התחלה: בן 26, שלישי מבין ארבעה אחים ואחיות לבית משפחת גמזו. גר בשיכון ותיקים ברמת גן, ליד פארק הירקון. "אין יום שאני לא בפארק. זו הגינה של הבית שלי. ריצה, דייטים, שיחות, שקט - הכול שם".
הורים: האב רחמים (63) עובד בבורסה ליהלומים ברמת גן ובערבים מלמד ילדים לבר מצווה. "אבא הוא דמות ציבורית מוכרת, עוזר לכולם". האם זהבה "מורה מעולה. כמעט זכתה בתואר המורה של המדינה".
בני עקיבא: סניף קטן ומשפחתי. "אם נספור את כל החניכים והבוגרים בשבת ארגון נגיע אולי ל‑50 איש". נכנס להדרכה פעמיים, פעם בגיל 16 ופעם נוספת לפני הגיוס לצבא, "כדי לתת פוש לסניף".
שותף לסוד: כשביעיסט בסמינריון בני עקיבא נחשף לסודה של אחת הבנות שסובלת מאלימות פיזית בבית. "חוץ מחברה קרובה אף אחד לא ידע שהיא ילדה מוכה". עד אמצע שיעור ב' עודד ותמך, "הפכתי למעין אח גדול שלה". בשלב מסוים ובאישור הבת שיתף אנשי מקצוע וגורמי רווחה.
המשמר האזרחי: התחיל להתנדב כבר כתלמיד כיתה ט'. הסתובב עם הניידות ברחובות, טיפל באירועים מיוחדים ובביטחון השוטף בעיר. "אקשן תמיד משך אותי".
חברים לרפואה: התנדב בעמותה. "בלילה הייתי הולך לישון בבתי חולים עם מאושפזים, כדי שההורים שלהם יוכלו לנוח ולאגור כוחות בבית. בבוקר הייתי נוסע משם ישר ללימודים".
של"פ: בשלב כלשהו הרגיש שכל זה לא מספק והוא חייב להקדיש יותר מקום בחייו לנתינה לזולת, "ולא להתעסק רק בציונים, מבחנים ולימודים". אז החליט לצאת לשל"פ (שמיניסטים לעיירות פיתוח). היעד הנבחר: בית שאן.
בית שאן: שנה בונה ומעצימה. "פתאום אני לא מתעסק רק בעצמי כמו מתבגר מצוי, אלא פוקח עיניים ורואה את הסובבים אותי, מתמסר לחלשים בקהילה. זה מה שעיצב אותי וגידל אותי".
רשימת ההתנדבויות: ארוכה ביותר. התנדב עם זוג הקשישים יוסף וחנה, יצא לטיולים ולפעילויות עם ילדים חולים, הדריך במועדונית לילדים חולי סי.פי. ובמועדונית לילדים בעלי תסמונת דאון, היה שמיניסט בתיכון הדתי המקומי ועוד.
חינוך לנתינה: "הרצון לתת בא לגמרי מהבית". מגיל קטן זוכר את עצמו הולך עם אביו לבתי חולים כדי לשמח חולים. האב מנהל גמ"חים לפני החגים, "תמיד עם לב פתוח לכולם, גם בתוך הבורסה הוא עושה חסד".
אביתר הי"ד: המשפחה המאמצת בשל"פ הייתה משפחת תורג'מן. בנה, אביתר, לוחם בצנחנים, נהרג לפני שבועיים בפעילות בעזה. "ישנתי במיטה שלו". לוויה עצובה ביותר, יחד עם הרבה עוצמה וחוסן לאומי. "האח ינון פנה ללוחמים: 'אל ירא לבבכם. תכו אותם שוק על ירך'".
ישיבת קריית ארבע: בא לבקר חברים בישיבה והתחבר. "הייתי שם כמה שעות, אהבתי את המקום ונשארתי". לקח מהישיבה בעיקר "את החיבור לעצמי דרך ארץ ישראל. אהבה עצומה לארץ שלנו".
הכי קרבי: לקראת הגיוס נעזר בחבר המשפחה עמנואל מורנו הי"ד. "הוא בנה לי תוכנית אימונים מסודרת". האימונים עזרו, והוא שירת במשך שנה וחודשיים ביחידה המובחרת דובדבן. בהמשך, עקב בעיות גב, עבר לגולני.
