פרס בשדרות
פרס בשדרותפלאש 90

1. ימנים רבים עמדו משתאים בשבועות האחרונים לנוכח התמיכה המוצקה של מרבית השמאל הישראלי במדיניות הממשלה ובמבצע "צוק איתן", זאת גם לאחר פתיחת המערכה הקרקעית.

בכירים בשמאל, כמו גם הציבור הרחב בשמאל, גילה הבנה מרשימה מאוד לצורך של מדינת ישראל להגן על עצמה באמצעים צבאיים, תוך תשלום מחיר כבד של נופלים.

2. ההסבר הפשוט, שרבים מסתפקים בו, הוא תחושת האיום. תושבי קיבוצי עוטף עזה, המעגל המאוים ביותר כיום מתופעת המנהרות שנחשפה במלוא עוזה, הם בשר מבשרו של השמאל הישראלי. מדובר בקיבוצים השייכים לזרמים השמאליים יותר במפה הפוליטית, אשר היום לא מוכנים לוותר על חיסול האיום הקיומי עליהם.

במקביל, כשתושבי הרצליה וכפר שמריהו מתחילים לשמוע אזעקות, "החפצים המעופפים" כבר נשמעים להם הרבה פחות משעשעים. אף אחד לא רוצה לחשוב על רקטה, או אפילו על רסיסי ירוט, בחצר הוילה 450 מטר פלוס בריכה שבנה בעמל רב בארסוף או בנוף ים. גם זה כמובן מגביר את האהדה למבצע.

3. אולם, זה ממש לא כל הסיפור. מאחורי תמיכת השמאל הפוליטי במבצע עומדת פנטזייה עמוקה הרבה יותר. התקווה להשליט מחדש בעזה את הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן, על גב חודי הכידונים של צה"ל.

התקווה היא שבמסגרת המבצע החמאס יוחלש, ובתמורה לפתיחת המעברים הוא יעתר לדרישה ישראלית להעניק מעמד שלטוני לאבו מאזן. אותם גורמים בשמאל מוכנים אפילו לתסריט של כיבוש הרצועה באופן מלא או חלקי על ידי צה"ל, ומסירתה מחדש הפעם לכוחותיו של אבו מאזן.

במקרה כזה יחזרו כל הפלסטינים להיות חלק מרשות אחת, שתהיה "פרטנר ראוי" למשא ומתן ולהקמה של מדינה פלסטינית ממשית ביו"ש ובעזה גם יחד.

4. זה הרעיון שעומד בבסיס ההצהרה ההזויה של פרס על כך שהמבצע מיצה את עצמו. פרס מאמין שחמאס הוכה מספיק על מנת שיקבל על עצמו אפשרות לדריסת רגל משמעותית לכוחותיו של אבו מאזן בעזה. זאת גם הסיבה שבמרצ קוראים להפסקת אש.

אלא שפנטזייה דומה נמצאת גם בראשיהם של חלק משרי הקבינט, ובודאי השרה לבני והשר יאיר לפיד. השניים הללו, ואפילו ראש הממשלה נתניהו, עלולים לקנות את האופציה הזו כרעיון טוב, ובכך לסבך את ישראל בבוץ לא פחות גדול מהבוץ בו היא נתונה כעת.

5. חזרתו של אבו מאזן לעזה, על חודי הכידונים של צה"ל, לא תסייע לישראל בכלום. הרשות הפלסטינית איננה חזקה מספיק בכדי למנוע טרור משטחה, אולם הלגיטימציה לראות ברצועת עזה שטח אויב תפחת פלאים בסיטואציה שכזו. התוצאה הסופית של מהלך כזה עלולה להיות ויתורים נוספים ביו"ש, החמרת המצב הביטחוני בדרום, אכילת הדגים המסריחים ולבסוף גם גירוש מהעיר בדמות הפיכה צבאית של חמאס ביו"ש ובעזה גם יחד.

המבצע, שמטרותיו צבאיות, צריך להיות ממוקד במטרות הללו. ניסיון להכתיב לפלסטינים מי ישלוט עליהם עלול להיגמר ברצועת דאע"ש על גבולה הדרומי של ישראל וחמאסטן בלב הארץ, ביהודה, בשומרון ובבנימין.