הצעד הבא: למוטט את חמאס

מומחי ביטחון ומדיניות: לנצל את התזמון ולהכות בחמאס אנושות, לחדש את הסיכולים ולנקוט צעדים גם כלפי אבו-מאזן והנהגת הרשות.

ניצן קידר - ערוץ 7 , ו' בתמוז תשע"ד

הצעד הבא: למוטט את חמאס-ערוץ 7
הכוחות בשטח
פלאש 90

הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס השבוע מספר פעמים, אך עד ליום רביעי בערב לא קיבל החלטה קונקרטית באשר לפעולה הנדרשת בתגובה לרצח שלושת הנערים הי"ד. לא מעט אפשרויות, תרחישים ותוכניות ראו השרים בשבועיים האחרונים. מפעולה צבאית נרחבת ועד שמירה על הפעולה הקיימת והשגת יעדיה בלבד.

הוויכוח המרכזי ניטש בעיקר בין ראש הממשלה, שדווקא היה הגורם הממתן וניסה להסיט את הדיון לכיוון של פעולה ממוקדת יותר שתסיים את המבצע בתקופה הקרובה, ובין השר נפתלי בנט, שהוביל קו תקיף הרבה יותר ודרש להפסיק עם האיומים ולעבור למעשים. "אין מחילה לרוצחי ילדים, זה הזמן למעשים ולא לדיבורים", אמר השר בנט לשומעיו.

אלא שהוא גילה שבפורום הזה הוא בדעת מיעוט, שכן גם שר הביטחון יעלון וגם שרת המשפטים ציפי לבני מחזיקים בעמדתו של נתניהו, לפיה ישראל משכה את החבל כמה שהייתה יכולה, וכעת צריכה לפעול "עם פינצטה", כמו שמגדירים זאת במערכת הביטחון.

אחת המטרות המוצהרות של מבצע 'שובו אחים', כך על פי הגדרת צה"ל, הייתה השבת ההרתעה ביהודה ושומרון אל מול ארגוני הטרור, אך בציבור יש תחושה שלא נעשה מספיק במישור הזה. אמנם ראש הממשלה נתניהו הדגיש השבוע כי "אם יהיה צורך נרחיב את המערכה כמה שיידרש. חמאס אחראי וחמאס משלם וימשיך לשלם".

גם השר יעלון טען כי "המבצע נגד חמאס לא תם. נמשיך לפעול נגד חמאס, לפגוע באנשיו בכל עת ובכל מקום והארגון ישלם מחיר כבד מאוד על מעשיו". אבל שניהם גם דיברו על הצורך לנהוג באחריות, לחשוב מהראש ולהתאזר בסבלנות. במפלגתו של נתניהו, שמרביתה כמובן לא חברה בקבינט, הולך וגובר הלחץ להמשיך במבצע הצבאי, אבל ראש הממשלה לפי שעה מחזיק בקו אחר לגמרי.

"לגרש את המשפחות לעזה"

מומחים מתחום המדיניות והביטחון גורסים כי יש לנהוג ביד קשה יותר כלפי הטרור ולנצל את העת הזאת כדי לפגוע בחמאס באופן האנוש ביותר שניתן. אל"מ במיל' ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי, חושב שקודם כול על מערכת הביטחון להשיג את יעדי המבצע המקוריים: "המטרות שהממשלה העמידה היו למעשה שלוש וחצי: אחת למצוא את החטופים, ולצערנו מצאנו אותם, אבל לא בחיים. השנייה לשים יד על החוטפים, וזו כרגע הפכה למטרה הראשונה והעליונה, ואני אומר - עדיף כשהם מתים. המטרה השלישית הייתה לפגוע בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון תוך הגברת הפגיעה בתשתיות בעזה. חצי המטרה הנוספת הייתה לפרק את הסכם האחדות בין הרשות הפלשתינית וחמאס. כרגע, על מדינת ישראל החפצה בשמירת ביטחונה לעסוק בשתי מטרות: מציאת החוטפים ויצירת הרתעה מיידית, שגם תמנע חטיפות נוספות. זאת תוך פגיעה וחיסול עד כמה שניתן בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון, וגם בחמאס ובארגונים הג'יהאדיסטים בעזה".

עד כמה נרחבת צריכה להיות הפעילות?

