אהרון זיו, אביה של עדי קפלן, רעייתו של סרן צבי קפלן הי"ד, קצין המבצעים של גדוד הסיור של גולני, שנהרג בקרב ברצועת עזה והותיר אחריו אשה ושני ילדים, מספר על בני הזוג שהמוטו שלהם בחיים היה לעזור ולהתנדב.
"צביקה למד במכינה הקדם צבאית בעלי, כמעט שנתיים אחר כך הוא התגייס לסיירת גולני. את עדי הוא הכיר לפני השירות במסגרת פעילות משותפת של שניהם ב'קו לחיים', התכונה הזאת של התנדבות ונתינה ללא חשבון הייתה אורח החיים שלהם", סיפר.
לדבריו, "כשהוא היה מגיע בסופי שבוע מהצבא הוא היה מדריך את בני הנוער במירב, יוצא איתם לטיולים ומשוחח איתם. לקיבוץ מירב הם הגיעו אחרי שנולדו אלקנה ונדב עוד בקדומים, הם חיפשו יישוב והגיעו למירב".
אהרון מספר שהם תמיד ידעו שחתנם צביקה נועד לגדולות, "כל מה שהוא עשה בצבא הוא עשה בהצטיינות, הוא החליט שהוא ממשיך בקרירה הצבאית ועבר קורס מ"פ במכללה לפיקוד טקטי. הוא הספיק בתפקידו האחרון להיות מ"פ הכשרות בגדוד הסיור של החטיבה ובעוד מספר חודשים היה אמור לקבל את הפיקוד על הפלוגה המסייעת של גדוד 51 בגולני.
"בינתיים הוא היה בתפקיד של קצין אג"מ של גדוד הסיור של גולני. ליד המיטה שלו מונחים ספרים של איך להיות מפקד ומנהיג להוביל ולתת דוגמא, ככה הוא היה. מגיעים לכאן עכשיו המונים, אלפים, קשה לנו לראות את זה. כל-כך הרבה אנשים הכירו אותו ושאבו ממנו כח".
אהרון מציין, כי בני המשפחה ידעו כל הזמן שצביקה נמצא עמוק בעזה, "קיבלנו דרישת שלום כזו או אחרת וידענו שהוא עמוק בפנים. המחשבות עכשיו הם נורא מבולבלות, זה משהו בלתי נתפס, הרגש אומר לך שאולי זה סרט שיחלוף".
הוא מספר כיצד בתו עדי סיפרה לילדים על נפילת אביהם, "עדי לקחה אותם לחדר לבדה ואמרה להם שיש להם אבא גיבור שהלך למלחמה להרוג את הרעים ומישהו הצליח לפגוע בו. ואז הקב"ה חיפש בשמיים שומר ולקח את השומר הטוב ביותר שיכול להיות".
"אלקנה בן החמש אמר לה 'את צוחקת, זה סתם', ואז לאחר שהוא קלט שזה אמתי, הוא פרץ בבכי וצעק צעקה נוראית. לאחר התייעצות הוחלט שאלקנה בן החמש גם יגיע להלוויה של אביו, הוא הצטרף לאחר שהייתה כבר ערמה גדולה של פרחים על חלקת הקבר".