"עניין אישי" עם פרופ' יעקב כץ (69). תושב אלון שבות. נשוי לשולמית. אב לשבעה וסב ל‑33. מ"מ נשיא המכללה ירושלים
התחלה: נולד בשנת תש"ה (1945) ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. בן הזקונים מתוך חמישה אחים ואחיות.
ההורים: רחל ואליעזר כץ היגרו מליטא לדרום אפריקה וחינכו את ילדיהם בחינוך דתי-ציוני. האב אליעזר היה איש עסקים והאם רחל יו"ר ויצ"ו ופעילה בתנועת המזרחי המקומית. "גדלתי בבית חם ועוטף".
ילדות: החל מגיל עשר השתתף במחנות בני עקיבא, תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. "כל קיץ נסענו לשלושה שבועות למחנה, כ‑1,500 ק"מ מהבית. זו הייתה חוויה מכוננת. מאות חניכים יהודים מבלים יחד, מגבשים זהות, מתפללים ולומדים. כיף גדול".
בית ציוני: זוכר בילדותו דיבורים על ארץ ישראל ועל החלום המשפחתי לעלות ארצה. "זה תמיד היה ברור לכולנו שיום יבוא ונעשה עלייה".
עלייה: עם סיום לימודי התיכון, כשהוא בן 18 בלבד, החליט שגם אם משפחתו עדיין ממשיכה בשגרת חייה בחו"ל, מבחינתו הגיעה העת לעלות לישראל. כץ הצטרף לתוכנית לימודים בישיבת ההסדר כרם ביבנה. "זה היה תהליך לגמרי טבעי בשבילי".
צבא: לאחר שלוש שנים של לימוד בישיבה התגייס לשירות צבאי. "ברגע שהחלטתי שאני מתגייס, הבנתי שזה סופי וקבעתי את ביתי בישראל". שירת ביחידה מובחרת בנח"ל המוצנח.
משחרר ירושלים: כחייל סדיר בזמן מלחמת ששת הימים סופח לחטיבת הצנחנים שנלחמה בירושלים. היה בין הראשונים שהגיעו לכותל. "אני חושב שהייתי בהלם. זה היה מרגש מבחינה אמונית, נס גדול. הבנתי שזה רגע היסטורי, אבל עדיין לא העליתי בדעתי מה המשמעות של אותו רגע".
מוסד: במשך עשור שימש כאיש מילואים במוסד. מטבע הדברים לא יכול לפרט על עשייתו במסגרת הארגון, אך מציין שהיה מרתק ביותר. "עשיתי הרבה ימי מילואים אבל היה לי ברור שזה חשוב".
החצי השני: שלומית, ילידת משואות יצחק שבגוש עציון. בתו של משה (מושקו) מושקוביץ, ממחדשי היישוב היהודי בגוש עציון. "תוך כדי השירות בצבא התחתנו". לאחר 42 שנים במקצוע ההוראה פרשה וכיום היא "פנסיונרית שנהנית מהחיים".
חלוצים: בשנת 72' קבעו הזוג כץ את ביתם באלון שבות. "שמענו שמקימים מחדש את הגוש אז התייצבנו". זוכר הרבה בוץ ובמיוחד את החורף הראשון: "ירד שלג חזק והיינו מנותקים מהעולם, בלי חשמל ובלי חימום למשך שלושה ימים".
אלון שבות: "מאז, כבר יותר ארבעים שנה - אנחנו כאן". מתבונן על אלון שבות כיום ולא מאמין. "יש היום 700 משפחות וזה נס משמיים. נבנתה כאן חברה למופת".
ילדים: שבעה. הבכור ארנון (45) מנהל חברה לתיירות חינוכית-יהודית, מוריה (44) עובדת הקרן למורשת הכותל, גלעד (43) עובד משרד ראש הממשלה, שילה (41) עובד מכללת גבעת וושינגטון, אורה (38) מנחת הורים, נבו (36) עורך העלון 'גילוי דעת', ובת הזקונים ברנע (34) היא סוציולוגית. סב גאה ל‑33 נכדים.
