סיפור לשבת - אור השחר

בכל שנה נהג רבי ברוך ממז'יבוז' להתחפש ולנדוד ברחבי המדינה כדי לחוש את הגלות. תשעת הימים מראש חודש אב העיקו על חצרו של רבי ברוך, שבדרך כלל הייתה שרויה באווירה של שמחה פנימית. בימים עצובים אלה של אבל על חורבן הבית, לא הסכים רבי ברוך לראות איש מחסידיו והשמועה אמרה כי יצא לערוך גלות כדי לחוש את מרירות החורבן. בערב תשעה באב הופיע בחדרו כדי לקרוא את מגילת איכה.

באחת השנים נעלם רבי ברוך כדרכו בראש חודש אב. הפעם התחפש לבעל עגלה. מעולם לא התחפש פעמיים לאותה דמות, כדי להבטיח שאיש לא יזהה אותו.

בעומדו ליד עגלתו נגש אליו אציל פולני ושכרו לנסיעה לעיר שהייתה מרוחקת כ‑70 ק"מ ממז'יבוז'. הוא עשה חשבון כי הזמן יספיק לו להגיע לשם ולחזור לפני תשעה באב, כשלרשותו עומד יום נוסף למקרה של עיכובים.

רבי ברוך יצא לדרך כשלצדו האציל הפולני. הוא נסע בדרכים העקלקלות, מתעלם בשקט מהערותיו העוקצניות של נוסעו וסובל בדומייה את קפיצות העגלה.

הם בילו שני לילות בפונדקים שלצדי הדרך. רבי ברוך נרדם על הקש באורווה ליד סוסו. כאשר צצו קרני החמה התעורר והניח תפילין וכך הצליח לצאת לדרך בהקדם.

בלילה הראשון בדרכם חזרה, השתכר האציל בפונדק שבו התאכסנו ופטפט באוזני רבים על העסק המוצלח שעשה בעיר. במקום נכחו אנשי בליעל שהיו "מוכנים" לטפל בנוסע העשיר ו"לשחררו" מכספו.

למחרת בבוקר, כאשר רבי ברוך קם והעיר את נוסעו, הוא נאלץ להלבישו ולשאתו אל העגלה, משום שהלה היה עדיין בגילופין. מיד לאחר שעזבו את הפונדק בזריחת החמה, היה עליהם לעבור ביער. לפתע מישהו זרק שק על ראשו של רבי ברוך. כאשר חזרה אליו הכרתו, מצא את עצמו קשור לעץ וראה מולו את האציל קשור לעץ אחר, עדיין מחוסר הכרה.

התברר כי השודדים שהתנפלו עליהם רוקנו את כיסיהם ולקחו את הסוס והעגלה. רבי ברוך הבחין בתפילין ובסידור שלו שהושלכו ארצה. לפני כל הודה לה' שהצילו ממוות. הוא הצליח לרופף את חבלו עד שהשתחרר ולאחר מכן שחרר את האציל. הוא הרים את התפילין והסידור, נישקם והניחם בשקית שלהם.

האציל שכב על האדמה כאילו אין בו רוח חיים, רק הלמות דופק קלה העידה כי לא שבק חיים. רבי ברוך חיפש מים לרחוץ את פניו של האציל במטרה להחיותו. לאחר שעות אחדות החל האציל להתעורר מעלפונו. כשהתעורר, שאל בתדהמה: "מדוע אנחנו יושבים כאן במקום לשבת בעגלה ולנסוע הביתה?!"

סיפר לו רבי ברוך מה שאירע להם. כשהזכיר את העובדה שנשדדו, הזדעק האציל: "כספי! היכן עשרת אלפים הרובלים שהיו בכיסי?"

היה נראה שהוא יוצא מדעתו מרוב צער. איכשהו רבי ברוך הצליח להרגיעו. לאחר זמן מה האציל הגניב מבטים חשדניים לעבר רבי ברוך שהיה שקוע בתפילה.

"האם אתה מספיק חזק כעת כדי שתוכל ללכת איתי?", שאל רבי ברוך בתום תפילתו, והוסיף: "ייתכן שנוכל לחזור לפונדק ברגל, או לפחות נגיע לדרך הראשית".

הם לא הרחיקו לכת ולפתע שמעו קולות של קבוצת ציידים שעברה במקום. האציל היה מאושר לגלות בין הציידים כמה מידידיו. מיד סיפר להם מה אירע והוסיף כי הוא חושד בבעל העגלה, ששיתף פעולה עם השודדים, "הרי איך ידעו שאני נושא עמי סכום כסף כה גדול?!"

"הבה נירה בו!" הציע אחד הציידים, אולם ראש הקבוצה הקשיש הציע לקשור את בעל העגלה לעץ ולהמתין. "אם הוא אחד השודדים, הרי שיבואו חבריו לעזור לו. ואם לא, שאלוקים יעזור לו".

"אכן ה' יעזור לי", חשב רבי ברוך בלבו, לאחר שקבוצת הציידים הסתלקה מהמקום. הלילה ירד על היער ובשעת חצות החל לומר תיקון חצות על החורבן. מעולם לא הרגיש כה עמוק את צער הגלות. היער הדהד כאשר אמר את פרקי התהילים מלבו הנשבר.

"היי, אתה שם, חכה רגע!", נשמע לפתע קול.

רבי ברוך הביט לכיוון שממנו הגיע הקול וראה את ראש הציידים הקשיש מתקרב אליו כשהוא מלווה באנשיו. "רציתי לראות מה קרה לך. משום מה לא האמנתי שאתה שדדת את ידידנו הכסיל. בינתיים תפסנו את השודדים בפונדק שבו ביליתם בלילה הקודם, והם סיפרו לנו שידידנו פטפט בהיותו שתוי על הסכום הגדול שהוא נושא עמו. חזרתי לכאן כדי לעזור לך".

הצייד הזקן נתן לו סוס ובלוויית אחד ממשרתיו שלחו הביתה.

חסידיו של רבי ברוך כבר השלימו עם הרעיון שלא יחזור בזמן, והנה בשעת לילה מאוחרת שמעו קול פרסות סוסים והרבי נכנס ולידו משרת. באותו לילה אמרו הרבי וחסידיו את מגילת איכה והקינות של תשעה באב בהתכוונות מיוחדת.

בשבת נחמו התוועד רבי ברוך עם חסידיו ואמר להם: "עד מהרה ישלח לנו ה' את משיח צדקנו שישחרר אותנו מהגלות. וככל שהלילה חשוך יותר, כך יאיר השחר באור יקרות".