האם מבצע 'צוק איתן' גרם לשינוי עמדות בתקשורת? לכאורה יש לא מעט אינדיקציות המראות שרוח ציונית, פטריוטית ולאומית קנתה לה אחיזה באולפני החדשות ובאתרים. כך למשל, בשני הערוצים המסחריים 2 ו‑10 שודרו פרומואים המחזקים את החיילים. אתר החדשות 'וואלה' יצאו בקמפיין "קודם כל ישראלי", שכלל חלוקת סטיקרים עם הסלוגן בצמתים ולסלבריטאים ישראליים. זכור גם הוויכוח של עורך האתר, ינון מגל, שהרביץ תורה ציונית בח"כ ג'מאל זחאלקה והצהיר שארץ ישראל שייכת לעם היהודי בזכות התנ"ך. עיתונאים בכירים כמו דני קושמרו פרסמו ברשתות החברתיות מאמרים נגד המדיניות האכזרית של חמאס. לא פעם אפשר היה לקרוא ברכה לשלום החיילים בעמוד הפייסבוק של עיתון 'ידיעות אחרונות'. אתר ynet החליט באופן עקרוני שלא להבליט כתבות על נפילת החיילים בעמוד הבית, מתוך הבנה שמדובר במערכה שיהיו בה אבדות והבלטת השכול תפגע ביכולת של ישראל להכריע את חמאס. בכלל, נראה שרוב רובה של התקשורת חיזקה את הממשלה ואת צה"ל במהלך המבצע.
"התקשורת התקרבה לציבור"
מה היה במערכה הזאת שלא היה במערכות קודמות? דני דיין, איש מועצת יש"ע, שעבר בין האולפנים בשבועות האחרונים, אומר שרוח אחרת מנשבת בין מנהלי הערוצים והעורכים. "הפרומואים היו מאוד פטריוטיים. המושג 'כוחותינו' חזר לשמש את המגישים, אלו דברים שלא נעשים בהיסח הדעת. כל משפט וכל פריים נבחר בקפידה". הסיבה העיקרית לכך, סובר דיין, היא שהתקשורת מסחרית ואינה לא יכולה לנתק את עצמה מהעם לחלוטין. "התקשורת לא עמדה איפה שהציבור היה, אבל התקרבה אליו בצעדים גדולים".
רועי שרון, כתב ערוץ 10, אומר ל'בשבע' שההבדל נעוץ בשתי נקודות משמעותיות. ראשית, טילי הטרור של חמאס הגיעו גם לאזורי המגורים של אנשי התקשורת, קרי מדינת גוש דן. הנקודה השנייה היא העובדה שמדובר במערכה שהתנהלה על יישובי הדרום, שטח קונצנזואלי שאינו שנוי במחלוקת.
"הנקודה הכי דרמטית, בניגוד למשברים צבאיים קודמים", אומר שרון, "היא שהפעם גם תושבי גוש דן, ואיתם גם אנשי התקשורת, ירדו למקלטים עם הילדים שלהם. אין כמעט אדם במדינה שלא רץ עם הילדים למקלט במהלך 'צוק איתן'. זה גורם לתחושה שהמלחמה היא לא סטרילית. כמות טילים כזאת לא הייתה על תושבי גוש דן. זה הכניס את כולם לאווירה של הצלה, של להילחם את המלחמה של כולנו. וזה לא קורה אי שם רחוק מאיתנו. כולנו היינו חלק מהמלחמה הזאת. כולם היו חלק מהעורף, ולכן צה"ל נלחם באויב של כולנו".