אקדמיה: לאחר החתונה למד שנתיים בכולל באבן שמואל, ובהמשך למד לתואר ראשון ושני בפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת בר-אילן.
בחזרה לדרא"פ: בני הזוג נסעו לשליחות בדרום אפריקה. "היינו שם ארבע שנים בשליחות חינוכית וציונית". בד בבד השלים בשעות הערב תואר שלישי בפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת Witwatersrand ביוהנסבורג.
פסיכולוגיה חינוכית: חקר את הפן החברתי-חינוכי. "בדקתי עמדות של הורים ותלמידים כלפי מערכת החינוך ואת ההשפעות החינוכיות שנובעות מכך. בחנתי מי הם התלמידים שמצליחים יותר".
בית ספר לחינוך: עם חזרתו לישראל הפך חבר סגל בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן. לאורך השנים שימש גם כסגן מנהל ובמשך ארבע שנים אף עמד בראשו.
חקר החינוך הדתי 1: במשך שנתיים שימש ראש המכון לחקר החינוך הדתי. "המכון בוחן את מערכת החינוך הדתית בארץ מכל מיני היבטים".
חקר החינוך הדתי 2: באחד המחקרים בחן את המוטיבציה של תלמידים בנים בחמ"ד לשירות הצבאי. נמצא כי לעומת התלמידים מהחינוך הממלכתי נכון לאז, הייתה המוטיבציה באופן משמעותי גבוהה יותר בחינוך הממלכתי-דתי.
מחקר קהילתי 1: במשך ארבע שנים שימש גם כראש המכון למחקר קהילתי, "שבוחן מעורבות ההורים בבתי הספר, השפעות הקהילה על בית הספר ועוד".
מחקר קהילתי 2: באחד המחקרים נמצא כי "אם ההורים מתערבים בצורה בוטה ומזלזלת בהתנהלות בית הספר הם ייחסמו על ידי הצוות החינוכי, אבל אם ההורים יפעלו בשיתוף פעולה בתי הספר יתפקדו טוב יותר מול התלמידים".
סקרים: בשנות ה‑90 ערך סקרי דעת קהל בישראל. "סקרים אמינים שחזו לא פעם תוצאות של תופעות בתחום החברתי או הפוליטי". מציין כי עריכת הסקרים היא פעולה טכנית: "השאלה היא מה עושים עם זה. המומחיות שלי הייתה לקחת את המספרים ולהבין את המשמעות שלהם, לפענח את דעת הקהל, לפרש מגמות עתידיות".
סקר בולט: אחד הסקרים המוכרים היה בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת 96'. בניגוד לסוקרים אחרים, חזה את השינוי בשלטון ואת עליית בנימין נתניהו לראשות הממשלה. "כשעברתי לעבוד במשרד החינוך הפסקתי לערוך סקרים".
משרד החינוך: שימש ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך בתקופתה של שרת החינוך דאז, לימור ליבנת. "אחראי על כל מה שתלמיד בישראל לומד, החל מהגן ועד לתיכון, כולל הכול. תפקיד קשה עם אחריות גדולה".
הצלחות: "ניסיתי לעשות ככל יכולתי. אם לומר את האמת, ביצעתי כמה שינויים, אבל הרבה פחות ממה שתכננתי".
הצלחה 1: תוכנית הליב"ה. למרות התנגדות נחרצת של גורמים במגזר החרדי, "ידעתי להידבר איתם". נפגש עם פוליטיקאים ורבנים מובילים, ולבסוף "הייתה הסכמה שבשתיקה להכניס את תוכניות הליב"ה לבתי הספר שלהם, כשבשנת 2004 87 אחוזים מהמוסדות החרדיים הכניסו את לימודי הליב"ה".
הצלחה 2: חינוך לזהות יהודית. הכניס שעה שבועית בחטיבות הביניים של החינוך הממלכתי. "בנינו מערכי שיעורים ביהדות, חגים, מסורת". הוציא מתחת ידו חוברת "100 מושגים ביהדות", שנלמדה בבתי הספר במשך כמה שנים.
המכללה: החל משנת הלימודים הנוכחית משמש מ"מ נשיא המכללה ירושלים. "משתדל לעשות דברים שישפרו את הכשרת המורים במוסד".