"היא צריכה להיות בשלושה מעגלים. הראשון והחריף ככל האפשר, שעליו יש גם הסכמה לאומית, הוא כמובן הפגיעה בחוטפים, אבל גם בביתם ובבני משפחתם הקרובים מקרבה ראשונה, וכל הקרוב קודם. ביתם, ולא רק חלק ממנו, צריך שיוצא נגדו צו הריסה, מה שעוד לא קרה, ושיפוצץ. משפחתם הקרובה צריכה לראות את גבול רצועת עזה ממערב, וככל שזה יקרה מוקדם יותר, ההרתעה המיידית בפני ניסיונות חטיפה נוספים תהיה גדולה יותר. פער ההרתעה שנוצר ביהודה ושומרון ילך ויקטן בדרך הפעולה הזו. כך צריך להיות ברור שבניסיונות חטיפה לא מנהלים משא ומתן לשחרורם של מחבלים ורוצחים אלא עוצרים אותם, כפי שנעשה חלקית באיסוף משוחררי עסקת שליט, ומונעים העברת כספים דרך הרשות הפלשתינית למשפחות של רוצחים ומחבלים.

"המעגל השני הוא ההזדמנות שיש כרגע, כשהחמאס מאוד נחלש, לחסל אותו ביהודה ושומרון. לעצור את כל ראשי הארגון בצד המדיני ובצד הצבאי. המישור השלישי הוא חיסול תשתיות החמאס בעזה, שצריך שייעשה בעת הזאת במכות אנושות ככל שניתן, תוך סיכול ממוקד של ראשי חמאס. לא לחכות לרגע המלחמה, אלא לטפל בבעיה עכשיו. כשם שמסכלים העברה של טילים מסוריה ללבנון ולא מחכים למלחמה, כך גם בעזה".

אז למה לא להיכנס לעזה ולפעול שם?

"זה כבר שייך להסכמה לאומית ולאיומים הנוספים שמדינת ישראל צריכה לתת עליהם את דעתה, תוך שימור הכוח ומגבלות תקציב הביטחון. חברים מסוימים בסיעת יש עתיד קידשו על התקציב הזה מלחמה, והם פוגעים בכך במוכנות הכוח בסדיר ובמילואים וביכולת לבצע את כל המשימות".

ומה לגבי הזירה המדינית? גם שם צריכה להיות פעילות?

"תמונת המצב העולמית היא שמעמדה של ארצות הברית נחלש, גם עקב אי מוכנותה למעורבות צבאית וכשלים וחולשות בעיקר במשא ומתן מול איראן. מה כל זה גורם לנו? אפשר כמעט לצטט פסוק מפרשת השבוע: 'הן עם לבדד ישכון'. במצב הביטחוני הנוכחי מדינת ישראל חייבת לשמור על כוחה, בכל מצב. חלק מהראייה האסטרטגית צריכה להיות של בנייה כעת בשטח E‑1, בין ירושלים למעלה אדומים, כדוגמה לשטח אסטרטגי בעל הסכמה לאומית. המשימה המרכזית, הן שלנו כנציגים פוליטיים, הן של הציונות הדתית בכללותה ושל בעלי הדעות הלאומיות, היא לחזק את התודעה הלאומית, את החוסן של עם ישראל ואת הקשר לארץ ישראל, כדי שנוכל להגיע גם לסיפא של הפסוק ולומר בגאווה לאומית: ובגויים, לא בהכרח שיתחשב".

מתחת ביקורת לא פשוטה על קשיים שמערימים היועצים המשפטיים על מערכת הביטחון.

"קיים פער, שהיה צריך לטפל בו מזמן, של המערכת משפטית. גם היועץ המשפטי לממשלה וגם היועצים המשפטיים למערכת הביטחון, הייתי רוצה להימנע מביטוי חריף בעניינם אבל אשתמש בו כדי להעמיד אותם במקומם, למרות שאני יודע שהם אינם כאלה: הם יותר תומכי טרור מתומכי ביטחון של מדינת ישראל. הם פוגעים ביכולת המדינה להשתמש בכלים המשפטיים והמוסריים כדי להציל חיים".

