ללכת בשבילי ובמשעולי ארץ ישראל, כשספר התנ"ך בידך האחת ובקבוק המים והמפה בידך השניה, אינה משאלת לב. זו דוגמא ומופת ללימוד האמיתי של ספר הספרים.
ספר חדש שרואה אור בימים אלו, חנן פורת- תנ"ך שבע פה מיטיב יותר מכל להביא את סיפורו ופרשנותו של אדם שהתנ"ך לא מש מידיו. הספר מכנס לראשונה את שיעורי התנ"ך של חנן, אותם נשא לאורך השנים במסגרת "ימי העיון בתנ"ך" של מכללת הרצוג וישיבת הר עציון בגוש עציון.
בספר, כמה ממאפייני תורתו הבולטים ביותר של המחבר: היותה תורה לאומית-דתית בעלת משמעות ורלוונטיות מתמידה; החיפוש אחר פרשנויות אקטואליות ברמה הלאומית והאישית, ומעל הכול האמונה העמוקה כי דבר ה' והשפע האלוהי על היבטיו השונים איננו נע רק מלמעלה למטה, אלא לא פחות מכך מהווה תוצר של הפעילות האנושית, כאן ועכשיו.
אהבתו הגדולה של חנן פורת אל הארץ ואל נופיה מוצאת את ביטויה בפאתוס המלווה את שיעורי התנ"ך שלו. המקרא והארץ, שניהם בבת עינו ומפעל חייו, התמזגו יחדיו בשיעוריו המופלאים, בהם ביקש להפוך תורה שבכתב לתורה שבלב, לתורה המאירה ומעוררת את הלבבות. כפרשן בעל נפש, פנה פורת תדיר לקטעי השירה העברית ובמקביל הציע עקרונות על פיהם יש לגשת ללימוד הפסוקים. לא פעם הוא גם עסק ביחס שבין פרשנות חז"ל לפשוטו של מקרא, תוך שהוא טורח להראות כיצד התורה שבעל פה משוקעת בתוך פסוקי המקרא עצמם. חשוב, מעניין ובעיקר מלמד.