את ב' פגשתי בשטחי הכינוס כשהוא בישיבה מאולתרת עם שלושה מפקדים מהמחלקה שתחת פיקודו.
בשלב הזה הם ממתינים לאוטובוס ובו הפקודים שלהם. המפקד נתי, בחור חייכן ובהיר עיניים, מספר על הלו"ז הקרוב, "לאחר כשבוע רצוף של לחימה בעומק הרצועה יוצאים החיילים להתרעננות. כל אחד מקבל 'ערכת מקלחת' ויוצא להפוגה קצרה על מנת להתאוורר ולחזור פנימה".
הערכה כוללת מוצרי הגיינה שהגיעו מכל רחבי הארץ כתרומה לחיילים.
מי שהגיע השבוע לשטחי הכינוס שבגבול הרצועה פשוט נבהל מהכמויות ההיסטריות של האוכל והמוצרים שנאספו לחיילים: אלפי קרטונים של שתייה, חטיפים, מוצרי רחצה והיגיינה, בגדים, ואפילו משחקים, מתנות וערכות טיפוח יוקרתיות. בנוסף, מקבלים הלוחמים אלפי מכתבים של ילדים ובוגרים לחיזוק המורל והם נתלו אחר כבוד על הנגמ"שים והאוהלים וקבלו את הכבוד המגיע להם...
ובחזרה ללוחמים. אוטובוס החיילים מגיע בו ניתן לראות מקרוב את סימני העייפות שעל פניהם של הלוחמים. למרות שהם נראים קצת תשושים המורל שלהם בשמים והם מספרים בגאווה, "לא סתם אומרים שהנדסה קרבית ראשונים תמיד", מציין בגאווה אחד הלוחמים.
"תשאל את כל מי שנלחם בעזה והוא יספר לך איך אנחנו נכנסים ראשונים ומפשוט מיישרים את השטח לפני כניסת כוחות שריון ורגלי". הוא מוסיף עוד חיוך רחב של ניצחון ולוחש, "היה שבוע לא קל, אבל אנחנו מלאים בסיפוק, ואתה יודע מה? אנחנו כועסים שהוציאו אותנו להפוגה - כי עם האדרנלין שיש בדם בזמן הלחימה, אתה לא חושב ולא צריך מנוחה".
בזמן שהחיילים מתארגנים למקלחת מרעננת, אני פונה לא' לדיון על השפעת הדיווחים על הפסקת האש בקרב הלוחמים שבשטח, "הדיבורים האלה לא כ"כ מגיעים אלינו בשטח. מי שדן על הפסקת אש עכשיו כנראה לא חש את השטח מקרוב והוא מוזמן לראות איזה כמויות מטורפות של אמל"ח נמצאים בעזה".
אל שיחתנו מצטרף גם קצין נוסף שמתנדב להטיל קצת אור על פעילות הכוחות בשטח, "הנדסה קרבית מסייעת לכוחות בכמה מישורים באמצעים מיוחדים. הדיבורים על הפסקת אש, בזמן שאנחנו חושפים עשרות מנהרות טרור, מנותקים מהמציאות. צה"ל חייב לפחות עוד שבועיים כדי לטפל בנושא ביסודיות".
במרחק מטרים ספורים מאתנו מסתובב קצין מודיעין עם כיפה סרוגה שנמצא על מדי א' , מחכה לאישור לצאת לבית לאחר יותר מחמישה שבועות שלא ביקר בו. בזמן שהוא עסוק באיסוף נתונים על מנהרות טרור, ארוסתו דואגת לארגון חתונתם שצריכה להתקיים בקרוב.
בזמן שאנחנו מסיירים במתחם מגיעים מספר צעירים מאשקלון שמארגנים "על האש" לחיילים, חברת קייטרינג אחרת מחלקת סנדוויצ'ים, וקבוצה של יהודים צרפתים מסתובבת עם שקיות ממתקים ומצטלמת עם כל חייל שזז. כשברקע מגיעים עוד ועוד אזרחים, משפחות ועמותות שעוטפות את כוחותינו באהבה אינסופית.
במבט מקרוב נראה כי הלוחמים אוהבים את תשומת הלב ולא מסתירים את שביעות רצונם מהחוסן המדהים שמפגין העורף במהלך המבצע, אבל תסמכו עליהם שאין צורך לעודד אותם כי מצב הרוח בקרב החיילים הוא אדיר ו"הרעל בעיניים" משמש כאות למורל הגבוה שקיים בכל הכוחות שבשטח. למרות הכל, יש להם רק בקשה אחת שמופנית בעיקר לדרג המדיני: "עזבו דיבורים, תנו לנו לנצח".