למנוע מחמאס הישג מדיני

1  מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי מבצע שלום הגליל, הייתה אחת המערכות היותר שנויות במחלוקת בתולדות מדינת ישראל.

היה ויכוח לגבי כדאיות המבצע מבחינת המחיר ששילמנו בהרוגים ופצועים. היה ויכוח על המטרות המדיניות שהוצבו למבצע והניסיון הכושל לעשות סדר חדש בלבנון ולייצב שם משטר נוח לישראל. היה דיון בשאלה האם אריאל שרון הטעה את הממשלה וגרר אותה למבצע נרחב יותר מכפי שהוחלט. והיה עימות קשה בתוכנו סביב שאלת האחריות המוסרית של ישראל לטבח שערכו נוצרים בפלשתינים בסברה ושתילה, עימות שהוביל להקמת ועדת חקירה ממלכתית עם ממצאים קשים והחלטות קשות.

אבל בין כל הוויכוחים הללו לא היה ויכוח על כך שצה"ל ניצח במערכה את כוחות אש"ף. התוצאות של הלחימה היו ברורות, כאשר רב המחבלים יאסר ערפאת ואלפי אנשיו וחייליו נאלצו, בעקבות המצור שהטיל צה"ל על בירות, לעלות על ספינות, לנטוש את לבנון ולבקש מקלט בטוניסיה.

מבצע 'צוק איתן' לא הסתיים בהכרעה חד-משמעית דומה. ברגע שישראל החליטה, ונתנה גם להנייה וחבריו להבין, שאין היא מעוניינת בכיבוש עזה או בהפלת שלטון החמאס, היא ויתרה למעשה על ניצחון בנוק-אאוט. כאשר תמונת הניצחון אינה ברורה דיה ויש צורך בהסברים והוכחות, מדובר בלא יותר מניצחון בנקודות. אפשר לסכם זאת כך: ברמה הטקטית של הלחימה בשטח – צה"ל ניצח. ברמה האסטרטגית – השלכות המבצע לטווח ארוך עדיין לא ברורות, ותלויות במידה רבה בתוצאות המשא ומתן המדיני.

2  בממדים המבצעיים שניתן לכמת אותם, ברור שחמאס ספג מכה. זה מתבטא במספר ההרוגים בצד שלהם, בפרויקט מנהרות התקיפה שהוכן בעמל של שנים ונגרם לו הרס רב, ובפגיעה הקשה וההרס הרב שנגרמו לעיר עזה ובנותיה. בכל המדדים הללו, אין ספק שחמאס ניזוק הרבה יותר משהזיק. ניסיונות התקיפה שלו כלפי אזרחי ישראל ועריה נכשלו באופן כללי, להוציא כמה פגיעות מכאיבות בחיילי צה"ל שחלקן גם היו כרוכות בתקלות מקומיות בקרב כוחותינו. אין לזלזל גם בנזק הרב שהצליח חמאס לגרום לעורף הישראלי - לא בהרוגים ופצועים רבים כפי שקיווה, אלא בפגיעה כלכלית אשר נאמדת במיליארדים רבים כתוצאה מנזק פיזי, מהוצאות ביטחון מרובות ומהשבתה חלקית של פעילות המשק הישראלי לאורך ימי המבצע.

לוחמי צה"ל ומפקדי השטח גילו רוח לחימה והוכיחו ערכים כמו דבקות במשימה, חירוף נפש ואחוות לוחמים. הם חתרו למגע ובכל מקום שנוצר מגע כזה הוכיחו עליונות על האויב. ביטוי מובהק לערכי הלחימה היו מעשי גבורה של לוחמים שחירפו את נפשם ונכנסו לתוך מנהרות כדי להציל את חיי חבריהם, או לפחות את גופתם, ולמנוע מהמחבלים את הישג החטיפה הסחטנית. כלקח מאירועים קודמים התאמצו בצה"ל וברבנות הצבאית לברר במהירות את גורלם של חיילים נעדרים כדי למנוע סחטנות.

