אתמול (ד') בצהריים התכנס הקבינט המדיני בפעם המי יודע כמה, כדי לדון בהמשך הלחימה ברצועה. התחושה בקבינט ובצה"ל הייתה שהמערכה הגיעה לצומת מכריע, ודרושה החלטה סופית וברורה לגבי המשכה: הרחבת הלחימה או הפסקתה.
בצה"ל לקחו חלק פומבי פעיל בוויכוח, וקצין בכיר התבטא בנושא בתדרוך כתבים בצורה ברורה: "אלו הם ימים קריטיים, הדרג המדיני יצטרך להחליט: האם המערכה בעזה נסגרת, או שהיא מתפתחת".
הצמרת המדינית נתניהו-יעלון-גנץ, כמו לפני חודש, הפגינה גם הפעם תמימות דעים: היעד הוא הפסקת אש. בנושא הזה נוצרה קואליציה מעניינת בין שרי הימין בנט וליברמן ובין דרג המח"טים בצה"ל. שני המגזרים משוכנעים שחייבים להרחיב את הלחימה ולא לעצור אותה כעת. אלא שעמדת הרמטכ"ל שונה, תואמת את עמדת נתניהו ויעלון, ובהיררכיה הצבאית עמדת הרמטכ"ל היא תמיד עמדת צה"ל, גם אם כל האלופים חושבים אחרת.
ביניים: לנצל את אהדת העולם
התנאי הפומבי להפסקת אש הוא המשך הפעילות להריסת המנהרות. נתניהו ויעלון מבינים שכאשר בציבור מתחילים דיבורים על ועדת חקירה שתבדוק מדוע נושא המנהרות לא טופל בעבר כשהמידע עליהן היה קיים ואף הובא לידיעת הדרג המדיני, הם לא יוכלו לסיים את המבצע בלי שאיום המנהרות יוסר סופית. לגבי העבר עוד אפשר היה לתרץ את חוסר המעש בכך שפעילות יזומה נגד המנהרות בלי כל פרובוקציה מוקדמת ובלי קונסנזוס ישראלי מוחלט, עם חמישים הרוגים בצה"ל ויותר מאלף הרוגים פלשתינים, הייתה יוצרת קרע פנימי ומבודדת את ישראל בעולם. זאת בניגוד למצב הנוכחי, בו הקהילייה הבינלאומית הבינה, מי בהסכמה ומי בחריקת שיניים, שאיום המנהרות היה אמיתי ומוחשי, והמחלוקת הישראלית כמעט לא קיימת. מלחמה בלתי גמורה היא מתכון ברור לכישלון צבאי.
אלא שהשאלה כמה זמן ייקח להרוס את כל המנהרות נותרה עמומה גם אתמול. אם בתחילת הלחימה דיבר שר הביטחון על ימים ספורים, וכעבור מספר ימים דיבר גורם צבאי על שבועיים, כיום כבר מדברים על מספר שבועות – וזו ההערכה המינימלית. גורם ביטחוני אמר השבוע ל'בשבע' כי ייתכן שהרס המנהרות עד האחרונה שבהן, אם זה יהיה היעד, יארך חודשים רבים. אם הוא צודק, משמעות הדבר היא נוכחות של צה"ל בתוך שטח הרצועה למשך זמן ארוך פי כמה מכפי שתוכנן בתחילה. פירושו של דבר שישראל תצטרך להקים מעין רצועת ביטחון לאורך גבול הרצועה, כמו שהיה בעבר בגבול לבנון.
השינוי בהערכת הזמן שיידרש להרס המנהרות נבע מהמידע שהגיע תוך כדי לחימה. כ‑180 מחבלים, שנעצרו באזורי הקרבות והובאו להמשך חקירה במתקן מיוחד שהוכשר בנגב, מסרו לאנשי המודיעין מידע קריטי על מיקומן של מנהרות ומחפורות טילים, וגם בתים ממולכדים. עד עתה חשף צה"ל כ‑39 פירים וכ‑31 מנהרות טרור. 15 מהן הושמדו כליל על ידי כוחות מיומנים, שעבדו בשיטה של "ניקיון יסודי" – כל תא שטח שהיו בו נסרק על ידיהם, מופה לחלוטין, ואותרו בו כלל הפירים ותוואי המנהוּר. לאחר מכן הושמדו המנהרות.
