התמודדותו של הצבא עם המדיה החדשה, הווטסאפ, הפייסבוק והעידכונים הסלולאריים נראית כמעט בלתי אפשרית. אם בעבר יכול היה הצבא לבלום זליגת מידע הרי שכעת כל פעולה צה"לית עשויה להיות מודלפת במכשירי הסלולאר לעולם ומלואו.
על ההתמודדות הזו שוחחנו בערוץ 7 עם חננאל רוזנברג, איש בית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל החוקר את הקשר שבין הצבא לבין המדיה החדשה.
בראשית הדברים מבהיר רוזנברג כי ההתמודדות נחלקת לשני אפיקים – הזווית הפנים-צבאית שבה הצבא מונע מחיילים להדליף מידע דרך המכשירים הסלולאריים וזווית העורף שבה הצבא מנסה לנווט את המידע היוצא לעיתונאי חוץ ופנים.
לדברי רוזנברג המציאות כיום הולכת ומשתפרת בעיקר לנוכח התחושה שליוותה אירועי לחימה מהעבר שהצבא אינו יודע כיצד להטמיע בקרב החיילים את החובה להישמר מהדלפת מידע. רוזנברג מזכיר כי במלחמת לבנון השנייה היו אמנם הוראות שלא להכניס מכשירים סלולאריים לשטחי הלחימה, אך בפועל, למעט כמה יחידות מובחרות ההוראה לא נאכפה וחיילי סדיר ומילואים נכנסו עם מכשירים סלולאריים לתוככי השטח. באחרונה סיפר לוחם אחד שכזה לרוזנברג כיצד תוך כדי לחימה בעוד הוא ואנשי יחידתו נמצאים במבנה בדרום לבנון דאג במכשיר הטלפון שלו לאתר אינסטלאטור שיפתור בעיה שהתעוררה בביתו שבעורף.
עוד הוא מזכיר מקרים שבהם מפקדים ניהלו ומנהלים את כוחותיהם בווטסאפ ובכך למעשה החשש לזליגת מידע הופך גדול ונרחב מאוד.
לטעמו של רוזנברג המודעות אינה ברמת החייל שכן אין חייל שירצה שמכשיר הטלפון שבכיסו יאוכן ובעקבות כך יידע החמאס לירות לעברו ולעבר חבריו טילים. לטעמו המיקוד צריך להיות ברמת הורדת הפקודות וההוראות מדרגי הפיקוד הגבוהים ועד לדרגי השטח.
באשר ליחס לעיתונאים סבור רוזנברג כי קיים שינוי משמעותי ביחס הצבא ואם בעבר הצבא סגר שטחי לחימה הרי שכיום הוא פתוח הרבה יותר מתוך הבנת הצורך לשלב עיתונאים והבנת צורכי העורף לקבל מידע עדכני ואמין. כאשר זו המציאות דואג צה"ל להכניס עיתונאים לשטחי הלחימה ולשלבם במבצעים.
רוזנברג מזכיר בדבריו מקרים מהעבר בהם התמהמה הצבא בתגובתו ובכך נגרם כשל משמעותי. כך היה באירוע הקשה בג'נין כאשר הצבא לא מיהר לעדכן ומידע יצא באופן עצמאי וגרר גל של תגובות השערות והערכות. כך היה גם במקרה מוחמד אדורה ועוד. "המלחמה היום אינה סטרילית והצבא מטמיע את זה. זירת התקשורת היא חלק בלתי נפרד מהלחימה", אומר רוזנברג הסבור כי יתכן ובעולם אידיאלי היה הצבא מעדיף לפעול אחרת, אך כיום ברור לו שאם לא הוא יעביר את המידע הרי שהוא יגיע מהצד השני ויש לפעול בהתאם, להציג את תמונות ההפצצות של מאגרי נשק והפצצות המשנה המעידות על כמות האמל"ח שהייתה במקום, להציג את קרבת מוקדי האמל"ח למוקדי מגורים ועוד.
במקביל, מזכיר רוזנברג, מודע החמאס היטב למתרחש והוא נלחם לחימה פסיכולוגית נגד צה"ל ותושבי ישראל.
במהלך הדברים עלתה סוגיית יחסו של צה"ל למחאות אינטרנטיות של חיילים כדוגמת מקרה 'דוד הנחלאווי' או הקריאה לנקמה שעלה מכיוונם של כמה חיילים שנשלחו למחבוש בעקבות כך. רוזנברג נשאל אם הצבא אינו מפעיל כוח רב מדי באפיק זה לעומת אפיקי בטחון שדה הזוכים ליחס פחות בהרבה, במידה ולוקחים בחשבון את רמת הסיכון שבשני המקרים. לדבריו תיאור המציאות ככזו לוקחת את הדברים לאפיקים קיצוניים ומופרזים אם כי אין לשכוח שגם הצבא פועל בזירה פוליטית והוא בהחלט חושב על דעת הקהל ומעוניין שייצוגו יהיה באופן מסוים.