הקושי הכלכלי שחוו עקורי גוש קטיף היה חמור פי כמה וכמה אלמלא המיזם של הרב יוסף צבי רימון 'תעסוקטיף', המיזם שעליו קיבל את אות הנשיא למתנדב.
ביומן מיוחד לציון תשע שנים לעקירה מגוש קטיף מספר הרב רימון לערוץ 7 על ימיו הראשונים של המיזם, על הקשיים וגם על המחשבות סביב קבלת אות הנשיא מידיו של מי שהיה מתומכיו המובהקים של מהלך העקירה והגירוש.
ראשיתו של המיזם, מספר הרב רימון, בפנייה של רבנים מרבני גוש קטיף כבר ביום י' באב, יום העקירה, אליו. הרבנים ביקשו שיבדוק את מוכנותם של בתי המלון לקליטתם של העקורים. הרב רימון הגיע לבתי המלון יחד עם קבוצת מתנדבים ומצא חוסר עצום בצרכים בסיסיים של העקורים, מסידורי כביסה ועד התארגנות לקליטת ילדים ועוד.
כשהבין שזו המציאות שצפויה לקלוט את משפחות העקורים אסף את בני קהילתו באלון שבות ויחדיו נרתמו לסייע. מהר מאוד הצטרפו ליוזמה תורמים ומתנדבים מכל הארץ שהעבירו מצרכי יסוד הכרחיים ומעבר לכך.
"אחר כך הבנתי שהבעיה העיקרית היא תעסוקה. מדובר באנשים שכמעט כולם עבדו ופתאום לא יודעים מה לעשות עם עצמם", אומר הרב רימון ומתאר מציאות שבה המדינה המודעת לקושי מנסה לטפל במובטלים החדשים בדרכים הבירוקראטיות הרגילות מבלי להבין שמדובר כאן במקרה חירום המצריך מחשבה אחרת והיערכות אחרת.
על מנת לסייע החל הרב רימון להפעיל קבוצה ראשונית של מתנדבים שיתווכו בין בעלי מפעלים ומקומות עבודה לעקורים ובתוך יום אחד הצליחו למצוא עבודה ל-17 מהעקורים. התחושה הייתה שיוכלו לסייע לעוד מאה או מאתיים איש. היום מסכם הרב רימון מציאת עבודה לכאלפיים וחמש מאות מהעקורים.
הרב רימון מציין כי המערכת הממלכתית לא הקשתה על 'תעסוקטיף' אם כי בתחילת הדרך התחושה הייתה שהמיזם אינו אלא 'עב"ם בלתי מוכר, אך ככל שחלף הזמן התקבעה התודעה בצורך שבו. ההבנה הממשית באשר לערכו של המיזם התקבעה לאחר קבלת אות הנשיא ומאוחר יותר כאשר ועדת החקירה הממלכתית קבעה נחרצות שתעסוקטיף ביצעה את מה שהמדינה הייתה צריכה לעשות.
המציאות כעת היא שישנם עוד כחמש מאות איש שעדיין לא שולבו במקומות עבודה. הרב רימון וצוות המתנדבים שלו עמלים בהסדרת התעסוקה עבורם. לדבריו הקושי מתמקד באנשים מבוגרים בחלקם עצמאיים בעבר ובחלקם אנשי חקלאות המתקשים לשנות אורח חיים, להתרגל לעבודה בתחום אחר שלו לא הורגלו מעולם. לדבריו הקושי הנפשי של עצמאים היה יותר לשנות את אורח חיים מאשר עצם ההבנה שהם זקוקים לסיוע ועזרה.
כיום, מציין הרב רימון, לאחר המלחמה בדרום, חזר קושי לא מבוטל להרבה מאוד מהעקורים שעשו את כל המאמץ לשקם את עצמם ולפתוח עסק בדרום הארץ וכעת בעקבות המלחמה נפגע העסק באורח קשה ושוב הם מוצאים את עצמם זקוקים לעזרה.
לקראת תום דבריו נשאל הרב רימון כיצד הוא חש כאשר קיבל את אות נשיא המדינה מידיו של מי שהיה גורם מוביל בביצוע העקירה שמעון פרס. הרב רימון מציין כי הוא אמנם נמנע מהתבטאויות פוליטיות אך עם זאת הוא נכון להשיב לשאלה זו.
הוא מציין כי גם לו היה קושי לקבל את האות, אך מארג שיקולים נוסף הכריע לטובת קבלת האות גם מידיו של שמעון פרס. "כשניסיתי ללכת ולגייס כספים והגעתי לקהילות בחו"ל, אמרתי דברי תורה ומיד לאחר מכן ביקשתי תרומות לאנשי גוש קטיף. הם אמרו לי שידוע להם שהכול בסדר. אפילו שרון היה אצלם והם הציעו כסף אבל הוא אמר שאין צורך והכול בסדר... לשמוע את המדינה אומרת שמי שדאג להשבתם לעבודה של 850 איש, אז, זה תעסוקטיף זו הצהרה בעלת חשיבות עליונה", אומר הרב רימון ומוסיף: "חשוב לי שגם פוליטית יהיה קונצנזוס לאומי סביב נושא האנושי של גוש קטיף. לא יתכן שיהיה אדם אחד במדינה שלא יהיה איכפת לו מאנשי גוש קטיף שהקריבו את חייהם על פי החלטת ממשלה ועכשיו זרוקים בחוץ במצב קשה כל כך. כשזה מגיע ממקום ממלכתי יש כאן צד הרבה יותר גבוה כאשר גם מי שתמך מבין שמשהו כאן לא היה בסדר. גם אם יש מי שמתווכח על הצד הפוליטי אין מקום להתווכח על הצד האנושי".
עוד מוסיף הרב רימון ומציין כי קיימת הבנה שיש חשיבות בכך שקיימת מלכות וממשלה בישראל והדברים בעלי ערך מעבר לאישיותו הזו או האחרת של הנשיא, "זה משהו שהוא הרבה יותר גבוה. צריך להיזהר שלא להתבלבל ולא לשבור את הכול גם כשיש דברים שאנחנו מאוד כועסים עליהם".
מעל כל אלה מוסיף הרב רימון ומציין את החשיבות הנוספת שמצא לעצם קבלת האות מידיו של הנשיא – מינוף האות להמשך הסיוע לאנשי גוש קטיף: "בכל המהלך הזה אני מסתכל ושואל איך אני יכול לעזור לאנשי גוש קטיף. בזכות המהלך הזה אצל הנשיא יכולנו לעזור לעוד מאות אנשים לעמוד על הרגליים. בזכות המהלך הזה הייתה הכרה בועדת החקירה הממלכתית, הדבר הביא עזרה מעוד אנשים בעולם שללא המהלך הזה לא היו עוזרים. בכל הדברים האלה טובתם של אנשי גוש קטיף עומדת מול עיניי. כל מה שיכול לעזור להם והוא מוסרי אעשה גם אם יש לי קושי מסוים לעיתים לעשות אותם".