עם הארץ, אליעזר בוצר
רעם התותחים לא באמת משתיק את המוזות, והתקופה האחרונה הולידה לא מעט שירים חדשים של יוצרים מכל קצווי הקשת של המוזיקה הישראלית. ביניהם נמנה גם אליעזר בוצר, אבל כפי שאפשר לצפות מבוצר הבלתי צפוי, מדובר במשהו אחר.
למי שלא בעניינים, נזכיר שבוצר הוא זמר רוק יליד צפת שעבר תהליך רוחני מורכב בצעירותו, ובשנים האחרונות הקים בתים יהודיים בהודו וגם בצפת ובתל אביב. רק בשנה שעברה הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו, 'הפרעות. קשב. ריכוז', וזכה לחשיפה רחבה בכל המגזרים. מאורעות השבועות האחרונים, ובעיקר פגישה עם משפחת שער לאחר החטיפה, הביאו אותו להוציא כבר עכשיו אלבום שני.
כאמור, זה אלבום שונה מכל החומרים החדשים שיצאו לרדיו לרגל המצב, מה שמתבטא קודם כול בכך שמדובר באלבום - לא סינגל בודד אלא דיסק שלם. אמנם חלקו כבר הוקלט מוקדם יותר, אבל עדיין קשה להיזכר מתי לאחרונה זמר סיים להקליט אלבום בתוך שבועיים וחצי. ייחוד נוסף של האלבום הוא הפצתו באופן פרטי, בלי חברת הפצה. אבל ההבדל הגדול הוא בשירים עצמם.
מול כל שירי התקווה והחיזוק שנשמעו בשבועות האחרונים, בוצר ממשיך את הקו שלו ובולט בכנות, בחדות ובאמירות הנוקבות שלו. אצלו לא הכול ורוד או כחול ולבן, הוא אינו מהסס לשאול שאלות קשות ולזעוק בכאב (למשל, בשיר המטלטל "זה גדול עליי"), ויש לו גם שירי מחאה חריפים (“עושה שלום במרומיו", שמתכתב מוזיקלית עם נורית הירש ומתעמת עם השמאל, ומנגד השיר המבריק "שפה יפה" שמתעמת עם הצביעות בכל מגזר שהוא, כולל הדתי והחרדי).
ועם כל זה, הוא מצטרף להצדעה ל"עם הארץ", עם ישראל על כל גווניו: “הקבצן ברחוב / החיוך הנדף / הספר הטוב / הסוהר באגף / כמו בת קול לנפשך, אלו כולם בני עמך”.
עם מוזיקה רוקיסטית ועוצמתית אך מלאה רגישות, בוצר תורם קול חשוב וייחודי לפסקול המרתק של המלחמה הזאת.