אירועי טרור ומלחמה עלולים לגרום לילדים לחוות את העולם כמסוכן, עם אנשים זרים שרוצים לפגוע בהם מסיבות לא ברורות בעוד הוריהם אינם יכולים להגן עליהם. רוב הילדים יפגינו חוסן לאחר אירוע טראומתי, אך חלקם עלול לפתח סימפטומים שונים התלויים בגיל, מין, תרבות הילד, מידת החשיפה לאירוע, הקשר בין ההורה לילד והתמיכה לאחר האירוע. ישנם כיום טיפולים שונים שמטרתם לעזור לילדים להתמודד עם דחק וטראומה. טיפולים אלה משלבים שיטות קוגנטיביות-התנהגותיות, חשיפה הדרגתית, קשיבות והרפייה.
במאמר אסקור את השפעת הטרור על ילדים בגילאים שונים, ויסות עצמי, קשר הורה-ילד לפיתוח חוסן והיעזרות בביבליותרפיה ככלי טיפולי.
הטרור כדרך חיים
בשנים האחרונות הפחד מטרור ומלחמה הפך להיות אחד הפחדים הנפוצים ביותר בקרב ילדים בכל העולם. המילה 'טרור' מגיעה מן המילה הלטינית 'טרה' שפירושה להפחיד. טרור משלב שני סוגי איומים: איום מכוון לקהילה ואיום שרירותי לילדים ומשפחות. בנוסף למעגל החיצוני, נמצא את המעגל הפנימי: הפחדים והחששות שההורים חווים משפיעים על תגובת הילדים. במקרים מסוימים נוסף שינוי מקום: ילדים נאלצים לעזוב את סביבתם הטבעית ו/או להיפרד מהוריהם לתקופה מסוימת. כל אלה משפיעים על הסימפטומים של הילד ותגובתו לאירוע הטראומתי.
במקומות מסוימים בארץ, בעיקר בתקופות כמו הנוכחית, ילדים חווים טרור כדרך חיים. יום יום הם לומדים לצפות ל'לא נודע' כדרך להתגבר ולשרוד. הם חוששים שאזעקה, או קריאת 'צבע אדום', יישמעו בזמן מקלחת או בדרך לבית הספר. הם ישנים עם הוריהם מכיוון שהם פוחדים לישון לבד. הם אינם יכולים לשחק בחוץ ונרתעים מנסיעות בתחבורה ציבורית.הפגיעה בשיגרה היומית והחשיפה לטרור עלולות להשפיע על הקשר בין ההורה לילד ולהוביל למתח ולחרדות בתא המשפחתי. אם כי רוב הילדים מראים חוסן כאשר הם נחשפים לאירוע טראומתי, ישנם ילדים שעלולים לפתח סימפטומים שישפיעו על התפקוד היומיומי שלהם.
ההשפעה על ילדים
הסימפטומים המתלווים לארועי טרור ומלחמה נרחבים ומשתנים מילד לילד וממשפחה למשפחה. זהו שילוב של מאפיינים הקשורים לאירוע מעורר החרדה, גיל ומין הילד, מידת החשיפה לאירוע ולאירועים טראומתיים קודמים, סוג האירוע, ההיקשרות ההורית וכמובן העזרה והתמיכה לאחר האירוע. חשוב לציין, שגם ילדים אשר לא חוו אירוע טרור באופן אישי עלולים לפתח סימפטומים התנהגותיים ורגשיים מעצם היותם קרובים לאירוע, או דרך הכרות עם מישהו שחווה את האירוע הטראומתי.
לילדים צעירים יותר אין היכולת להביע את עצמם מבחינה מילולית בדומה למבוגרים, ולכן הסימפטומים אצלם שונים משל מבוגרים. ילדים בגילאי גן עלולים לפתח פחד וחרדה כללית, התנהגות המנעותית, התנהגות אימפולסיבית, חלומות חוזרים על האירוע הטראומתי, ביעותי לילה ורגזנות. בנוסף, הם עלולים להפגין רגרסיה להתנהגות ילדותית, 'לשכוח' כישורים התפתחותיים כמו שליטה על הצרכים, רצון לישון עם ההורים, מציצת אצבע או מוצץ, וקושי ביכולת פרידה מההורים. ילדים מפגינים גם משחק חוזר הקשור לאירוע הטראומטי ושואלים שוב ושוב אותן שאלות הקשורות לאירוע.
