פורום החווה הסולארית

משפחת שרון הקימה ללא היתר חווה סולארית גדולה בחוות שקמים. האם שר האוצר יאשר את הלבנתה?

תגיות: בשבע 605
יאיר שפירא , י"א באב תשע"ד

פורום החווה הסולארית-ערוץ 7
יאיר לפיד
צילום: פלאש 90

רוחו של אריאל שרון שורה על חוות שקמים גם לאחר מותו. בניו הקימו במקום חווה סולארית לייצור חשמל, למרות שהרשויות טענו כי הקמתה אינה חוקית. זאת משום שהתקנות מתירות הקמת חוות סולאריות באזור רק לנחלות קטנות המוחכרות ממינהל מקרקעי ישראל, וחוותו המפוארת של שרון לא עומדת בקריטריונים. עתירה שהגישה בנושא משפחת שרון לבית המשפט העליון נדחתה.

מועצת מקרקעי ישראל התכנסה והחליטה לשנות את התקנות כך שמשפחת שרון תוכל בדיעבד להכשיר את החווה הסולארית שהקימה ולחברה לרשת החשמל. זאת בניגוד לעמדת הגוף המקצועי המייעץ למועצה, רשות מקרקעי ישראל, שהתנגדה בתוקף לשינוי התקנות ובניגוד לעמדת משרד המשפטים, שראשיו לא מצליחים לקבל עד עתה הסבר משכנע מה עמד מול עיני המועצה מלבד צלם של לחצים אישיים ופוליטיים.

בשבוע שעבר פנה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, אל שר האוצר וביקש ממנו שלא לצרף את חתימתו להחלטת המועצה. בלא חתימתו של לפיד החלטת המועצה אינה בת תוקף. בשבוע שעבר סירב משרד האוצר להיענות לבקשת עיתונאים ולהודיע האם גם לפיד ישתף פעולה עם הקומבינה. השבוע ניסינו גם אנחנו את מזלנו. עד לירידת שורות אלו לדפוס לא התקבלה תגובה מדוברות משרד האוצר.

ובינתיים, בתל אביב

גזרו ושמרו לפעם הבאה שמשרד המשפטים מתגייס ללחום את מלחמת שלטון החוק ביו"ש. עיריית תל אביב מבזה שוב ושוב את החוק ואת בתי המשפט, ולמעט כמה בעלי מכולות תל אביביים אין פוצה פה ומצפצף.

לאחר שנים של מאבק קבע בית המשפט העליון לפני כשנה וחצי כי עיריית תל אביב לא תוכל להמשיך ולהטיל קנסות צנועים על רשתות המרכולים הפתוחים בתחומה בשבת. בית המשפט קבע כי "אכיפה כזו מאפשרת את הפרתו המתמשכת של חוק העזר על ידי בתי עסק המשתייכים לרשתות קמעונאיות גדולות שמשתלם להם, לנוכח חוסנם הכלכלי, למכור את מרכולתם גם בשבת וחרף הקנס, ובכך פוגעת בשלטון החוק". העליון דרש כי העירייה תעשה שימוש בסמכות המוקנית לה על פי פקודת העיריות לפעול לסגירת עסקים אשר מפרים את החוק. בית המשפט ציין כי אם עיריית תל אביב מעוניינת בפתיחת עסקים מסוימים בשבת, עליה לשנות את חוק העזר העירוני.

העירייה התעלמה מפסק הדין, והטלת הקנסות השגרתית המשיכה כסדרה. רק לאחר לחץ של בעלי המכולות שדרשו את סגירת המרכולים, הוציאה העירייה מסמך המודיע על הקפאת המצב הקיים - שבית המשפט הכריז עליו כלא חוקי - למשך מספר חודשים עד לשינוי חוק העזר העירוני. למותר לציין כי כל גוף אחר או אזרח במדינה שחושב שראוי להניח לו זמן להתארגנות לביצוע פסק דין או לשינוי מציאות פיזית לא-חוקית, מגיש בקשה מתאימה לעיכוב ביצוע לבית המשפט. עיריית תל אביב חשבה שהעניין מיותר. תוכנו של המסמך היה חצוף עוד יותר.

העירייה קבעה בו כי במשך אותם חודשים היא תפעל בכל האמצעים נגד חנויות שלא היו פתוחות עד אז בשבת, אם הללו יפתחו את שעריהן ביום המנוחה. לעומת זאת, הרשתות שהפרו את החוק במשך שנים יוכלו להמשיך לפתוח את שעריהן ללא הפרעה, גם בלי הטרדה הכלכלית הזניחה של הקנסות שהוטלו עליהן עד אז.

נגד המסמך עתרו בעלי המכולות לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, וזכו כמובן. בעירייה נזכרו אז למהר לבית המשפט העליון ולהגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בינתיים המשיכו המרכולים לפעול כרגיל. העירייה מיהרה לתקן אפוא את חוק העזר העירוני באופן שאִפשר בעיקר לרשתות הגדולות להמשיך ולפתוח את שעריהן בשבת. אלא שחוק עזר עירוני דורש את אישורו של שר הפנים. בינתיים דחתה השופטת אסתר חיות את בקשת העירייה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך זו עדיין לא מצאה לנכון לקיים את צו בית המשפט ולסגור את המרכולים.