ביניים: "האינטרס – חיים בדו קיום"

חבר הנהלת מועצת יש"ע דני דיין מציב מטרות קונקרטיות הרבה יותר, אבל בסופו של דבר מדבר על המצב המדיני בעיניים מפוכחות. "אני חושב שמה שצריך לעשות הוא מה שהכי יכאב לחמאס. יש שלושה דברים שהחמאס רוצה: הראשון הוא להשתלט על ההנהגה הפלשתינית, השני הוא לשחרר רוצחים מהכלא, והשלישי לסלק אותנו בשלב ראשון מיהודה ושומרון ואחר כך מכל הארץ. לכן צריך לפגוע בשלוש המטרות הללו", אומר דיין.

איך זה אמור להתבצע בפועל?

"העניין הראשון הוא לפגוע במנהיגות שלהם. אין שום מקום להפרדה בין מנהיגות פוליטית לטרוריסטית. אין לאיסמעיל הנייה אונה ימנית במוח שהיא מדינית ושמאלית שהיא טרוריסטית. כמו שידענו פעם לעשות, צריך לפגוע בראשי החמאס. שנית, יש לשנות את קו המחשבה בעניין שחרור רוצחים. אני חושב שביום הרצח בוטלה עסקת שליט. זה לא מספיק להחזיר לכלא מספר סמלי של מחבלים, עסקת שליט מבחינת מדינת ישראל צריכה להיות בטלה ומבוטלת. צריך לתפוס את משוחרריה, כדי שירצו את מלוא עונשם. שהעובדה שחלקם מסתובבים בעזה או בעולם לא תהווה חסינות. ידענו לטפל בכך בעבר, ואני מניח שלא נגמרה התושייה של כוחות הביטחון שלנו. בנוסף לכך יש לחזק את ההתיישבות, לא כעונש אלא כדי להכשיל את מזימת החמאס שהיא משותפת גם לפת"ח, לגרש אותנו מארץ ישראל. זה צריך להיות ברור ובצורה שלא משאירה מקום לספקות. יכול להיות שאם הממלכה לא תעשה את זה צריך לדרבן זאת בשטח, אבל ההחלטה היא של מדינת ישראל".

ומבחינה מדינית, מה הצעד הנכון כעת?

"אני חושב שרעיון שתי המדינות עובר מהעולם ואנחנו יכולים לראות זאת בסיפוק, אבל זה גם מאציל עלינו אחריות למצוא פתרון. החלת הריבונות על שטחי C היא צעד מבורך, אבל אני לא רואה אותו קורה בזמן הקרוב. אני חושב שמעבר לכך אנחנו צריכים לחתור ליצירת מרקם חיים נורמלי ככל האפשר ביהודה ושומרון. אני לא חושב שיש לאף אחד אינטרס להסלמת המלחמה הדיפלומטית עם הרשות הפלשתינית, צריך להיכנס למוֹד של ניהול חיים זה לצד זה. כמובן למגר טרור במידת הצורך, אבל להמשיך לנהל חיים כמו בכל מקום בעולם. חיי שגרה ביהודה ושומרון, גם במיזמים של דו קיום, עד כמה שהמצב מאפשר – זאת מגמה חיובית".

אתה לא חושש מביקורת בינלאומית?

"ביקורת בינלאומית צריכה לעניין אותנו, אבל לא יכולה להיות הפרמטר הקובע או הבלעדי. היום יש יותר לגיטימציה לבצע פעולות חריפות יותר נגד החמאס, ואני חושב שצריך אכן למקד אותן לחמאס ולא לאוכלוסייה. אני בהחלט חושב שאפשר למקד את המלחמה בארגוני הטרור בלי לפגוע באזרחים, ואחר כך לשאוף לחיים נורמליים בשטח. הגיע הזמן, ואני חושב שזה האינטרס שלנו, שהחיים ביהודה ושומרון יתקיימו במרקם נורמלי, עד כמה שאפשר גם ליהודים וגם לפלשתינים, כשברור לכולנו שהסדר שלום לא יושג בדור הזה".

"לא להגיב, ליזום"

אחת השאלות הקשות שעמה מתמודדות הן המערכת המדינית והן המערכת הביטחונית היא האם לשוב למדיניות שישראל נטשה בעבר, בעיקר בשל ביקורת בינלאומית - מדיניות החיסולים מהאוויר. אם בעבר היה מדובר בצעד בעל לגיטימציה יומיומית, היום הוא נעשה במשורה ודורש אישורים רבים.