כאשר הילדים גדלים, הסימפטומים נראים יותר לעין. לילדים בגילאי 6-12 יש יכולת מילולית עשירה יותר ולכן הם יכולים לתאר את הפחדים והרגשות בצורה ברורה. הם עלולים להרגיש אשמה, בושה, קושי בקשב וביכולת הריכוז, פחד מדברים אשר אינם קשורים ישירות לאירוע ורגרסיה. הם עלולים לחוות קושי להירדם או שיתעוררו במהלך הלילה. אחרים עלולים לפתח בעיות התנהגות, כעס, אלימות, התדרדרות בלימודים, התבודדות, בכי ורגזנות. חלקם יפתחו רצון לנקמה ויחוו קושי להתרכז במשימות שונות במהלך היום. ישנם ילדים שינסו להימנע ממקומות שמזכירים להם את אירוע הטרור.
פיתוח יכולת ויסות עצמי
חשיפה לארוע דחק או אירוע טראומתי עלולה להשפיע על יכולת הילד לווסת, לזהות ולהביע רגשות. מחקרים הוכיחו שכדי לבנות חוסן, על ילדים ללמוד ויסות עצמי שכולל ויסות גופני ובעיקר ויסות רגשי. הקשר בין הורה לילדו מהווה כלי מרכזי בתהליך הוויסות הרגשי. הורה הקשוב לצרכי ילדו ומאפשר לו להתייחס לפחדיו בצורה תומכת, יעזור לו גם להתמודד בצורה יעילה יותר. עלינו לזכור כי טרור משפיע לא רק על ילדים אלא גם על הוריהם, לכן יש חשיבות עליונה ליכולתם של ההורים להגיע לוויסות עצמי בטרם ייגשו לעזור לילדיהם להתמודד.
ויסות רגשי מורכב משלוש אבני יסוד:
א. זיהוי אפקט - בניית אוצר מילים של החוויה הרגשית והבנת הקשר בין אירועים לרגשות.
ב. ביטוי אפקט - הגברת יכולת הילד לתקשר חוויה רגשית בצורה יעילה.
ג. שינוי אפקט - יכולת הילד להתמודד עם הרגש במקום להדחיק אותו.
ניתן ללמד ילדים מיומניות שיעזרו להם להגביר את הויסות העצמי ובכך להגביר את חוסנם.
ההורים כמפתח לחוסן ילדיהם
הקשר בין ילדים להוריהם הוא אחד הגורמים החשובים והמשמעותיים ביותר לבניית חוסן אצל ילדים, כיוון שהם מחפשים סימנים ורמזים מההורים כיצד לפרש את האירוע ולהעניק לו משמעות. לדוגמא, ילדים עם היקשרות בטוחה להוריהם יפגינו יותר חוסן כאשר עליהם להתמודד עם מצבי חרדה.
כיוון שאירועי טרור עלולים להשפיע על המשפחה כיחידה גרעינית, חשוב לחזק את הקשר הורה-ילד ולתת מקום לדו-שיח טיפולי ולהדרכה הורית. הורים אשר יכולים לווסת את רגשותיהם ולהוות דוגמא באמצעות שמירת השגרה והרגעה פיסית ונפשית של הילד, תורמים לפיתוח מיומנויות וחוסן אצל ילדיהם. לעומת זאת, הורים אשר חווים בעצמם סימפטומים חרדתיים, פוסט-טראומתיים או דכאוניים, עלולים לא לראות את סימני החרדה בילדיהם והצורך שלהם בעזרה.