הריסות הגוש: במהלך השירות נחשף לצפון רצועת עזה. "ראיתי את הריסות אלי-סיני, ניסנית ודוגית. הכול הרס וחורבן. הם לא בנו שם כלום".
מנהרה בעזה: כבר לפני חמש שנים, תוך כדי משימת תצפית על הרצועה, שם לב לתנועה חשודה. "ראיתי אנשים נכנסים ויוצאים מתחת לאדמה". הוא דיווח למפקד, והלה אישר שאותם אנשים עסוקים בכריית מנהרה תת קרקעית. "צה"ל ידע כבר אז".
קורס הדרכת טיולים: בחופשת השחרור עשה את שביל ישראל, חזר לעוד חודשיים בישיבה וסיים קורס הדרכת טיולים מטעם יד בן צבי.
אוניברסיטה: החל בלימודי הנדסה אזרחית ובמקביל התחיל להשקיע בפרויקט החדש להיכרויות במגזר הדתי. "ראיתי שאי אפשר להשקיע גם בזה וגם בזה ושהלימודים שואבים ממני את כל היום. החלטתי ששידוכים הם צו השעה ופרשתי מהלימודים".
צו השעה: במקרה בשבוע אחד הגיעו שישה חברים וחברות וביקשו: "תכיר לי מישהו/י". הוא ראה את הצורך מהשטח ופתח בפייסבוק קבוצה קטנה לחברים שלו. "לא ייאמן, אבל תוך פחות משבועיים הצטרפו מאות". בעקבות ההיענות הגבוהה הבין שחייבים לדאוג לרווקי ורווקות המגזר.
בניין אריאל: מיזם ייחודי של היכרויות לציבור הדתי-לאומי שמתחיל בחשבון בפייסבוק. "התחלתי בקטן, במטרה לסייע לחבר'ה שלי, וזה גדל במהירות מטורפת".
פייסבוק: עיקר הפעילות מתמקדת בקבוצות הפייסבוק 'פנויים משהו' לגילאי 18‑32 ו'בניין אריאל' לגילאי 30 פלוס. "הפייסבוק הוא רק אמצעי. מדובר בניצול הרשת החברתית למטרה שקרובה ללבנו".
מחכים להצעה: "בניין אריאל יצא מהמקום האישי שלי, כרווק דתי שחי באזור חילוני ומבין שצריך למצוא פתרון לנושא ההיכרות במגזר. כבחור דתי, איפה אני אפגוש בנות? אם אני לא איזום איך אני אכיר את החצי השני? יש חבר'ה שיושבים בבית וחודשים רק מחכים להצעה".
להכיר: מבין שאפשרויות ההיכרות במגזר מאוד מצומצמות והדייטים מביאים הרבה פעמים להתשה נפשית. "המטרה שלנו זה להביא למקום אחד, בבת אחת, כמה שיותר רווקי ורווקות המגזר ולחסוך כמה שאפשר את כל הטלטלות מהיכרויות מחלישות".
פנים אל פנים: מלבד ההיכרות דרך הפייסבוק, דואגים בבניין אריאל להיכרות "בחיים האמיתיים", ומארגנים פעילויות שונות אשר מטרתן להפגיש בין חברי הקבוצה וליצור פתח להתחלות חדשות: סדנאות מונחות על ידי אנשי מקצוע, שבתות, טיולים, ערבים, שיחות רבנים ועוד.
הצוות: מתנדבים צעירים שהדבר בוער בעצמותיהם. פועלים ימים ולילות בהתנדבות מלאה. "דואגים להווי החברתי, לתחושה הנעימה בקבוצה ובמפגשים, להעצמה אישית וכמובן - לשידוכים".
רווקים: הצוות בעצמו חי כרגע את העולם הזה של הרווקות ואת המציאות של לצאת לדייט ועוד דייט. "מכירים מקרוב את ההתמודדויות הלא פשוטות, ודווקא מתוך המקום הזה אנחנו משתדלים לעזור לחברים למצוא את החצי השני".
