באחד הראיונות שנתנה השבוע התלוננה ח"כ זהבה גלאון שהנשיא אובמה לא הטיל את כל כובד משקלו, או בעברית ברורה יותר: לא כפה הסכם על ישראל. למזלנו, המשקל הסגולי של אובמה הולך ופוחת, ושני אירועים שהתרחשו השבוע האיצו את התכווצותו. הראשון היה החלטתו המוצדקת אמנם של אובמה להפציץ את גייסות דאע"ש, ובכך להציל אלפי בני אדם שמצאו את עצמם בין המצרים של גוויעה ברעב או רצח המוני. האירוע השני היה הריאיון שהעניקה המועמדת הכמעט ודאית לנשיאות, הילארי קלינטון, שבו החליטה לתפוס מרחק מהנשיא בסדרה של נושאים מזרח-תיכוניים ומגישתו למדיניות חוץ בכלל.
החלטתו המאוחרת של אובמה לטפל בדאע"ש הייתה מהלך שביצע כמי שכפאו שד, שהרי לפני פחות משנה הוא התייחס לארגון בביטול כאל קבוצת חובבנים שמתחזים ללוחמי אל-קאעידה. זאת כחלק מהתעקשותו שהצליח להביס את הג'יהאדיסטים על ידי חיסול בן-לאדן. אובמה גם ביצע את המהלך בצורה שהצליחה להרגיז את כולם. חסידיו השוטים, שראו בו מושיע שיסיים את המעורבות הצבאית של ארה"ב ובמיוחד במזרח התיכון, מרגישים נבוכים ונבגדים. לעומת זאת, מי שתמך זמן רב במהלך מתרגז על התגובה המדודה, כאשר לדעתם דרושה מהלומה הרבה יותר מוחצת. האזרח הפשוט רואה את אובמה מאשש את עמדת יריביו, ומכאן מגיעה המסקנה המתבקשת שאם כבר מפעילים כוח, עדיף לו להעביר את תמיכתו למי שהציע מראש את הפתרון הזה מאשר לדבוק באובמה.
מזכירת המדינה לשעבר קלינטון צפתה בצניחה של אובמה בסקרי דעת הקהל ובמיוחד בכל הנוגע למדיניות חוץ – תחום שפעם נתפס כצד חזק של הנשיא – והגיעה להחלטה אסטרטגית: עדיף לוותר על תמיכת אובמה ב‑2016 כי הדבר רק יהווה אבן ריחיים על צווארה. בהתאם לכך, בראיון שנתנה לג'פרי גולדברג היא הביעה תמיכה יותר חד משמעית בישראל לגבי המבצע בעזה, לעומת עמדתו הפושרת וההפכפכה של אובמה. היא גם חלקה עליו בנושא הסורי וטענה שהיא המליצה לחמש את המורדים המתונים, אבל אובמה החליט אחרת ודאע"ש וקיצונים אחרים מילאו את החלל.
מבחינתה של ישראל, חשובה יותר מהתמיכה שהביעה קלינטון בנושא עזה הייתה התבטאותה בנושא הגרעין האיראני. במקום לאמץ את הקו של הממשל שמי שרוצה לשלול מאיראן את זכות ההעשרה או לצמצמה עד למינימום הוא בלתי מציאותי וסתם שואף לטרפד כל הסכם, קלינטון הצדיקה את עמדת ישראל ומדינות המפרץ בסוגיה וטענה שזאת היא גם עמדתה. עד עתה הצליח ממשל אובמה לבלום מהלכים שנעשו בקונגרס להקשחת התנאים על איראן בהסתמכותו על הרוב הדמוקרטי הזעיר בסנאט. הרוב הזה עומד בפני איום כפול. על פי הסקרים טובים סיכוייהם של הרפובליקנים להשתלט על הסנאט בנובמבר, וכעת נוספה עליו חזית חדשה בתוך מפלגתו. חבר קונגרס דמוקרטי יידרש להחליט מעבר לשיקולים עניינים במי עדיף לו לתמוך: בברווז הצולע אובמה או במי שעשויה לרשת אותו בבית הלבן. שלא אחשֵב לחסיד של הגברת קלינטון, אבל בהשוואה לאובמה אפשר לראות בה שדרוג לאזור ולעולם.
