בימים אלה יוצא לאור ספרו של פרופ' מיכאל לקר 'מוחמד והיהודים' בהוצאת יד בן צבי, אודות מאבקיו של נביא האיסאלם בשבטי היהודים, מאבקים שהשלכותיהם חורזות עד לימינו אלה דרך ההיסטוריה המוסלמית ארוכת השנים כולה.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הפרופ' לקר, איש האוניברסיטה העברית ומומחה לאיסלאם, על הספר ועל התובנות ההיסטוריות העולות ממנו.
בראשית הדברים מציין פרופ' לקר כי יהודי התקופה ההיא הניבו למוחמד ברכה בשני אופנים. האופן הראשון הוא הכנתם למעשה של עובדי האלילים לקראת בשורת האמונה באל אחד, עובדה שהפכה עבורו את מלאכת איסלומם לקלה יותר. בנוסף כאשר החל העימות איתם עלה בידי מוחמד לתקוע בתבונה מדינית מיוחדת טריז בין היהודים לבין בעלי בריתם והדבר איפשר לו את כיבוש נחלותיהם וכך להתחזק.
פרופ' לקר מסביר כי מוחמד עשה זאת תוך שהוא מתמרן במציאות השבטית הסמוכה של ערב ומאחר והיהודים היו מושרשים היטב באל מדינה בה פעל בעשר שנותיו האחרונות ובה השיג את הישגיו הגדולים ביותר, ידע ליצור משהו חדש ולקעקע את הבריתות הקדומות.
קיעקוע זה התרחש כאשר מוחמד הקים את 'אומה' אותה אומת איסלאם חדשה שכללה מאמינים שלכאורה שמרו על המסגרות השבטיות הישנות והמוכרות, אך בסופו של יום כל מי שרצה ללכת בעקבותיו אולץ לבחור בין היהודים לבין מוחמד ורבים בחרו בהליכה בעקבותיו.
על מנת לדון בגורם למאבקו הממוקד של מוחמד ביהודים מזכיר פרופ' לקר את מחקרו של פרופ' רובין שבחן את השינוי בטון ההתייחסות של מוחמד ליהודים בין שנותיו הראשונות לאלו האחרונות. בשנים הראשונות היו בפיו של מוחמד בשורות נחמה עבור היהודים, אך לאחר הגירתו ממכה למַדינה השתנה הטון לאחר שהבין שתקוותו שהיהודים ילכו אחריו נגוזה. מרגע זה הפך את היהודים לאויביו, אם כי עדיין ראה בעובדי האלילים את אויביו העיקריים.
באשר להשלכותיהם של המאבקים ההם עד לימינו אלה מציין פרופ' לקר כי מאבקיו המלחמתיים של מוחמד מפורטים לפרטי פרטים ונלמדים כך על ידי כל ילד מוסלמי באשר הוא בכל מקום בעולם. תוך כדי לימוד זה מתוודע הילד המוסלמי אל היהודי כאויב המבקש להרוג את הנביא. פעם אחת הדבר נעשה על ידי יהודי שביקש לגולל עליו סלע, פעם אחרת על ידי יהודי שביקש להורגו בסכין ופעם על ידי יהודייה שביקשה להרעילו במאכל האהוב עליו, זרוע של כבש. המשמעות היא שעבור המוסלמי באשר הוא היהודי הוא אדם זומם ורב תככים.
פרופ' לקר נשאל גם באשר להתנהלותו של מוחמד מול שבט קורייט'ה היהודי, השבט שעימו חתם הסכם אי לוחמה זמני כל עוד היה חלש וכאשר התחזק הפר את ההסכם והרג את גברי השבט. לדברי לקר מדובר בהלכה מוסלמית ולא ניתן לשנותה. המשמעות היא שאין אפשרות למוסלמי הדתי לחתום על הסכם קבע אלא אך ורק הסכם זמני שחלותו היא אך ורק בתקופה בה הוא חלש וכאשר יתחזק עליו להפר את ההסכם ולהכות באויבו.
עם זאת פרופ' לקר מאמין כי לקביעה הלכתית מוסלמית זו אין השלכה של ממש על ההסכמים הנקבעים כיום שכן ההנהגה הערבית אינה דתית אלא להיפך, היא זו שמחייבת את המופתי להנפיק פסקי הלכה והצהרות דתיות התואמות את צרכיה המדיניים האחרים כפי שהיה לאחר ההסכם בין מצרים לישראל.