פרופ' יואב גלבר, היסטוריון במרכז הבינתחומי בהרצליה, ומי שכיהן כעוזר בכיר לועדת אגרנט, אומר לערוץ 7 כי במבצע צוק איתן לא הוגדרו מטרות.
"למבצע הזה, לא היו מטרות ברורות", קובע גלבר, "במקרה הטוב שיחקו עם המטרות במהלך המבצע, ויש לי חשש שמי שיצא עם תאוותו בידו, יהיה החמאס. בהתחלה אמרו שהמטרה היא שקט שיענה בשקט, אחר כך דיברו על החלשת החמאס, אחר כך על חיסול המנהרות ואחר כך על מיטוט החמאס. בעצם כל מה שנתקלו בו, סימנו אותו כמטרה".
לדבריו, מיטוט החמאס הוא משימה לא ריאלית, "זה גדול עלינו, ניסינו את זה בעבר כשהיינו במצבים טובים יותר, החמאס זה עזה ואנחנו לא יכולים להכתיב לפלשתינים מי ינהיג אותם. בחומת מגן היינו בשטח, אבל עזה זה סיפור אחר לגמרי, אנחנו לא נמצאים שם, אנחנו מפחדים להיכנס לשם כי יהיה לזה מחיר".
פרופ' גלבר טוען כי העם בישראל לא מוכן לשלם את מחיר המלחמה, "במלחמה צריכים להיות מוכנים לשלם מאות הרוגים, מדברים על עורף חזק, חזק אולי בשביל 60 הרוגים - לא כשיהיו 600. אצל המנהיגים יש פחד מהחברה הישראלית שלא מוכנה לשלם מחיר כזה. האם החברה הישראלית מוכנה לשלם במאות הרוגים כדי שלא יהיו פצצות מרגמה בעוטף עזה, אני לא בטוח".
לדבריו, ראש הממשלה מנהל את המלחמה אך לא מנהיג אותה, "אני מבין את ההססנות כשצריך לקבל החלטות בין אלטרנטיבות גרועות. אבל ראש הממשלה מנהל את המלחמה לא מנהיג אותה. שיגיד לציבור את האמת מה המשמעות של מלחמה להכין את הציבור לכך, אבל ההנהגה מפחדת מהחברה והחברה הישראלית לא מבינה שאין מלחמות ללא נפגעים, אין ארוחות חינם".
פרופ' גלבר טוען שהיום לכולם ברור שהדרך שבה החליט אריאל שרון לבצע את ההתנתקות היתה שערורייתית, "ההתנתקות כמות שהיא הייתה גרועה, לא היה נכון בבת אחת לפנות הכל, היה אפשר להתחיל משניים שלושה יישובים ולראות איך זה מתפתח, הצורה שזה נעשה הייתה צורה גרועה וחסרת אחריות".