קרב בלימה
כפי שהזהרתי בשבוע שעבר, האפקט של מלחמת 'צוק איתן' לא היה לרוחם של מובילי דעת הקהל של הציבור הנאור. על המסך היו יותר מדי הדר גולדין ובניה שראל הי"ד, סגן איתן והארוסה עדנה סרוסי מגני טל. נפתח ציר שמחבר בין שפיים לקריית ארבע, ובתשדירי השירות בשבח צה"ל הופיעו צילומים של חיילים עם אמונה. על כן התחיל קמפיין שהרימו נחום ברנע ואורי משגב נגד חדירת הדת לצבא. זה המשיך עם הניסיון לצייר את מח"ט גבעתי עופר וינטר כפנאט דתי שדוחף להדרת נשים.
גם שרת המשפטים פעלה להחזיר את הדברים למסלולם, וכדי להצטייר כדורשת טובתם של יישובי עוטף עזה ביקשה להעביר אליהם כספים מההתנחלויות המבודדות. אחרי צעד בונה אמון כזה הרגישה לבני חזקה דיה להסביר לתושבי העוטף שקיימת תורנות מסוימת בספיגה. עכשיו זה אתם, אבל בתקופות אחרות מדובר היה בתושבי הגליל ובזמן האינתיפאדה השנייה הייתה זאת ירושלים שלקחה כפליים.
מי יתנחל בחוטף עזה?
לשרה לבני כנראה היה קשה מדי להזכיר את מי שספג הכי הרבה במלחמת אוסלו: אותן התנחלויות שהיא מבקשת לייבש, ובמיוחד תושבי גוש קטיף שסירבו להתפנות גם לאחר אוטובוס כפר דרום ורצח משפחת חתואל ומאות פצמ"רים שספגו. חברה המלומד של לבני, עו"ד דובי וייסגלס, עדיין טוען ששרון עשה חסד עם תושבי גוש קטיף כשהוציא אותם מלוע הארי של החמאס. על פי היגיון כזה, אם ישתלט החמאס על קלקיליה, יהיה צורך לפנות את כפר סבא. אבל אנשי עוטף עזה אימצו את ההיגיון של בכירי 'קדימה' ואינם מוכנים לשוב הביתה עד שיובטח שלומם. אפשר להבין אותם, אבל על מנת למנוע מחמאס את ההישג של התרוקנות עוטף עזה, ייתכן שלבני שוב תיאלץ לאכלס את המקומות באותם משיחיים חסרי תקנה.
דגלים אדומים ושחורים
אחת ההפתעות הלא נעימות במלחמה הייתה גל האנטישמיות שהופנה כלפי הקהילות היהודיות בחו"ל. אפשר בצדק לייחס את הפרץ הזה למהגרי העולם השלישי שעשו יד אחת עם השמאל הקיצוני, ובהתאם ניתן היה לראות בהפגנה בפריז תמונה שבה הדגל הקומוניסטי האדום מתנוסס לצד הדגל השחור של דאע"ש. אבל התגלה כאן גם ניסיון להפחיד את הקהילות היהודיות, שהן בסיס התמיכה הטבעי של מדינת ישראל. המפגינים אפילו העזו לפלוש לריכוזים יהודיים כמו אזור חנויות היהלומים בניו יורק. הם ביקשו לאלץ את היהודים להוריד את הראש. ניסיונות ההפחדה של גורמים אנטי-ישראלים היא חלק מהחיים בקמפוסים, אבל עתה נוצר ניסיון להשתלט על הרחוב. עדיף שהדבר יטופל על ידי גורמים מקומיים, אך כפי אמר ח"כ ישראל חסון לשגרירים האירופים, אם אתם לא תפעלו אנחנו נפעל.