מכתב למקס היקר הי"ד

מקס היקר

רציתי לספר לך כמה דברים שהצלחת לעשות היום, אפילו בלי שהתכוונת.

הפקק להלוויה שלך מקס, השתרך לאורך יותר מקילומטר מהר הרצל, היעד של כמעט כל המכוניות שעמדו בו. ואף אחד לא צפר ואף אחד לא נדחף. וראיתי אישה בוכה בתוך הרכב הסמוך וידעתי שזה רק בגללך.

בסוף נטשנו את הרכב בפאתי שכונת בית הכרם מרחק 10 דק' הליכה, כי רצינו להגיע אליך בכל מחיר. "רצינו", זה השכן החרדי שלי שביקש להצטרף, שני צעירים מהישוב רבבה שביקשו טרמפ באמצע שום מקום בכביש בגין, והאשה המבוגרת שהגיעה מבית שמש באוטובוס וחשבה שאולי נצליח לקרב אותה קצת יותר אך בסוף נתקעה יחד איתנו.

וכך הלכנו בתוך נהר של אנשים ודגלים וצבעים ודמעות ושקט אחד גדול. וכשהגענו לשיפולי הר הרצל, כולנו התחלנו למהר יותר ויותר, כמעט לרוץ, כי לא רצינו להפסיד את האפשרות האחרונה להיות שם איתך כשאתה נטמן, להראות לך כמה אף פעם לא היית בודד, כמה אנחנו אלו האמורים לחוש כעת בודדים בלעדיך.

אך כשבאנו בשערי ההר והבטנו למעלה, ראינו כי הוא שינה צורתו והפך להר של אנשים, אלפים אלפים, אחיך ואחיותך, ולא יכולנו להתקרב אליך עוד.

וכך עמדנו נושאים עיניים אל עבר מקומה המשוער של החלקה בה תיטמן עוד מעט, מאזינים להספדים ובוכים עם כולם. איש זקן על מקלו בוכה, וזוג נערים צעירים עם חולצות של 'תגלית' בוכה, ועשרות נערות אולפנה בוכות, וחילונים ודתיים וצפונים וערסים ומתנחלים וחיילים ושוטרים וימניים ושמאלנים וכולם בוכים עליך, וגם עלינו שאיבדנו אותך.

"מת מצווה הכל קרוביו", כך נאמר בחז"ל, ומי כמותך מת מצווה ומי כמונו המשפחה שבחרת לך, עם ישראל כולו, קרוביך. למען המשפחה הזו עזבת את קליפורניה הבטוחה ושטופת השמש, ועבורה מסרת לבסוף גם את חייך. אותה משפחה של חברך ליחידה משה מלקו שהוריו הגיעו הנה מאתיופיה ושנטמן אמש בחלקה הסמוכה לשלך, אותה משפחה של דימטרי לויטס שעלה ארצה מטשקנט ויצטרף אל שניכם עוד מעט.

בעבר כונו גיבורים שכמותך "מגש הכסף", עליו ניתנים לנו חיינו בארץ הזו. אני הייתי מכנה אותך גם "חוט הזהב", זה שתופר את כל חלקי העם שלנו והופך אותו ליריעה אחת מאוחדת.

פתאום נדחף מאחור אל תוך ידי, זר פרחים קטן וסגול עטוף בצלופן וקול מאחורי לחש, "תעביר הלאה, למעלה". אז העברתי אותו הלאה ולחשתי גם אני אל עורפו של האדם עם כובע המצחייה שלפני וכך גם הוא, וכולנו ליווינו במבטינו את הזר במסעו במעלה גרמי המדרגות התלולים העמוסים אדם עד שנעלם מעינינו, כתם צבעוני קטן הנושא את מטען הכאב של כולנו, שגריר של מילות התודה והפרידה שרצינו לומר לך באופן אישי, של התפילה שנשאנו כולנו שתנוח בשלום על משכבך ושתעמוד לגורלך לקץ הימים.

יהי זכרך ברוך ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים אמן