אלא שבמקרים רבים התברר כי בחלק מהמקומות נמצאו פירים חדשים כשלוחות לגזעי מנהרות קיימות. פירי המנהרות זרועים בכל שטח הרצועה – בעומק השטח הבנוי, בפאתי העיר, בפרדסים ואף בבתי מגורים. לכל מנהרה יש כמה פיצולים, חלקם נועדו לאפשר חדירת מחבלים ובחלקם מוטמן חומר נפץ. הפירים מוסווים בצורה מצוינת ורובם ממולכדים. בכל מנהרה שאותרה עד כה נמצאו בממוצע בין ארבע לעשר חביות נפץ ומספר מטעני חבלה. "מצאנו מתחת לשטח ישראל חומר נפץ במשקל מאות קילוגרמים", חשף השבוע קצין בכיר בצה"ל. בנוסף לכך נחשפו במנהרות כבלים וחומרי הרדמה, שנועדו מן הסתם לשמש מחבלים בעת חטיפת אזרח ישראלי או חייל.
ביניים: החייל סיכל את חטיפתו
האירוע המכונן השבוע היה פריצת המחבלים למוצב ליד נחל עוז, אירוע שהסתיים בהרג חמישה מלוחמינו. לדברי גורם צבאי, המנהרה שדרכה חדרו המחבלים הייתה מוכרת לצה"ל, אך הייתה מסועפת מאוד. צה"ל חשף את המנהרה בצדה הפלשתיני, אך לא את ההסתעפות שדרכה חדרו המחבלים, שכנראה מיהרו לנסות לבצע פיגוע חטיפה לפני שצה"ל ישמיד את המנהרה.
למרות הקורבנות הכואבים, זה היה יכול להיות אפילו יותר גרוע: מטרת ההתקפה הייתה לחטוף חיילים – חיים או מתים. מטרת העל של חמאס היא חייל חטוף, שיספק להם תעודת ביטוח לחיי מנהיגיהם המדיניים והצבאיים, תמונת ניצחון, ושחרור אסירים כמטרה משנית.
ניתוח שנעשה במערכת הביטחון לסרטון שחמאס צילם במהלך המתקפה, חשף שגבורתם של שני לוחמים, אחד שנותר בחיים ואחד ששילם בחייו, סיכלה את תוכנית החטיפה. עם זאת הסרטון גם חשף את המקצוענות של חמאס בנושא המנהרות. המנהרה נחפרה מראש לעורף המוצב, במרחק של כ‑250‑300 מטרים ממנו. מספיק רחוק כדי שלא ישימו לב ומספיק קרוב בשביל תקיפה ותנועה למגע בטרם יתגלו התוקפים. התוקפים נעו כשהם מוסתרים על ידי סוללה שצה"ל הקים, קיימו תצפית קצרה על המוצב ומיד המשיכו בתנועה בלי להתגלות. התצפית על המוצב הפנתה מבטה באותה עת מערבה או דרומה, לשטח הרצועה, ולא מזרחה לשטח הישראלי, שנחשב מוגן ולא מסוכן.
המחבלים נעו בקומה זקופה, באור יום, במדים שאינם מדי צה"ל עם נשקים שאינם נשקי צה"ל, בחופשיות גמורה, עד שהגיעו לשער המוצב, שתמיד נמצא בצד שפונה לישראל. חלק מהכוח נותר בעתודה ולא נכנס למוצב.
המחבל שהוביל את הכוח התקרב בחשאי לשער המוצב בלי שהתגלה, ושלושת המחבלים פרצו בירי אל תוך המוצב.
כאן התגלתה גבורתו של אחד החיילים שלנו. החייל נפצע, והמחבלים ניסו לחטוף אותו כשהוא פצוע. החייל התנגד בכל כוחו, עמד בגבורה מול ניסיון החטיפה ושילם על כך בחייו – כל זאת נראה בבירור בסרטון החמאס. התנגדות החייל לחטיפתו גרמה לכך שהיעד המקורי של התקיפה, חטיפת חייל, סוכל.
תגובת הנגד של החייל בראש המוצב, שזיהה את המתקפה ופתח באש לעבר התוקפים, סיכלה ככל הנראה גם את ניסיון חטיפת הגופה, בזכות תושייה, קור רוח ואש כבדה שירה מהעמדה שלו. המחבלים נסוגו בחזרה לפיר המנהרה ונמלטו.