תשובת השר הגיעה בתוך שלושה חודשים. במסמך אמיץ נימק השר גדעון סער את סירובו לאשר את תיקון חוק העזר העירוני בתל אביב. הוא דיבר גם בשבחה של השבת, אבל בעיקר על פגמים חוקיים של החוק שביקשה העירייה לחוקק. ראש העירייה חולדאי פתח במסע ציבורי נגד החלטתו של סער, אך במקביל היה אמור לסגור לאלתר את בתי העסק שפעלו בשבת. אלא שאז פרץ מבצע 'צוק איתן' והעירייה הודיעה שעקב המצב הביטחוני היא כלל לא תאכוף את החוק בשבתות על בתי עסק בעיר. עירייה כמובן לא יכולה לפטור את עצמה מצווי בית משפט בעזרת הודעות לציבור. אבל עיריית תל אביב, כאמור, עושה מה שלבה חפץ.

השבוע הסתיים המבצע. בקשה דחופה לעיכוב ביצוע שהגישה לבית המשפט העליון רשת המרכולים 'טיב טעם' נדחתה על ידי השופט ניל הנדל. על אף שמילים אלו נכתבות באמצע השבוע, אשים את נפשי בכפי ואהמר כי גם בשבת הקרובה המרכולים בתל אביב יישארו פתוחים.

קללה סלקטיבית

עימות בין אחראי משמרת במסעדה לזוג פקחי עירייה שביקשו לרשום דו"ח לבית העסק התגלגל אל אולמה של שופטת בית משפט השלום בירושלים דורית פיינשטיין. מנהל המשמרת סירב לבקשת הפקחים להציג בפניהם תעודת זהות ולטענתו נענה בגידוף "ערבי מסריח", ולכן תבע את המגדף בתביעה אזרחית של לשון הרע. השופטת פיינשטיין מצאה סתירות רבות בגרסת אחראי המשמרת, כמו גם בגרסאותיהם של עדיו, ולכן דחתה את התביעה. אך לא לפני שהותירה חידוש בדיני לשון הרע.

החוק אמנם מכיר בפגיעתה הרעה של הלשון כשהיא הופכת אדם למטרה לבוז, ללעג ולשנאה, אך ההלכה שהתפתחה בבתי המשפט קבעה כי קללות שגורות אינן עולות לכדי לשון הרע. הסיבה לכך היא כפולה. ראשית, השומעים אינם מייחסים למקולל את הגידופים שניתכו על ראשו. ושנית, בתי המשפט יוצפו אם כל קללת רחוב תהפוך לקייס משפטי. לפיכך עיריית ירושלים, שהכחישה את האירוע, טענה לשם זהירות, כי גם אם השופטת תקבע שהגידוף הגזעני אכן נאמר, הרי שהוא היגד קללה שאינה עולה לכדי לשון הרע.

השופטת, במפתיע, דחתה את הטענה. היא קבעה כי האופי הגזעני של הביטוי, בשקלול המצב הפוליטי בירושלים "שבה מרקם היחסים בין יהודים לערבים הוא עדין ושברירי", מקנה את הזכות לפיצוי תחת חוק לשון הרע. ערבי, אם כן, אפשר יהיה לחרף בתל אביב בלי סיכון מיוחד. ברמת אביב עדיף שלא לקלל חובש כיפה. ובירושלים המתוחה, טוב יהיה לנהוג כבוד בכל אדם.

משיבים אש

מלחמת ההתשה שמנהל צה"ל נגד תושבים מהפזורה הבדואית בדרום על גניבות של תחמושת ומתכות נמשכת בשנים האחרונות גם בבתי המשפט, כאשר אחד הגנבים נפגע ב"תאונת עבודה". הצבא ממיר כל פריט מתכת שניתן, כדי להפחית את ערכו בעיני גנבי המתכות, מהדק את נוהלי השמירה ושוקד על סימון ושילוט. פעולה אחת מתמצתת את המציאות הזאת: את השלטים המזהירים מכניסה לשטחים צבאיים ולשטחי האש החליף צה"ל לשלטי עץ. הפעולות הללו לא נעשות רק כדי למנוע התרחשויות בשטח, אלא גם כדי לקדם את פני הרעה בבתי המשפט.

חובת הזהירות של צה"ל שגורה על לשונם של עורכי הדין המלומדים המייצגים את אוכלוסיית הפזורה. כך למשל התקיים בשבועות האחרונים דיון רציני לחלוטין בבית משפט בבאר שבע, בשאלה אם בדואי שנתפס גונב ערימת תחמושת מצה"ל אחראי למעשה, מכיוון שחדר אל הבסיס דרך פרצה שהייתה בגדר. עורך הדין ניסה לשכנע את השופט כי התרשלות צה"ל היא שגרמה למרשו להבין כי מדובר בתחמושת שהופקרה.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה השבוע תביעה של בדואי אחר, שנפצע לפני שש שנים מירי טנקים של צה"ל בשטח אש סמוך לצאלים. האיש טען כי בזמן שרעה גמלים ליד המאהל נורתה אליו בשוגג אש טנקים, וביקש שיפוי על נזקי הגוף שנגרמו לו. בבית המשפט התחמק התובע מלציין את המיקום המדויק שבו נפגע ולא בכדי. אחרי בחינה מעמיקה של הראיות קבעה השופטת כי הוא נפגע סמוך למטרת אש שבה שהה במכוון בעת הירי כדי לנסות ולאסוף את המתכות היקרות של נפלי הקליעים. כשנפצע הוא הזעיק את אביו, וזה ככל הנראה אסף אותו מהאזור שבו בוצע הירי והניח אותו במקום מרוחק יותר. רק אז הוא הזעיק את כוחות צה"ל כדי לטשטש את המקום שבו שהה בנו בעת הפציעה. אלא שהחיילים שסרקו את האזור בסמוך מצאו ליד מטרות הטנקים כתמי דם טרי, פנס וגלאי מתכות.