מתפעל: "המכללה יוצאת דופן מבחינת היכולת שלה להכיל את כלל הציבור הדתי בין כתליה. בוגרות תיכוני החמ"ד, בוגרות אולפנות חרד"ליות וגם בוגרת בית יעקב, כולן יחד תחת קורת גג אחד". מתמוגג לראות את האחדות הזאת.
מעמד המורה בישראל: מאמין כי המורה בישראל לא נופל ביכולותיו ממורה מכל מקום אחר בעולם. "אנחנו צריכים להשקיע מאמצים וחידושים בהכשרת המורה, להעלות את השכר ומבחינה תרבותית להתייחס לחינוך כאל מטרה לאומית, לא פחות".
גיבוי: הורים שימו לב. כץ מאמין כי "אם ההורים יעמדו בקונפליקט מובנה מול בית הספר וייקחו באופן קבוע את הצד של הילד - לא יהיה חינוך יותר. בלי גיבוי של המנהל והצוות החינוכי, תמיכה והכרה בחשיבות החינוך, הם לא יוכלו לעשות את העבודה כמו שצריך".
אם זה לא היה המסלול: חד משמעית - רפואה. "תחום מרתק, מלמד על פלאי הבריאה ובכלל, העשייה כרופא היא שליחות אדירה".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: קם בשש וחצי, שומע מבזק חדשות ויוצא לתפילה וליום עבודה במכללה. שב הביתה לקראת ערב. מגדיר את עצמו "איש לילה". עמל על כתיבה אקדמית עד לשעות הקטנות של הלילה. אחר כך מקפיד לרוץ ביישוב במשך כחצי שעה. "חוזר, מתקלח ואז קריאת שמע ולילה טוב".
דיסק ברכב: מאזין בעיקר לחדשות ואקטואליה, אבל אם כבר מוזיקה אז ניגונים של ברסלב. גם אברהם פריד, יהורם גאון ומוזיקה לועזית משנות ה‑60 באים בחשבון.
שבת: בדרך כלל נהנה בבית משבת מנוחה, לעתים קרובות יחד עם הילדים, "לא כולם יחד, בכל פעם משפחה אחרת". פעם בחודש בליל שבת סועדים יחד חמישה זוגות חברים "העונים להגדרה 50+".
עתים לתורה: מדי יום מקדיש כשעתיים ללימוד הדף היומי, הפרק היומי במשנה, ההלכה היומית והקטע היומי בפרשת השבוע עם תרגום ומפרשים. "זה כבר הפך לחלק ממני, אני לא יכול בלי הלימוד הזה".
אוכל: המאכל המועדף הוא כל מה שקשור לתפוחי אדמה: צ'יפס, פירה, תפוצ'יפס ועוד. נמנה יותר על האוכלים מאשר על המבשלים, אבל מדי פעם אופה פיתות בטאבון הביתי ואחראי על הכנת הסלטים לשבת. "כולם מלקקים את האצבעות".
אחזקת הבית: כל בוקר אחראי על סידור המיטות, דואג לטאטא את הבית ובכל יום חמישי בערב עורך את השולחן לכבוד שבת.
מפחיד: בפן הלאומי "תגובות לא רציונליות של בעלי תפקידים בכירים בזרועות הממשלה". בפן האישי - דאגה לשלומם של הנכדים. "בתור הורה, כשקרה משהו לילדים לקחתי את זה יחסית בקלות, אבל עם הנכדים, כשקורה להם משהו הכי קטן יש בי דאגה עמוקה עד כדי כך שאני לא יכול לישון בלילה".
דמות מופת: ר' נחמן מברסלב, "היה גאון בפסיכולוגיה, ידע לעומק את נפש האדם", והגאון מווילנה, "בגלל החוכמה האדירה שלו והחריפות. אני מקנא בו".
פנאי: "אין אצלי דבר כזה".
משאלה: בריאות, שמחה, שגרה ברוכה ונחת מהילדים ומהנכדים.
כשתהיה גדול: "אוביל שינוי במערכת החינוך בתחום הערכים וההישגים".