אלפים ליוו הלילה (ראשון) למנוחות את מפקד פלס"ר גבעתי, רס"ן בניה שראל הי"ד, שנהרג בהתקלות עם מחבלים ביום שישי בבוקר באזור רפיח.
שראל, בן 26 תושב קריית ארבע, היה אמור להינשא בעוד מספר שבועות לגלי, ארוסתו. הוא הותיר אחריו זוג הורים, שבעה אחים ואחות.
"היית גאוות חייה של כל אם יהודייה", ספדה מיכל, אימו של בניה. "ילד נבון, שמח, חד, חכם, אמיץ וגיבור. תמיד ידעת מה אתה רוצה ולאן אתה הולך וקשה היה להתווכח איתך. ריבוי הגוונים של האנשים שהגיעו ביום שישי לכאוב איתנו כל כך הזכיר לנו את מי שאתה - לא היה מישהו שלא נגעת בו, ובעיקר אהבת את גלי שאנחנו גם כל כך אוהבים ואני מבטיחה לך שנדאג לה כפי שביקשת".
"במלחמה הזאת דיברנו פעמים רבות בטלפון יחסית למלחמה. ב-8 וחצי בבוקר, שעה לפני שהמחבל השפל שם קץ לחייך, דיברתי איתך. אמרת 'אני רק גומר משימה קטנה ואני יוצא - תדליקי את המכונה של הקפה'. מיד אחרי השיחה חשבתי מה יהיה אם אתה, למרות שתמיד נתפסת אצל כולנו כחסין ממוות, תמות? לא אהיה שמחה יותר? ומיד עניתי לעצמי שבעזרת השם תהיי שמחה כפי שבניה היה".
אביו של בניה, הרב שלום שראל, סיפר מעל הקבר הטרי על אופיו המיוחד של בנו. "אחרי מבצע עופרת יצוקה בניה היה מועמד לקבלת צל"ש, ואחרי כמעט שנה התברר לו שהוא לא יקבל אותו", אמר האב. "כשהתקשרתי אליו כדי לרומם את רוחו שאלתי אותו איך הוא מרגיש והוא אמר שעכשיו הוא הרבה יותר שמח. הוא אמר בהתחלה כעסתי, ואז הייתי עצוב, אבל אחר כך שמחתי שמחה גדולה שאני יכול למסור את עצמי לעם ישראל כשאין לי שום כוונה של כבוד או הדר - וכך הוא באמת עשה".
גלי, ארוסתו של בניה ז"ל, אמרה "כמו בכל שיחה הבטחת לי שאתה שומר על עצמך ועל כל החיילים שלך. אתמול בבוקר כבר אמרו לי שאתה בטח בחוץ בזכות הפסקת האש. בדיוק שלחתי לך הודעה ב-9:30 וכתבתי בה שאני מקווה שאתה מרגיש טוב יותר, וכמה שאני אוהבת אותך, אבל אני לא יודעת אם ראית אותה. אני רוצה להגיד לך תודה על שלוש השנים הכי טובות בחיים שלי. תודה על האמת שלך, תודה שנכנסת לי לחיים, שלימדת אותי כל כך הרבה. תודה על האהבה האינסופית שלך, על הצחוק שלך, ועל העיניים שלך שילוו אותי כל החיים".
מפקדו של שראל, סא"ל יהודה ואך, ספד לו והצדיע לו.