נשיא המדינה שמעון פרס, המשיך היום (שלישי) בסבב ביקורי התנחומים שהוא עורך לאורך כל ימי הלחימה בעזה וביקר אצל המשפחות השכולות של החיילים רס"ן צפריר בר-אור ז"ל בן ה32 וסמ"ר גילעד יעקבי ז"ל בן ה-21, שנהרגו בפעילות מבצעית בעזה.
עם כניסתו לאוהל האבלים של משפחת רס"ן צפריר בר-אור, קיבלה את הנשיא אימו שרונה ואביו אריה בזעקות שבר ובבכי קורע לב. במשך דקות ארוכות חיבק הנשיא את האם, ניגב את דמעותיה וניסה לחזק אותה בשעות הקשות. לצד הנשיא ישבה אלמנתו של צפריר ז"ל, סיון, אימה לליאן בת השנה, הנמצאת בהריון מתקדם עם תינוק בקרבה.
הנשיא אמר למשפחה הכואבת "בנכם היה מודל לאומץ לב ומסירות. הוא אהב את מדינת ישראל אהבת נפש, ולא היסס לשלם בחייו כדי להגן על אזרחי הדרום. הוא נפל כגיבור. הבת והבן שעתיד להיוולד לך יהיו לעד מצבה חיה לזכרו של צפריר. צפריר משאיר אחריו חלל גדול וכאב גדול. העם מאוחד כולו מאחורי החיילים. אנו נלחמים בטרוף הרצחני שמופנה כלפינו. רק אנו יכולים להגן על עצמנו ".
האב והאם סיפרו לנשיא עד כמה צפריר ז"ל אהב את מדינת ישראל, עד כמה אהב לטייל בין שביליה ועד כמה אהב את הצבא וחייליו. האלמנה סיון, ביקשה מהנשיא להעביר מסר לכל הנשיא המחכות לבעליהן שישובו בשלום, ואמרה "אני מחזקת את נשות הלוחמים שמחכות להם בבתים. שאלוהים ישמור עליהם ושיחזרו הביתה בשלום".
אימו של צפריר, שרונה סיפרה על נכדתה, ליאן, כי "כאשר כל פעם שנפתחת הדלת ומבוגר נכנס לבית, ליאן שואלת ברחבי הבית 'אבא בא ? אבא בא ?' ואיננו יכולים להפסיק את הדמעות. הסתכלתי בנכדתי ויש לה את אותם העיניים כמו של אביה, צפריר. נבהלתי כל כך. הרגשתי כאילו צפריר מסתכל בי דרך עיניה הקטנות".
הנשיא ביקר גם בבית משפחת החייל סמ"ר גילעד יעקבי ז"ל. בביקור הראו ההורים אברהם ומיכל, לנשיא תמונות של גילעד מילדותו וסיפרו לו בכאב על גילעד "גילעד היה ילד הומני ואנושי. אהב מוסיקה והיה מנגן ושר. אהב ספורט. גילעד רצה להיות פוליטיקאי ולהשפיע. הוא התגייס לסיירת על מנת להגן על המדינה ומאוד אהב את הצוות שלו".
סבו של גילעד, יוסף, הוסיף וסיפר "לעולם לא נסלח על כך שסבא צריך לקבור את הנכד שלו. גילעד היה דובר אמת. אהב את הבריות ותמיד עזר לחבריו. למרות שידע לקראת מה הוא הולך הוא הלך בנחישות. כאשר התקבל לסיירת גילעד הודיע לי בהתרגשות 'סבא, התקבלתי לגולני! סבא, קיבלו אותי לסיירת'."
רותם, אחותו הבכורה של גילעד הוסיפה וסיפרה "לפני שהוא נכנס לעזה, ישבנו בחצר הדירה שלי בבאר שבע והוא אמר לי 'אני לא אומר לאף אחד, אבל אני מרגיש שלא אחזור. אני בעיקר מפחד ממה שיהיה לכם אחר כך'. גילעד היה תמיד ילד שמח. ואפילו בדרך לעזה ובעלייה לנגמ"ש ובירידה ממנו, הוא שר לצוות שלו ועודד אותו".
הנשיא פרס חיבק את ההורים, ביקש לחזקם ואמר "גילעד היה חזק בגוף אבל הוא היה בעיקר חזק בנפשו. ילד כזה משאיר אחריו אהבה עמוקה. בינכם היה גיבור. לחם בקו האש במסירות והגן בחייו על אזרחי מדינת ישראל".
בתום הביקור כתב הנשיא פרס בספר המבקרים לזכרו של גילעד "משפחה יקרה, תודה שגידלתם בן כזה נפלא. בן שגבורתו נבעה מערכיו. וינק רוח גדולה מבית הוריו. גילעד היה אדם עם כוח אדיר שאין בו טיפת כוחנות. והראה שבסופו של יום, בצדק ישנה עצמה אמיתית שמאפשרת לעם כמו שלנו להתקיים, לגבור על אויבים ולשחר שלום. הוא התנדב לאמיצות שבחטיבות צה"ל, לסיירת של גולני שנמצאת תמיד בקו האש הראשון. הוא גיבור אמיתי של ישראל ובן להוריו ולעמו. הוא היה ילד שחיפש שלום".