בשבועות האחרונים מוצפים הורים וילדים בהדרכות פסיכולוגיות שונות, שנועדו לסייע לילדים להתמודד בצורה מיטבית עם תחושות של לחץ וחרדה.
בין השאר: לשמור על שגרה; לא לצרוך חדשות יתר על המידה; לעסוק בפעילות פיזית; למצוא תמיכה חברתית ועוד.
הרב יונה גודמן מתייחס לנושא בפינתו השבועית בערוץ 7. "הצעות אלו חשובות אך הן אינן מציעות מבט רוחני על מצבנו העכשווי. במצב זה, נשארים ברמת הפרשנות של הכתב התורן והדיון הטקטי: מדוע צה"ל לא פעל נגד המנהרות כבר לפני חודשים; האם איכות הנגמ"שים מספקת את צרכי הלוחמים; האם יש דרך לגלות את המנהרות מבעוד מועד ועוד. בצד אלו, נשאבים צעירינו לעיסוק אין-סופי בעובדות ובשמועות: איזו יחידה נכנסה ואיזו יצאה; מי מכיר מישהו שמכיר מישהו שנפצע ועוד".
דווקא משום שבתי הספר בחופש, מציע הרב גודמן להורים להבין כי האחריות על פיתוח מבט רוחני-תורני על המציאות עוברת אליהם לחלוטין. לדבריו, "יש לנו הזדמנות חשובה לפתח שיח רוחני עם ילדינו, ולסייע להם להתבונן במתרחש מתוך מבט יהודי מעמיק ורחב".
באופן מעשי, הרב גודמן מציע לנו שתי הצעות כיצד לפתח שיח כזה עם ילדינו. "ראשית, אפשר להתחיל משאלות פרקטיות. 'האם החברים שלכם מפחדים?'; 'מה עוזר להם להיות חזקים?' וכדומה. ברם, בניגוד לגישה הפסיכולוגית שתציע כיצד להירגע נוכח הלחימה, אנו נמשיך מכאן לשיחה רוחנית, שתסביר את פשר הלחימה בראי יהודי-אמוני. שנית, אפשר לדון יחד עם ילדינו על סיפורים המתפרסמים בחדשות. לספר להם שאתמול יצאו בני נוער למאתיים צמתים שונים בארץ עם דגלי ישראל. לשאול אותם האם זה חשוב? איך זה עוזר ללחימה? מכאן להתגלגל לשיחה שתסייע להם להבין שלב המערכה הוא מערכה של אמונה ועוצמה. בדומה, לספר על 'חייל בודד' שהובא למנוחות באמצע הלילה בחיפה ועשרים אלף איש שלא הכירו אותו התייצבו ללוותו. לחשוב איתם מה זה מלמד אותנו על עם ישראל וייחודו".
הרב גודמן מסיים ואומר כי "ילדינו מקבלים מאיתנו הרבה חום ואהבה, הרבה הקשבה והרבה עזרה. אך לעתים מסתבר שאין אנו פועלים במודע כדי להקנות להם השקפת עולם רוחנית, בין השאר ביחס לעם ישראל ואתגריו. 'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' אינו רק שיר אלא רכיב בהשקפת עולם שעלינו לטפח אצל ילדינו מתוך שיח. זה נכון תמיד, ובימים אלו במיוחד".