האלוף (מיל') יפתח רון טל, לשעבר מפקד זרוע היבשה, חושב שצריך לפגוע בטרור בדיוק בצורה הזאת. "ברמה האסטרטגית לא פועלים מהבטן. יש הרבה מאוד פעמים שגם אם אתה מרגיש מהבטן, אתה צריך לפעול מהראש. אני חסיד גדול של האסטרטגיה של הלחימה הרצופה נגד הטרור. אנחנו רואים סדרה של פעולות שהן רק תגובה לאירוע. אנחנו צריכים לפעול בצורה כזו שיהיה קשה מאוד להוציא את הפיגוע הבא. לטרור הזה יש הנהגה, גם מדינית וגם צבאית. כולם צריכים להיפגע באופן רצוף ויזום, ולא כתגובה למשהו".

ח"כ ישראל חסון, מי שהיה סגן ראש השב"כ, מוסיף נדבך נוסף. גם הוא בעד מדיניות החיסולים, אבל יש לו רעיונות נוספים. "הייתי נותן לראש הממשלה שתי עצות: האחת, יש צורך לעשות נקודת מפנה מדינית. הרשות הפלשתינית רצה לאו"ם ומטרטרת את כולנו. מרגע זה אנחנו משנים את המינוחים ודורשים מהם ומהקהילה הבינלאומית שכאחראים בשטח, הפלשתינים יפרקו מנשקה את הזרוע הצבאית של החמאס באופן מיידי. הדבר השני שאנחנו צריכים לתבוע מאבו-מאזן הוא לחוקק חוקים נגד טרור. אבו-מאזן לא שפט בן אדם אחד שביצע מעשי טרור, כי אין שם חוקים נגד זה. אנחנו יכולים לפגוע ולשבש, הוא יכול לפרק וגם להוציא את החמאס מחוץ לחוק. זו תביעה שצריכה לחולל מפנה, שיהיה ברור שלא יכול להתקיים ארגון טרור בתוך הרשות הפלשתינית".

וזה לא השינוי המחשבתי היחיד שחסון מבקש שנתרגל אליו. "אנחנו צריכים לשנות את הטרמינולוגיה גם במישור הצבאי. אין דבר כזה 'יורים על שדרות' אלא 'פוגעים בריבונות הישראלית ומסכנים חיי אזרחים ישראלים', ועל כך התשובה: יש ריבון בצד השני, והריבון הזה ישלם בראשו על ההתקפות. מי ששולט באזור ההוא, המנהיגות, תשלם את המחיר. כי הרי איזו הרתעה אנחנו יוצרים, אם רק לפני שנה וחצי היינו בעמוד ענן והיום שוב יורים לדרום?", הוא תוהה.

מאז החטיפה ניצלה ישראל את הזירה הבינלאומית, שהייתה שקטה באופן יחסי, כדי לפעול בשטח. אמנם האו"ם השמיע קול רפה מאוד, וגם בארצות הברית הנשיא ומחלקת המדינה פרסמו הודעות סותרות באשר לגינוי החטיפה, אבל באופן יחסי הפעולה הצבאית הישראלית נתקלה בשתיקה רועמת של העולם, עניין נדיר יחסית. החשש הגדול הוא שהרחבת הפעולה הצבאית של ישראל תסיים את השתיקה ותפתח מטר של ביקורת אירופית על ישראל ועל פעילותה להחזרת כוח ההרתעה.

הפלשתינים כבר הפיצו השבוע החלטה של הממשלה החדשה ולפיה ישראל נוהגת בגזענות ומנצלת את המצב כדי להרוס את העם הפלשתיני. הפעם הציטוטים הללו לא זכו לכותרות מרכזיות כבעבר. על הרקע הזה הוויכוח בקבינט מובן הרבה יותר. גורם מדיני בכיר אומר ל'בשבע' כי בקבינט יודעים שהמצב הנוכחי בעזה יחייב במוקדם או במאוחר גם פעולה שם, אבל נתניהו חושש לאבד את מה שכבר השיג בלחימה הנוכחית. השבוע הוא אף לקח את בנט לשיחה אישית כדי לנסות להסביר לו את הרציונל שעומד מאחורי דעתו. בנט לא השתכנע, הקבינט בינתיים לא החליט, אבל הגורם המדיני מציין שאין שום ציפייה למבצע בסדר גודל של 'חומת מגן', ומודה שיכול להיות שישראל לא תצליח להשיג את כוח ההרתעה שקיוותה לייצר בפעילות הצבאית הנרחבת בשבועות האחרונים.