חלק מהעניין הזה, מסביר שרון, היה ההתיישרות של התקשורת עם ההבנה שלא צריך להבליט מדי את השכול. "הסוגיה הזו של השכול עלתה בתדרוכים לכלי התקשורת. זה הגיע מלמעלה מדרג מדיני וצבאי שדרשו את החוסן לאומי, והתקשורת יישרה קו. הבינו שמדובר כאן בנשק תעמולתי שהחמאס משתמש בו לטובתו. כשהחמאס רואה כותרות על שכול וחטופים, זה משפיע עליו וזה משפיע גם על הדרג הצבאי וגם על המדינה בכללה. הייתה כאן הבנה גם של המדינה וגם של התקשורת שאסור לתת לחמאס תחמושת. לכן גם קיבלו החלטה מהירה להכריז על הנעדרים כחללים, והתקשורת יישרה קו עם הרציונל של מנהלי המערכה בדרג המדיני והצבאי ופחות נתנה מקום לשכול. בערוץ 10 קיבלנו החלטה מערכתית שלא להפוך את השידורים לשידורי יום הזיכרון, וזה כשקיבלנו את הידיעה על נפילתם של לוחמי גולני בסג'עיה. כלומר, יש מלחמה ובמלחמה משלמים מחיר, וצריך להישאר עם חוסן לאומי".
בממלכת העיתונות המודפסת כמעט כל העיתונים המרכזיים, למעט 'הארץ', תמכו במהלכים של נתניהו וחיבקו אותו. דרור אידר מ'ישראל היום' נותן את הקרדיט לכך לעיתון החינמי שבו הוא כותב. "בכל מה שקשור לרדיו וטלוויזיה התקשורת עדיין מתנהלת כמו מבצר, כמו נחלה ששייכת רק לשבט מסוים, וכולם יודעים במי מדובר, שבט שהולך ומידלדל. אין ספק שהכניסה של 'ישראל היום' שברה את כל העסק וגרמה לפיצוץ שגלי ההדף שלו נראים עוד ועוד. אחד מהם הוא היחס של העיתונות למבצע 'צוק איתן'".
אידר טוען כי היום, יותר מבעבר, לציבור יש יכולת לבטא את דעותיו ולהשמיען. הרשתות החברתיות מאפשרות לציבור לשחרר קיטור על התקשורת, ולא מעט כלי תקשורת ועיתונאים מוצאים את עצמם מותקפים. "יש את נהמת ההמון, שהיא גם חוכמת ההמון. הציבור מזהה מי האנשים שאמורים לדברר את רוחו בתקשורת ומי לא. מי מתייחס לצה"ל כאל 'כוחותינו' ומי לא, וחוכמת ההמון הזאת מחלחלת גם למערכות שהן לכאורה יותר שמאליות. אין להם ברירה, כי הציבור היום הרבה יותר מעורב וציוני ומי שילך נגדם פשוט יאבד אותם".
"איפה הביקורת מימין?"
שוקי טאוסיג מאתר 'העין השביעית' רואה את הדברים בצורה אחרת לגמרי. לדבריו, סיקור העיתונות במבצע 'צוק איתן' מעיד כי למעשה לא קיימת תקשורת ימנית מרכזית. "המלחמה הזאת חשפה שוב שלמעשה מלבד 'בשבע' ואולי עיתונים חרדיים, אין עיתונות ימנית. במבצע הזה לא ראיתי ביקורת ימנית, בוודאי לא ב'ישראל היום' וגם לא ב'מקור ראשון', שלמעשה נחשבים עיתוני הימין הגדולים. בפועל הייתה ביקורת ימנית, אם אנחנו מקשיבים לליברמן ולבנט. 'ישראל היום', שנוסד לטענת אנשיו כדי לבטא את הימין המושתק, לא ביטא ביקורת ימנית משום שהוא מתיישר לפי הגחמות של פרסונה פוליטית מסוימת ושמה בנימין נתניהו. הרי אפילו העיתונות החרדית הייתה יותר ימנית מ'ישראל היום' במבצע הזה. אני עוקב אחרי 'ישראל היום' בפייסבוק ואני רואה גולשים שקוראים את העיתון ומטיחים ביקורת על הקו הלא ימני שלהם, ואין לזה שום ביטוי ב'ישראל היום'. אז מי משתיק את הימין בעצם?".
את פרץ הלאומיות והציונות שפשט באתרים מסוימים כמו 'וואלה', רואה טאוסיג כניסיון לקושש כניסות של גולשים. "פעם היו חברות מסחריות שהוציאו מבצעים בחסות המבצעים וניסו לקדם את עצמן על גבם של החיילים. הפעם החברות נמנעו מזה אבל כלי תקשורת, ואתר 'וואלה' היה הכי טוב בתחום הזה, הלכו ועשו קמפיין פרסומי לעצמם על גב החיילים. בעיניי זה מכוער".