לנוכח המצב הקיומי בארץ וזמינות המידע באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט, גם ילדים אשר אינם גרים באזור הטרור אך חשופים למידע של המדיה, עלולים לפתח סימפטומים פוסט טראומתיים. יש לווסת את המידע הנחשף בפני הילדים ולהגביל את הצפיה בחדשות במידת הצורך.
כיום, כאשר הילדים בחופשת הקיץ, חשוב להמשיך בשגרה היומיומית תוך מתן מענה ותמיכה קהילתית ופרטנית לפי הצורך. עם זאת, היות שילדים רגישים להתנהגות ההורים, לא מומלץ להסתיר מהם מידע, אלא לענות על שאלותיהם ולהסביר בגובה העיניים ובאופן מותאם לגיל הילד.
היעזרות בביבליותרפיה
השימוש בביליותרפיה, טיפול באמצעות סיפור, הוכח כיעיל במשך מאות שנים. קריאת ספר עוזרת לבניית מערכת יחסים בין הקורא למאזין, ועוזרת לפתח יכולות הקשבה ותקשורת הדדית אצל ילדים. במהלך טיפול, קריאת ספר ביחד עם הילד יכולה לשמש ככלי אבחוני, כשהמטפל קשוב לתגובות הילד לסיפור. הסיפור מספק מידע ומנרמל את חרדות הילד בכך שהוא מאפשר לו להתחבר לתכנים מטרידים בצורה עקיפה ויצירתית. בנוסף, הספר הוא כלי נגיש וזול למטפלים ולהורים כאחד.
כדי שספר יהיה כלי טיפולי מושך, על הסיפור להיות מבוסס על דמויות ומצבים שילדים יכולים להזדהות עמם בלי קשר למין ולתרבות, האיורים הנלווים צריכים להמחיש ולעזור לילד לחבר בין מילה לתמונה, והסיפור הטיפולי צריך להיות מותאם לגיל ההתפתחותי והכרונולוגי של הילד.
את הספר 'להיות גיבור על' כתבתי עבור הורים ומטפלים של ילדים אשר מתמודדים עם מצבי דחק וטרור. מטרת הספר היא לספק לילדים צעירים כלים ומשאבים לבניית חוסן והפחתת סימפטומים פוסט-טראומתיים דרך וויסות עצמי. מטרה נוספת של הספר היא חיזוק הקשר בין ההורה או המטפל לילד, תוך התייחסות לקשיים ופחדים מהם סובלים הילדים דרך פיתוח מיומנויות יומיומיות להתמודדות עם חרדה. הספר מלווה בהסברים להורים ולמטפלים על דרכים להתאימו לכל ילד וילד.
זהו ספר אינטראקטיבי המשלב שיטות טיפול הנתמכות במחקרים שזכו להצלחה רבה ברחבי העולם כגון קשיבות, הרפייה הדרגתית, טיפול קוגנטיבי-התנהגותי ודמיון מודרך. במקביל, הספר מבוסס על מחקר בתחום הביבליותרפיה שמצא אותו מועיל לקבוצת היעד.
גם הורים יכולים לפתח בילדיהם את הכלים והמיומנויות להתמודדות עם מצבים של טרור. אך כאשר ילדים מפגינים סימפטומים פוסט-טראומתיים לאורך זמן, חשוב להתייעץ עם איש מקצוע ולהתחיל טיפול פסיכולוגי במידת הצורך.
טיפול מונע אשר מתמקד בהגברת קשיבות ותרגול של ויסות עצמי, יכול לתרום גם במצבים בהם ילדים לא מראים סימפטומים פוסט-טראומתיים. מיומנויות אלו יוכלו לעזור לילדים במצבי לחץ וחרדה יומיומיים ולכן יתרמו רבות להתפתחותו ולחוסנו של הילד.
ד"ר מירי בר-הלפרן - פסיכולוגית ילדים קלינית מומחית בתחום הטראומה וחרדות ילדים
miribhalpern@gmail.com בית חולים מקליין, בית הספר לרפואה הרווארד.