במאמר פרובוקטיבי שפורסם ב'ידיעות אחרונות' כתב השבוע חתן פרס ישראל פרופ' אריאל רובינשטיין: "אני גאה בכך שבעת אזעקה, אני נמנע בהפגנתיות מלהיכנס למרחב מוגן... הסיכויים להיפגע מהצינורות המעופפים בגוש דן נמוכים לאין שיעור מהסיכויים להיפגע על מדרכות תל אביב בעת רגיעה".
הפרופסור, אשר מתמחה בתורת המשחקים, גם כינה את הציות להוראות פיקוד העורף "השתתפות בקרנבל לאומי". והוא לא לבד: בעת אזעקות אפשר להבחין באנשים שממשיכים לנסוע ובכאלה שאמנם עוצרים ויוצאים מהמכונית, אבל במקום להסתתר עסוקים בעיקר בניסיון לצלם את היירוט.
רובינשטיין הוא בוודאי כלכלן ומתמטיקאי מבריק, אבל מכיוון שהוא מתעלם מהיבטים רחבים של התקפות הטילים, מסקנתו שגויה ומסוכנת. ראשית, מדובר על "ונשמרתם" פשוט. הרקטות שמשגר החמאס אינן "צינורות מעופפים" (וד"ש לדובי וייסגלס), והן יכולות להיות מסוכנות מאוד. שלושה אזרחים שנהרגו ועשרות פצועים יעידו על כך.
שנית, ככלכלן רובינשטיין אמור להתחשב גם בנזקים הכספיים של פגיעות בנפש. כזכור, הטיל שהתפוצץ בבית ביהוד השבית זמנית את נתב"ג. שערו בנפשכם מה יקרה לתיירות ולמסחר אם חלילה ייהרגו כמה אזרחים בגוש דן.
שלישית, רובינשטיין מזלזל במישור הלאומי. כדי להסביר זאת נחשוב על דוגמה משמחת יותר: זכייה בפיס. מדי שבוע קונים מאות אלפי אזרחים כרטיסי פיס. זאת למרות שהם יודעים שהסיכוי לזכות בפרס הגדול למעשה אפסי. והפלא ופלא: מדי שבוע כמעט, מישהו באמת זוכה בפרס הגדול!
והנמשל: אכן, ברמה האישית אין הרבה סיכויים להיפגע מהרקטות, אבל אם רבים יתעלמו מהנחיות פיקוד העורף, מישהו בישראל באמת ייפגע. ומעבר לאובדן האישי, ברמה הלאומית זה עוד ניצחון קטן לאויב החמאסי.
ואם עוד לא השתכנעתם, חשבו על הבחירות לכנסת. לפי שיטתו של הפרופסור, אין טעם לטרוח להצביע. שהרי הסיכוי שהפתק שלי הוא זה שיכריע את גורל הבחירות הוא "נמוך לאין שיעור". אבל אם כולם יחשבו כמוהו, אפשר יהיה לבטל את הבחירות. מצד שני, לפי מספר המנדטים שקיבלו המפלגות שמייצגות את השקפותיו של רובינשטיין (נחשו איזו), נדמה שרבים מחבריו לדעה באמת מתנהגים כך.
***
יום רביעי בבוקר: 53 חיילים הרוגים מתחילת המבצע. תשעה מהם מבני הציונות הדתית (17 אחוזים), ארבעה קיבוצניקים ותל אביבי אחד. את צביקה קפלן הי"ד מהקיבוץ הדתי מירב ספרתי בשתי הקטגוריות.
הלוואי שזה יהיה הסיכום הסופי.