"אני חושב שאם זה היה תלוי במכון הישראלי לדמוקרטיה, שמפעילים את אתר 'העין השביעית', אז כנראה שהם היו שמים את כולנו במחנות לחינוך מחדש", משיב אידר על הביקורת של טאוסיג. "כמה אפשר להגיד ביביתון? הרי יש סיבה לכך שהעיתון הזה מצליח כל כך, וזה מהסיבה שהוא מבטא את מה שבא לידי ביטוי במערכה הזאת: רוח ציונית, לאומית ופטריוטית. מהסיבה הזאת אתה רואה ניסיונות של כלי תקשורת אחרים ללכת בקו שלנו. במקרה של 'ידיעות אחרונות' זה לא יעזור, כי הקו הבסיסי של העיתון הוא שמאלני, תל אביבי וחילוני, ולכן גם לא מחובר לרוב רובו של הציבור".
"אני לא חושב ש'ידיעות אחרונות' הושפעו מ'ישראל היום'", אומר רועי שרון, "'ידיעות' זה עיתון פטריוטי כל השנה. אבל זה לא עניין של ימין ושמאל. התקשורת לא הפכה ללאומנית אלא ליותר לאומית, אולי מגה-פטריוטית. יש כמה עיתונאים שזה לא נוח להם, כי הם רואים את עצמם כמין שדרני BBC שלא קשורים לאחד הצדדים, אבל רוב כלי התקשורת ורובם המכריע של העיתונאים לא התבלבלו ושידרו כמי שנמצאים באחד הצדדים, כמו שהם באמת. כמו שאני שידרתי בעוטף עזה וכשחזרתי הביתה ירדתי למקלט עם הילדות שלי, וגם המגישות בגבעתיים רצו למקלט, אז ברור שאתה נמצא בצד מסוים. לכן התקשורת הישראלית, למעט עיתונאים בודדים, סיקרה את המערכה כשהיא תומכת בניצחון של צה"ל ולא כמייצגת האו"ם".
ב'הארץ' עניינים כרגיל
ומה קורה בעיתון לאנשים חושבים? מספר פרסומים טענו כי מנויים רבים ביטלו את המינוי לעיתון 'הארץ'. העיתונאי גדעון לוי מסתובב בימים אלה עם מאבטח במימון העיתון, בעקבות כמה מאמרים בוטים שפרסם בשבועות האחרונים. מו"ל 'הארץ', עמוס שוקן, משדר עסקים כרגיל. "אפשר לומר שיש מין חוסר סובלנות לדעות לא קונצנזואליות", אומר שוקן ל'בשבע'. "תמיד היו הפסקות של מינויים. זה קרה גם בזמן האינתיפאדה השנייה. אבל הדברים שכתבו גדעון לוי ועמירה הס אלו דברים שהם כותבים כל הזמן. יכול להיות שיש אווירה יותר קשה שנוצרה בעקבות רצח שלושת הנערים היהודים והנער הערבי. יש הקצנה בעמדות".
שוקן טוען כי בין הסיבות להתקפות נגד 'הארץ' ישנה העובדה שאתרים מסוימים מנסים לרכוב על גלי הביקורת נגד העיתון. כך למשל אתר 'גלובס', שפרסם את מאמרו של לוי בכתבה הראשית. עם זאת, במבט לאחור שוקן אומר שהוא לא היה נוגע במאמר "הרעים לטיס" של גדעון לוי שעורר את המהומה או מצנזר אותו, אולי משנה רק את הכותרת. כך או כך, אומר שוקן, אלו זמנים שקשה לקרוא בהם את העיתון שבניהולו. "תראה, היו קרוב למאה אלף חיילים בעזה, נכון? מאחורי כל חייל יש לפחות עשרה אנשים מודאגים? זה לא בדיוק המצב לקרוא ביקורת על הטייסים".