לשם שמיים: הארגון עצמאי, ללא תמיכה כספית או ארגונית. יש השתתפות מזערית של חברי הקבוצה שמגיעים לאירועים השונים לטובת כיסוי חלק מההוצאות.
מנכ"ל: מאז הקמתו לפני שנתיים עומד בראש הארגון. ניהול בניין אריאל הוא סביב השעון. מניהול צוות, הצעות שידוכים, הדרכת זוגות, ליווי קשרים קיימים, פגישות עם אנשי מקצוע שונים, הכנת פעילויות ועוד ועוד.
יש תוצאות: ברזומה, טפו טפו, כארבעים זוגות מתחת לחופה. "גם הכרנו בין אלפי זוגות שיצאו וכאלו שיוצאים כיום. פתחנו פתח אצל מאות זוגות להיכרות אישית, בלי השידוך והתיאום שלנו".
רווקות מאוחרת: תופעה רחבה הפושה גם במגזר. "בפירוש אפשר לראות גם אצלנו שגיל הנישואין הולך ועולה. יש לכך כמה גורמים, וביניהם ההשפעה התרבותית ביחס למוסד הנישואין".
ציפיות ריאליות: מזהה אצל הבחורים שהמקור לציפיות שלהם לגבי הצד השני ניזון מסרטים הוליוודיים. "לפעמים מגיעים לדייט עם רשימת דרישות לא הגיוניות". מורגש דגש על הצד החיצוני. "בהחלט יש לחיצוניות תפקיד בזוגיות, אבל בין זה ובין לחפש רק את מלכת היופי המרחק רב".
יותר רווקות: בפעילויות השונות של הארגון נוטלות חלק אולי יותר בנות מבנים, "אבל החיפוש אחרי החצי השני קיים בהחלט אצל שני המינים".
הסנדלר הולך יחף: מנהל אתר ההיכרויות הוא בעצמו רווק. "חיתנתי את כל מעגל החברים הקרוב שלי. אני רואה בעבודה הזו שליחות וגם יומי בעזרת ה' יגיע".
כקריעת ים סוף: "לשדך זה אתגר מורכב ולא פשוט, שאלמלא סייעתא דשמיא לא היה יכול לקרות. אני והחברים שלי בארגון רק שליחים".
אם זה לא היה המסלול: היה עסוק בלממש חלום אחר.
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: קם, תפילה, טיפול בהתראות בפייסבוק, מיילים, סמסים וכו'. אחר כך לימודי פיתוח תוכנה והעיסוק עם בניין אריאל שלוקח את עיקר היום. מקפיד ולא מחמיץ "העמקה פנימית בפארק הירקון".
דיסק ברכב: שירים ישנים ושקטים של ארץ ישראל.
שבת: "עונג אמיתי". הרבה קרליבך, משפחה, חברים ואורחים. לימוד בחברותות עם חבר קרוב. בעיקר נהנה מלימוד משותף "עם אחי הגדול הרב ניר, אבא ואני. שרים ביחד ואומרים דברי תורה".
עתים לתורה: בעיקר תנ"ך, אמונה ומחשבה. שיעורים עם הרב אריה הנדלר.
אוכל: המאכל החביב ביותר הוא שוקולד, והרבה. גם לשקשוקה הוא אף פעם לא יתנגד.
אחזקת הבית: בעיקר כביסה וגיהוץ. "ופשוט שיהיה מסודר".
מפחיד: מבחינה אישית חושש להציב מגבלה לחלומות שלו. ובפן הלאומי, שלדור הצעיר אין חיבור איתן להיסטוריה היהודית. "כדברי יגאל אלון: 'עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל'".
דמות מופת: המפקד בדובדבן: אביה הגר, הבן של הרב משה הגר. "מפקד בחסד. הצליח להציב ללוחמים יעדים גבוהים מתוך דוגמה אישית".
פנאי: בזמנו הפנוי נהנה ללמוד תנ"ך והיסטוריה, לטייל וללמוד ולנגן בחברותה.
משאלה: "בית קטן ומשפחה חמה".
כשתהיה גדול: התשובה ברורה: "מנכ"ל בניין אריאל".
rivki@besheva.co.il