בצה"ל מבינים כי למרות סיכול ניסיון החטיפה הם חייבים לתת תשובה קודם כול לעצמם, כיצד הצליחו לוחמי החמאס לחדור שוב לשטח ישראל, כאשר צה״ל סבר כי רוב המנהרות כבר נמצאות בשליטתו.
אתמול (רביעי) בבוקר, עוד לפני החלטת הקבינט, התרחבה הלחימה, כאשר כוחות הקרקע החלו לפעול מאז שעות הבוקר המוקדמות בשכונות חדשות ברצועת עזה. הכוחות קיבלו אישור להתקדם במקומות שונים ובהם חשפו פירי מנהרות חדשים, ציוד ואמל"ח
מצרים נגד חמאס
התומכים בהמשך הלחימה אומרים כי מלחמת 'צוק איתן' (בצה"ל כבר מעדיפים לכנות זאת מלחמה ולא מבצע) היא מן הנדירות בהיסטוריה של מדינת ישראל מבחינת הקלפים שנמצאים בידינו. העולם הערבי, למעט ציר הרשע איראן-קטאר, מתנגד באופן מובהק לחמאס, ובאופן נדיר וחד פעמי המצרים שונאים את החמאס לא פחות ואולי אף יותר מישראל.
לכן, בניגוד למצב ששרר בשנים קודמות, כיום החמאס יתקשה לחדש את מלאי הרקטות המוברחות. אם בימי מובארק הממשל המצרי העלים עין ממנהרות ההברחה ברפיח, ובעידן מורסי היה שיתוף פעולה מלא בין הנהגת החמאס בעזה לממשל המצרי, בעידן סיסי עורקי ההברחה הללו נחסמים. סיסי, אשר מנהל מלחמת חורמה באחים המוסלמים בארצו, לא מוכן לשמוע על נשק מוברח לרצועה לארגון החמאס, הזרוע הפלשתינית של האחים המוסלמים.
הפעם נראה שגם ישראל תקפיד יותר על כמויות המלט שנכנסות לרצועה. על פי אחת ההצעות, ישראל תדרוש שקיפות מלאה על כל שק מלט שיוכנס לרצועה, תדרוש לסמן על כל שק לאיזה פרויקט בנייה הוא מופנה, ותעמוד על הצגת הוכחות שהמלט אכן שימש לפרויקט הזה. בכל מקרה אחר, אספקת המלט והבטון לחמאס תיעצר מיידית.
בכל מקרה ישנה הסכמה אחת: אסור לחזור להבנות של 'עמוד ענן'. כל הסדרה חייבת ליצור מציאות חדשה של העדר מנהרות ופירוז הרצועה מנשק באופן מוחלט. הפסקת אש חייבת להתבצע תוך כדי המשך אחיזה ישראלית בשטח הרצועה וטיפול במנהרות, ללא הגבלת זמן, ויצירת מצב שיבטיח לגיטימציה בינלאומית לישראל לפעול נגד מנהרות התקפיות ואולי אפילו נגד רקטות ארוכת טווח, אם החמאס יחדש את התעצמותו.
כשהקבינט התכנס אתמול לא היה ברור, למרות הפעילות המדינית הענפה בבירות האזור, האם באמת יש שותף להפסקת אש. שלשום שודרה בערוץ הטלוויזיה של חמאס קלטת של ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, שממקום מחבואו התרברב בניצחונו על צה"ל: "לא תהיה הפסקת אש בלי הפסקת התוקפנות והסרת המצור. אנחנו לא נסכים לשום פשרות על חשבון הכבוד והחירות של עמנו".
בתגובה אומרים בצה"ל שכאשר החמאס יגלה בסוף הלחימה את היקף התשתית שנהרסה, כמות המנהרות שהוחרבו ומספר המחבלים שנהרגו בלי שום הישג משמעותי, יוכח עד כמה דבריו של דף היו התרברבות חסרת בסיס.
אז מה בכל זאת מונע את ההחלטה להרחיב את הלחימה? נראה שבראש ובראשונה הטראומה הלאומית של דו"ח גולדסטון. כשאלופים במילואים לא יכולים להגיע ללונדון מחשש שייעצרו, ראש הממשלה לא יורה על פעולה שעלולה לגבות חיים לא רק של יהודים אלא גם של ערבים, גם אם כולם יודעים שבבית החולים שיפא בעזה יושבים מפקדי החמאס, כמה וכמה משגרים פרוסים סביבם, ותחתיהם מחסן תחמושת ענקי שבו מאוחסנים מאות רקטות בגדלים שונים.