נשות אנשי הקבע פותחות את הלב

יומן משפחה במדים, דף פייסבוק חדש, פותח צוהר לחיים של נשות אנשי הקבע. "כבר 3 שבועות בלעדיך, אנחנו אי שם לבד מחכות שהדלת תיפתח".

אורנית עצר , י"ז באב תשע"ד

משפחה במדים
משפחה במדים
פלאש 90

"כבר 3 שבועות בלעדיך, 3 שבתות שאינך בבית, אנחנו אי שם לבד מחכות שהדלת תפתח ואתה תופיע בחזרה. מעדיפה לא להסתכל חדשות על כל חייל או קצין פצוע, הרוג, לב פועם חזק ... עוד 3 ימים רייצ׳ל שלנו תהיה בת 10 חודשים הראש אומר שאתה תבוא לחגוג איתנו אבל הלב יודע שזה לא יקרה ... כמה געגועים ובאותה מידה כמה דאגות ...".

את המילים המרגשות האלו כתבה אחת מנשות החיילים ששירתו במבצע צוק איתן בדף פייסבוק חדש "יומן משפחה במדים" שהוקם עבור משפחות משרתי הקבע. הדף נועד להזמין את הציבור להכיר, לקרוא ולהרגיש את חיי המשפחות על כל האתגרים והמורכבות שיש עם שותף לחיים שלובש מדים.

בימי מבצע צוק איתן הדף תפס תאוצה רבה כשלדף הצטרפו בנות זוג של מילואימניקים ותיארו בו את תחושותיהן, את הרגעים המרגשים או הקשים שעברו עליהן במהלך המבצע.

מתי כץ שהקימה את הדף ציינה בדף הפתיחה, "יומן משפחה במדים הוא המקום שלנו כבני זוגם, ילדיהם הוריהם- משפחותיהם של משרתי הקבע, לשתף אתכם, הציבור הרחב, בהרגשה שלנו, בחיים שלנו, במציאות היומיומית שלנו שכל כך שונה מתיאור איש הקבע שמתגבש לאחרונה בציבור".

לדבריה, "הדף הוקם מתוך שיח שעלה והתגבש לאחרונה בקבוצת נשות משרתי הקבע 'מאמאקבע'. כאב וקושי נוכח תקופה ארוכה בה נדמה שמשרת הקבע הפך בתקשורת לשק החבטות הלאומי".

היא מסבירה כי "ההרגשה התגבשה כאשר חדשות לבקרים כותרות המתפרסמות בתקשורת סודקות ופוגעות בתדמיתו של איש הקבע בציבור ומשליכות על כלל המעגל המשפחתי. לכל כתבה עשרות טוקבקים משמיצים ומבזים שאט אט יוצרים חוויה מתגבשת של 'עליהום' ציבורי על משרתי הקבע".

"חשנו שאם הגענו למצב בו איש קבע נבוך ללכת לקניות בסופר על מדים, אם אשת איש קבע חוששת מהערה של מוכרת בחנות, אם ילדים שומעים שקוראים להוריהם 'אוכלי חינם' כנראה שהגיע הזמן שישמעו גם את קולנו. קולנו הוא קולם של משרתי הקבע שמנועים מלדבר בשם עצמם", הוסיפה.

אחת הנשים מתארת בפוסט בדף את החיים לצד איש קבע ומוחה על היחס אותו הם מקבלים בציבור:

"בואו נזכור, שהם לא עובדים-הם משרתים. ואם לא חלה עליהם הזכות שיש לעובדים רגילים אז גם החובה והתנאים שלהם לא צריכים להיות שווים האחד לשני. אז תפסיקו בבקשה להשוות בפנסיות, בשכר או בתנאים. תפסיקו להשוות בין כלכלן בקריה שעובד משמונה עד חמש (אישית אני לא מכירה אנשים שבאמת מסיימים בחמש, אבל בסדר...) לבין כלכלן באזרחות. מעבר לזה שלכולנו ברור שהכלכלן באזרחות ודאי מרוויח הרבה הרבה יותר (וגם בטח מתלבש הרבה יותר יפה ונוח.. )".

"דיון על תקציב הוא לגיטימי. בקשות לייעול הן לגיטימיות. הכל טוב ויפה", היא מדגישה, "אבל לפני הכל, תזכרו את בני האדם שמאחור. את האנשים והמשפחות. תזכרו את זה לפני שאתם כותבים. מגדפים. מסיתים. לפני שאתם מעליבים או מתנשאים. פה או בכל מקום אחר בו אתם כותבים..תזכרו שמאחורי כל תמונת פרופיל יושב אדם. אישה. משפחה".

במהלך מבצע צוק איתן קיבלו משרתי הקבע והמילואימניקים חיבוק חם מהציבור והדף זכה לשיתופים ולייקים רבים. לרגע נשכחו המחלוקות והתקציבים וכולם היו מאוחדים סביב צה"ל וחייליו.

אישה הנשואה לאיש קבע ריגשה בפוסט שנכתב ב-5 לאוגוסט:

"הוא התקשר בבוקר של אותו היום.

קולו היה צרוד מחוסר שינה "היום ההלוויה של גולדין" הוא אמר.

שאלתי אם יצליח לצאת, "אין סיכוי, בנס הצלחתי ללוות את בניה אתמול". "ואיך אתה עם זה?" אני ממשיכה,

"לא משו. נעבור דרכו כשיגמר פה כל הבלאגן" הוא מגיב בקולו העייף.

נעבור דרכו, וגם דרך אורן שנהרג בנגמש המוות, ולא נשכח לקפוץ לבניה-שוב, כי בניה באמת היה משהוא מיוחד עבורו.

לנחם אני אפילו לא מנסה. זה הרי לא יעזור כרגע. רק מוסרת חיבוק אוהב".

פוסט מיוחד היה דווקא של מילואימניק שגוייס בצו 8 וביקש מהציבור לא לשכוח את נשות המגוייסים:

"הייתי רוצה לבקש משהו. כולנו כאן בצו 8 מודים על כל האוכל, החום והאהבה שאנו מקבלים מהעם לכל אורך ה-25 יום האחרונים, זה לא מובן מאליו.

יש גזרה אחרת שכולנו חרדים לה. הבית. נשים שברגע אחד נשארו לבד עם הילדים ושאפילו לא מוצאות זמן להכין אוכל חם לילדיהם בגלל כמות המטלות היומיומיות שהוכפלה. הטילים מעל ראשן לא בדיוק משפרים את ההרגשה.

הורים שילדיהם בשדה הקרב ולא מוצאים את החשק לעשות שום דבר בשביל עצמם בגלל החרדה הבלתי פוסקת לגורל בנם.

אלו האנשים שבאמת צריכים את החום, האהבה, המילה החמה ואת כמות האוכל שאתם מכינים, לא אנחנו.

אז תרימו להם טלפון, תציעו עזרה, תבואו לבקר, כל דבר. כי על מנת שנצליח להתמקד במלחמה שלפנינו אנו חייבים לדעת שהכל בסדר גם מאחור".

הנשים הכותבות בדף הפייסבוק לא מבקשות רחמים, הן מלאות גאווה על הבחירה שעשו בחייהן, נשות הקבע רק מבקשות שהביקורת הציבורית והעיסוק בכלי התקשורת במשכורות והפנסיות של אנשי הקבע ייעשה תוך היכרות עם חייהן ועם הסיפור שלהן. תזכרו את התרומה המשמעותית שלהן ושל בני זוגן למדינה ולאחר מכן תדונו בתקציבי הביטחון ובתנאי אנשי הקבע. הרי כולנו משפחה במדים.