש עוד קצת עבודה כדי להמשיך את הנס האלוקי לאלבומים נוספים, אבל בסך הכול מדובר בתוצרת לא רעה בכלל בשביל אלבום בכורה.
הערה קטנונית אך חשובה: כותב שורות אלו מתחיל לאבד את סבלנותו לנוכח יותר מדי שגיאות לשוניות באלבומים שיוצאים לאור, כולל קריאה שגויה של פסוקים. לצד ההשקעה המאומצת בעיבודים ובמיקסים, באמת שלא יזיק להיעזר קלות ביועץ לשון, או לפחות לפתוח תנ”ך לפני שמקליטים שיר.