לאחר שביקר בבתי החולים ופגש את פצועי הקרבות בדרום, פצועים שבחלקם הם חבריו האישיים ולפני שהוא יוצא להלוויותיהם של הרוגי הקרבות, הרוגים שגם הם בחלקם חבריו ומכריו האישיים שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חבר הכנסת יוני שטבון, רב סרן במילואים, איש חטיבת 'גולני', קצין מעוטר מקרבות מלחמת לבנון השנייה.
בראשית דבריו התייחס חבר הכנסת שטבון לרוחה המיוחדת של החטיבה שלו, חטיבת 'גולני' שספגה אבידות רבות כל כך בקרבות בסג'עייה ביממות האחרונות. "גולני זו רוח שטבועה בך עמוק. כל מי ששירת בחטיבה מכיר את המאפיין של החטיבה שזו רוח הלחימה והלכידות. זו חטיבה שיודעת לספוג, להתאושש מהר ולהכות מהר מאוד", הוא אומר ומציין כי להערכתו לא לשווא נבחרה דווקא חטיבת גולני להיכנס לעומק השטח בשלב השני של הלחימה. להערכתו הדבר נעשה מתוך הכרה בכוחה של החטיבה לבצע את משימתה על אף המחיר הכבד שהיא צפויה לספוג.
בדבריו מציין שטבון כי ידוע לו כי ביממה האחרונה עמדו לוחמי החטיבה במשימה שניתנה להם לביצוע וכעת הם ניצבים על הקו שהוגדר לה מראש ואף מוקדם מכפי ששוער בתחילה.
על ביקוריו את פצועי הקרבות בבתי החולים מספר שטבון כיצד פגש לוחם שכף רגלו קטועה ולצידו שוכב החובש שהציל את חייו ונפצע גם הוא, ושניהם שואלים מה שלומם של מפקד המחלקה ושאר החברים והשאלה הבאה היא מתי יוכלו לשוב ללחימה. "זה מה שמעניין אותם, החברים ולחזור ללחימה".
"בתפיסה שלנו כמדינה חיילים צריכים להיות בחזית ולא נשים וילדים. הפכנו את החיילים לבנים שלנו ועל כל חייל שנהרג מדינה שלמה מושבתת. פתאום התברר שזה הפוך. חיילים הם אלה שמסתכנים מתוך הבנה שאזרחי מדינת ישראל צריכים להיות מוגנים. זה כואב מאוד אבל למרות זאת יש תחושה של עוצמה. רואים את המשפחות בבתי החולים, אנשים מבינים שהם עושים משהו גדול יותר מהם עצמם וזו המדינה הזו, העם הזה".
שטבון מדגיש כי בשעת מלחמה המסכות הציבוריות והפרטיות יורדות והעם יודע להתלכד, חזית ועורף. בדבריו הוא נזכר כיצד בבינת ג'בל ראה את חבריו הפצועים וההרוגים לידו במטע הזיתים וכל אחד מהם משלים את הפסיפס של החברה הישראלית – עולה חדש, קיבוצניק, תושב יהודה ושומרון ועוד. "כשיש ערכים העם יודע להתאחד ובגולני התפיסה הזו טבועה. החמאס שעומד מול גולני ומול החטיבות האחרות הוא חסר סיכוי לעמוד מולם".
כנשאל חבר הכנסת שטבון מה אמר לפצועים ובני המשפחות בביקורו אותם בבתי החולים הוא מספר כי כאשר נפגשים שני לוחמים שהיו שם בשדה הקרב לעיתים אין צורך במילים, "מספיק מבט עין ולחיצת יד והמסרים עוברים גם בלי לדבר בין מי שהיה שם". עם זאת בשיחה עם בני המשפחות והורי הפצועים שטבון ישיר וברור: "למדתי להיות ישיר ולומר להם שבזכות החינוך שהם נתנו לבן שלהם לציונות, למסירות ולהתנדבות אני יכול לפעול בכנסת לקידום דברים חשובים אחרים. הם שומעים את הדברים ולצד הכאב והבכי הם יודעים שהבן נפגע בשביל דבר משמעותי. זה נותן תחושת כוח להורים והמסר עובר לשני הצדדים. הם מחזקים אותי ואני מחזק אותם".
לקראת סוף דבריו סיפר שטבון על דמותם של הנופלים מתוך היכרותו האישית את רב סרן צפריר בר אור ז"ל. "כשחושבים על צפריר כמפקד אפשר לחשוב שמדובר בדמות קשוחה ואגרסיבית ופתאום פוגשים דמות מאוד שקטה, עניינית וחדה. כך גם כשחושבים על המג"ד, חבר שלי, ששוכב פצוע ואי אפשר לומר את שמו, כל הדימוי שמנסים לעשות ללוחמי צה"ל ופתאום מגלים שלוחם ישראלי באופי שלו הוא מאוד מאוד עדין, מאוד איש משפחה אבל כשצריך לצאת ללחימה למאבק וקרב כל הקשיחות וכל העוצמות יוצאות כי יוצאים להילחם על המדינה. זה המודל של דוד המלך שהיה עדינו העצני, עדין כתולעת כשלומד תורה וקשה כעץ בשעת המלחמה. על כל חייל שחושבים רואים בו את השילוב הזה".