בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס סא"ל במיל' דן שיאון, טייס ומפקד טייסת בעברו, לטענות שנשמעו באחרונה בתקשורת ולפיהן טייסים נמנעים מלהשלים את משימותיהם בעקבות שיקולים משפטיים כאלה ואחרים.
בין הטענות שצוטטו בתקשורת נאמר גם כי טייסים נאלצים להותיר את הכוחות שעל הקרקע ללא גיבוי וללא סיוע בשל חשש משפטי לפגיעה באזרחים שאינם מעורבים בלחימה ובשל שיקולים מורכבים מסוג זה.
סא"ל שיאון קובע כי מאז 'עופרת יצוקה' אכן החלה הבעיה המשפטית להוות גורם משמעותי בשיקוליהם של חיילים שכן מאז המבצע ההוא כל חייל שפגע באזרח נחקר על ידי המערכת הצבאית משפטית. לדבריו כאלפיים חיילים הוצרכו לעמוד לחקירה והדברים מחלחלים לשדרות הצבא במבצעים שלאחר מכן. עם זאת סבור שיאון כי המציאות המורכבת הזו לא הגיעה עד כה לחיל האוויר בשל הקושי לקשור בין פעילותו של הטייס לפגיעה באזרחים, קושי הנובע בין השאר גם מהמרחק הפיזי והקושי להבחין תוך כדי טיסה באזרחים.
בהתבטאותו שיאון נשמע ברור ונחרץ: "אני לא בטוח שהמערכת המשפטית רודפת אחרי טייסים אבל היא רודפת אחרי חיילים וזה פוגע בצורה מאוד קשה ביכולת הלחימה שלהם".
ההתנהלות המשפטית צבאית של צה"ל נובעת מהצורך להתמודד עם אפשרות של ועדות חקירה, מסביר שיאון המוסיף ומציין כי בכך משתרשת נורמה שבה מפקדים בכירים אינם לוקחים אחריות על המתבצע ומעבירים אחריות זו לחיילים הזוטרים יותר. "וזו לדעתי בעיה מאוד קשה".
באשר לחשש מוועדות חקירה אומר שיאון כי גם אם קיים צורך משפטי כזה לא יתכן והוא יושת על החייל והשולחים אותו צריכים לקחת אחריות על מעשיו, "לא יתכן שהחייל שמסכן את חייו הוא שישקול אם להיפצע או להיהרג או להרוג את האויב. הדבר הזה לא מתקבל על הדעת", הוא אומר ומבהיר כי במקרה ומדובר ברשלנות או בפגיעה מכוונת באזרחים יש צורך לחקור אך עם זאת לא ניתן לאפשר מציאות שבה כל חייל ייאלץ להזדקק לעורך דין צמוד על מנת להבטיח שאינו טועה. "יתכן ובמלחמה זו הדבר נמנע, אבל כרגע אנחנו עדיין בבעיה. המערכת המשפטית פוגעת ביכולת הלחימה של החיילים".
שיאון נשאל כיצד היה נוהג הוא עצמו כטייס לו היה רואה, כפי שאירע לא פעם באחרונה, כי על גג של מבנה אותו הוא אמור להרוס מריצים אנשי חמאס עשרות אזרחים כמגן אנושי. לדבריו כיום הבעיה פחותה שכן צה"ל פיתח את שיטת 'הקש בגג' שבה הוא יורה טיל קטן שנזקו מועט כדי להבריח את האזרחים, "אני לא מכיר אדם נורמאלי שחוטף נקישה כזו ונשאר במקום. מעבר לכך אחרי שהדבר קורה האנשים עוזבים ואז ניתן לתקוף את הבית אבל אם אנשים אינם מפנים את המקום אי אפשר להאשים את צה"ל באחריות למה שקורה כי צה"ל מעביר בכל דרך אפשרית בטלפונים וכו' שאנחנו עומדים להפציץ את הבית. אנשים שבוחרים להישאר בבית לוקחים את האחריות על עצמם".
עם זאת מציין שיאון כי סרטים המשודרים בכלי התקשורת הערביים מלמדים שאכן אזרחים נמלטים לאחר המכה הראשונים ואינם נשארים במקום.
באשר להתנהלות הדרג המדיני סבור סא"ל שיאון כי בניגוד לפעמים קודמות דרג זה פעל בחכמה והצליח לייצר מרחב גמישות מדיני שאיפשר מרחב פעולה תקיף ברצועת עזה ועם זאת לקבל תמיכה בינלאומית למהלכים.
בהמשך הדברים שב שיאון והתייחס לתפקודם של הטייסים וקבע כי קיים להם שיקול דעת מוסרי וטייסים מוודאים שאכן המבנה שהם אמורים להפציץ ריקים מאזרחים שאינם מעורבים בלחימה, ואכן האמון של הטייסים במערכת גבוה והם יודעים שכאשר שלחו אותם למשימה על סמך מודיעין הרי שמודיעין זה וודאי, והפגיע תהיה אך ורק במטרה הטרוריסטית.
לזאת הוא מוסיף ומציין כי טייסי מסוקים מזהים תוך כדי פעילות את אזרחי האויב שמצויים במקום ולא פעם משימות בוטלו ואף טילים הוסתו מנתיבם בעקבות גילוי תוך כדי ירי של אזרחים העשויים להיפגע. לטעמו של שיאון שיקול דעת שכזה מוצדק ונכון שכן מה שלא ייפגע בתקיפה זו משיקולים כאלה ייפגע ויופצץ בתקיפה הבאה.
על מוסריותו של צה"ל לעומת צבאות אחרים מציין סא"ל שיאון כי אין ספק בכך שצה"ל אכן הוא המוסרי שבצבאות. "זה לא עניין של רצון אלא זה כורח. אנחנו נמצאים תחת זכוכית מגדלת של כל העולם מאלף ואחד סיבות, וזה מחייב אותנו לפעול בצורה זהירה יותר", הוא אומר ומזכיר גם את מעורבות התקשורת הבינלאומית, תקשורת שאנשיה לא פעם אינם אוהדים את ישראל ונוכחותם ואופי הדיווח שלהם מחייב את ישראל להיזהר שבעתיים. עם זאת הוא מוסיף וקובע כי "הכוח והעצמה של צה"ל כל כך גדולים שגם בנתונים האלה אנחנו יכולים לבצע את העבודה, אבל הדבר הראשון הוא שהמערכת תיתן גיבוי לחיילים ותיקח אחריות על עצמה ולא תשית את העונשים על החייל הפשוט שמתמודד מול האויב וצריך לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר".