1. אדם מוזר הוא האויב שלך - בדיוק כמוך
פתאום הוא גם רוצה להיות - כמוך בדיוק
פתאום הוא קם ומתייצב מולך
מתעקש לחיות.
אתה יודע שהבן אדם - בדיוק כמוך
לא ממהר להתאבד - כמוך בדיוק
וזה לא פלא שגם הוא נלחם
וגם הוא פוחד...
זהו האויב שלך
זהו האויב שלך
בדיוק כמוך
בדיוק כמוך - בדיוק.
2. פזמונאים ויוצרים הם עם מיוחד. במילים ספורות, בית או שניים בפזמון קליט, הם מצליחים לפעמים להעביר רחשי לב שבמילים רגילות ובשורות סטנדרטיות היו נדרשים עבורם עמודים שלמים, לעיתים חוברות או ספרים.
שלום חנוך, אחד היוצרים החשובים בישראל מאז אמצע שנות השבעים, מנסח בשירו, ששני בתיו הראשונים והפזמון צוטטו לעיל, את עיקר האמונה הראשון של השמאל הישראלי. "האויב שלך הוא בדיוק כמוך".
מדובר באחד מעיקרי האמונה המרכזיים בדתו של השמאל הישראלי, כי זאת יש לדעת, בישראל יש ימין חילוני וימין דתי, השמאל כולו דתי. דתו של השמאל, שמאפייניה משתנים מעט עם השנים (כמו כל דת) מלווה בלהט משיחי כמו כל הדתות המערביות, וכמו מרביתן גם לא סופרת במיוחד את המציאות.
3. "אין פתרון צבאי לסכסוך בין ישראל לחמאס. עד שתיפתר תחושת המחנק של תושבי עזה - גם אנחנו בישראל לא נוכל לנשום. גם אם תושבי עזה היום הם אויבים, לעולם הם יהיו שכנים", אמר אמש בכיכר הסופר דוד גרוסמן, אחד מראשי כהני הדת של דת השמאל הישראלי.
בתוך דבריו מסתתרת ההנחה לפיה חייב להיות מניע רציונלי לשנאת תושבי עזה כלפי ישראל. מאחר שישראל נסוגה מעזה עד גרגר החול האחרון, וטיעון ה"כיבוש" כבר לא ממש תופס שם, צריך למצוא טיעון אלטרנטיבי. אז גרוסמן מצא את ה"מחנק" ושכח לרגע מהי הביצה ומה התרנגולת, ומאין צמח לו, כאילו משום-מקום ה"מחנק" הזה.
4. אולם העיוות ההיסטורי איננו העיקר כאן, העיקר היא השאלה האם באמת כל מה שדרוש מול עזה הוא הסרת המחנק. התפיסה הזו, המניחה שהדמיון (האמתי יש להדגיש) בין כל בני האדם, גוזר מתוכו גם דמיון ברצונות הבסיסיים, אופיינית אמנם לחשיבת השמאל אך מנותקת מהמציאות במזרח התיכון.
ברור שתושבי עזה מאוד היו רוצים להסיר לעליהם את המחנק. במובן הזה אין ספק ש"האויב שלך הוא בדיוק כמוך". אולם, כשהדברים מגיעים לסדרי עדיפויות התמונה משתנה. מתברר שרבים מאוד מבין תושבי עזה מעדיפים הרג יהודים וחיסולה של ישראל על פני רווחתם האישית.
פרויקט מנהרות התקיפה העצום במימדיו, חוסר ההשקעה בפיתוח כלכלי ותיירותי של הרצועה ועוד ועוד הם רק קצה הקרחון של התופעה שהכחשתה היא אחד מעיקרי האמונה של השמאל הישראלי.
5. הפנמת הפער היא השלב הראשון בניהול רציונלי של הסכסוך, כזה שמבין ששלום ואפילו רגיעה ארוכת ימים בהסכמה הם פנטזיה בלתי סבירה. זה קשה, בגלל שאיש מאיתנו איננו מעוניין בכך ש"לנצח תאכל חרב", אבל מצד שני טמינת הראש בחול היא בדיוק הטרגדיה של השמאל.