חיילים שנפצעו, ממח"ט גולני ועד לוחמים מן השורה, נטשו את בתי החולים בתוך זמן קצר ושבו ליחידותיהם. עם סיום המבצע עלתה מהדרג הלוחם לא רק תחושת שמחה ורווחה אלא גם המיית אכזבה על שלא נתנו להם לסיים את המלאכה. למעלה מכל דבר אחר, לוחמינו חירפו את נפשם למעננו מתוך הזדהות גמורה עם המטרה של הגנת אזרחי ישראל והנחלת תבוסה לשונאיה ומבקשי נפשה. כל אלה הן סיבות לא רק להתגאות בחיילינו, אלא גם לדעת שיש על מי לסמוך ויהיה את מי להפעיל אם וכאשר הדרג הבכיר יהיה נחוש יותר ובעל מטרות ברורות יותר.

גם העורף גילה הפעם אחדות ועמידות משופרת, ואפילו התקשורת הישראלית ברובה הייתה אוהדת ותומכת – מצב נדיר במיוחד כשהמערכה מנוהלת על ידי ממשלה בראשות הליכוד.

3  הבעיה היא שהישגי המבצע אינם מבטיחים שהושגה הרתעה. לא ברור שלא נמצא את עצמנו בעוד שנה-שנתיים-שלוש בסיבוב נוסף של מבצע צבאי דומה בעזה. אם וכאשר יגיע סיבוב כזה, אין לדעת איך הוא ייראה. בשני הצדדים מתקיימת הפקת לקחים וניסיון להקדים את הצד השני ולהפתיע אותו. בסיבוב הזה חמאס הפתיע אותנו בעיקר בהיקף מערכת המנהרות ובטווח הארוך במיוחד של הרקטות שלו, והופתע מיכולת היירוט המשופרת של 'כיפת ברזל'. כל עוד הנייה וחבריו אוחזים בשלטון ובמשאבים של מיני-מדינה, כל עוד הם ממשיכים לחרוש מזימות וזוכים לסיוע חיצוני של מדינות עשירות כמו קטאר, יש לחשוש שבפעם הבאה הם ימצאו פתרון ליכולת יירוט הטילים הישראלית. יש להניח שבסיבוב הבא הנגמ"שים שלנו יהיו ממוגנים יותר מאשר הפעם, אך אין לשלול את האפשרות שחיל האוויר שלנו ייאלץ להתמודד עם נשק נ"מ מתקדם ויעיל יותר.

4  לאורך כל הדרך, ההנהגה הישראלית התייחסה אל המערכה כאל אילוץ ולא כאל הזדמנות לטפל באיום החמאסי אחת ולתמיד. בניגוד לעבר, ראשי השלטון ומפקדיו הצבאיים הבכירים של חמאס לא נפגעו, וישראל נאלצה להסתפק בהפצצת בתיהם - שלא ברור עד כמה היא מרתיעה. שרשרת הפיקוד של חמאס לא נותקה, ויכולתו להילחם ולשגר רקטות לא נוטרלה עד לרגע האחרון של המערכה.

בכל זאת חלה שחיקה מסוימת שאין לזלזל בה, כאשר בתום שלושה שבועות נוספים של לחימה חמאס חזר בו מסרבנותו הראשונית והסכים להפסיק את האש ולנהל משא ומתן על פי המתווה המצרי. זה לא בהכרח מלמד על שבירה שמבטיחה הרתעה ארוכת טווח. ייתכן שבנקודת הזמן הנוכחית חמאס פשוט החליט שיש לו יותר מה להפסיד מלהרוויח מהמשך הלחימה.

למי שקבעו את גבולותיה האסטרטגיים של המערכה הזאת – ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל – יש אינטרס ברור שכולנו נשתעשע בתקווה שהחמאס כעת מורתע ולא יעז לפתוח נגדנו במלחמה נוספת בעתיד הנראה לעין. אפשר לקוות, אבל אי אפשר לדעת בוודאות שאכן כך הם פני הדברים.

יותר מכול תלויה כעת הצלחת המבצע במה שיוחלט במשא ומתן. לא פעם קרה שישראל נכשלה בתרגום של הצלחה צבאית להישג מדיני. אם דרישות החמאס ייענו והוא ייצא מחוזק מדינית וכלכלית מהמשא ומתן, אין סיכוי שהמערכה הזאת תיצרב בתודעתו כתבוסה מרתיעה. לאחר שהסתפקה בהישג צבאי חלקי, ממשלת ישראל חייבת למנוע מחמאס הישג מדיני משמעותי.

eshilo777@gmail.com