ביום שני הודיע שר הפנים במסיבת עיתונאים חגיגית על אימוץ המלצות ועדת הגבולות, ולפיכך על שינוי גבולות חלק מהרשויות המקומיות בדרום. בכותרת פשוטה ניתן לומר שהכנסות המועצות האזוריות תמר ורמת הנגב תצטמצמנה בשיעור משמעותי. לעומת זאת, הכנסותיהן של העיריות והמועצות המקומיות באותו אזור –דימונה, ערד וירוחם, כמו גם כסייפה, חורה ותל שבע - תגדלנה באורח ניכר. השינוי בחלוקת ההכנסות יתבצע על ידי העברת מתקנים כדוגמת אזורי תעשייה ובסיסי צבא גדולים, כמו למשל עיר הבה"דים שהולכת ונבנית, משטחן של המועצות האזוריות לשטחן של הערים והמועצות המקומיות.
הרטוריקה של השר סער במסיבת העיתונאים נשמעה כמעט כאילו נלקחה ממניפסט סוציאליסטי-מרקסיסטי. "בוועדת הפנים של הכנסת הודעתי מה המדיניות שלי - לקחת מהחזקים ולתת לחלשים. אין דרך אחרת לצמצם את הפערים. גם ברשויות של המגזר הלא יהודי. המהלך הוא הגדלה של העוגה וחלוקה הוגנת וצודקת יותר של הפרוסות", אמר השר סער, ונשמע כמעט כמו ידידתו בעבר, חברת הכנסת שלי יחימוביץ'. סער אף הבטיח שהמהלך שהוא יוזם לא ייגמר בנגב, והציע לרשויות המקומיות באזורי הארץ האחרים להגיע להסכמות בדומה להסכמות שהושגו בדרום ואשר עמדו בבסיס שינויי הגבולות.
מי שלא מכיר את הסיפור כולו יופתע לשמוע שראשי המועצות האזוריות שמהן נלקחו ההכנסות, שמוליק ריפמן מרמת הנגב ודב ליטבינוף מתמר, דווקא בירכו על המהלך. אך מי שעקב אחרי פעולותיו של השר סער בחודשים האחרונים בוודאי לא הופתע. שלוש הוועדות שהקים סער לבחינת הגבולות בין הרשויות וחלוקת ההכנסות מאזורי התעשייה, פעלו בראש ובראשונה על מנת להביא להסכמות בין הרשויות. הרשויות החזקות הבינו שכדאי לוותר על חלק בהסכמה על מנת שלא לקבל בסוף תוצאה גרועה יותר בכפייה. בנוסף לכך פעל כאן עוד גורם, חשוב לא פחות, והוא הגדלת העוגה. חלק ניכר מההכנסות שהתווספו לרשויות שזכו לא קוצצו משתי המועצות האזוריות שנפגעו. בחלק מהמקרים מדובר במתקנים שייאלצו לראשונה לשלם ארנונה כדין. במקרים אחרים, כדוגמת עיר הבה"דים, מדובר במתקן שלמעשה מעולם לא הניב הכנסות לרשות שכביכול מוותרת עליו כעת, משום שהוא קם ממש בימים אלה.
למרות הרטוריקה הכמו מרקסיסטית, למעשה מדובר בצעד קפיטליסטי לחלוטין של תיקון עיוותים היסטוריים. באופן טבעי הוקמו אזורי התעשייה הגדולים בנגב, כמו גם הבסיסים הגדולים, באזורים פתוחים. אלו שויכו באופן טבעי למועצות האזוריות, המכילות שטחים פתוחים רבים. גבולותיהן של הערים והמועצות המקומיות נקבעו מנגד לפי גבולן התכנוני. היכן שהיו מתוכננות להיבנות שכונותיה של העיר או המועצה - שם עבר הגבול. רק שנים מאוחר יותר התברר העיוות, במסגרתו הרבה יותר תושבי ערד, למשל, עובדים במפעלי ים המלח, אך ההכנסות מגיעות למועצת תמר שמספר תושביה נמוך בהרבה. שינוי חלוקת ההכנסות יאפשר בעתיד לרשויות שהיו חלשות להסתמך הרבה יותר על הכנסות עצמיות, ופחות על תקציבי האיזון של המדינה.
מחיר הניידות
חושבים לקנות רכב ושואלים את עצמכם כמה זה יעלה? אנחנו כאן כדי לעשות לכם סדר. הצעד הראשון בהחלטה הוא להגיע להערכה מושכלת מה תהיה עלותו החודשית או השנתית של הרכב. למחיר הזה אין כמעט קשר למחיר הקנייה של הרכב (אליו נגיע בהמשך), והוא מורכב מתת-סעיפים רבים, שאותם נחלק לארבע קבוצות עיקריות.
פחת - השאלה שאתם צריכים לשאול את עצמכם היא פשוטה: מה מחירו של הרכב כרגע, ומה יהיה מחירו בעוד שנה. מחירון לוי יצחק הוא כלי עזר נחמד, אבל אל תיתנו לו להטעות אתכם. אם קניתם את הרכב בהנחה משמעותית ממחיר המחירון, סביר להניח שתמכרו אותו בהנחה דומה ואפילו גדולה יותר. כמובן שמדובר בהערכה, אבל תעשו לעצמכם טובה ותשתדלו שהיא תהיה מדויקת ככל האפשר. זכרו שיש נתונים, כמו למשל שימוש מוגבר, שדרכם להביא איתם פחת מוגבר.
תשלומים קבועים - תחת הסעיף הזה נכנסים אגרת הרישוי השנתית, מחיר הטסט עצמו ומחיר הביטוח (חובה וצד ג' או מקיף). אם אתם מעוניינים בתחשיב חודשי, חלקו את הסכומים בשני הסעיפים הראשונים ל‑12.
טיפולים - זה הסעיף הקשה ביותר לחיזוי. למרות זאת אל תתעצלו ולכו למוסכניק שיעזור לכם להגיע לאומדן נכון. קחו בחשבון את גיל הרכב והמכלולים המרכזיים, את עלות החלפים ברכב מהסוג שאתם מתכוונים לרכוש, ובעיקר את ההנחה שהבלתי צפוי הוא הצפוי ביותר. זכרו שהסעיף הזה מתחלק בין טיפולים שוטפים, מה שכינו פעם טיפול עשרת אלפים, ובין תקלות גדולות. שניהם, אגב, מושפעים במידה רבה ממידת השימוש המתוכנן ברכב. נדמה לכם ששנה או שנתיים יצאתם בזול? בשנה השלישית תשלימו את הפער, אל דאגה. גם כאן ניתן לחשב חודשית או שנתית, תלוי מה נוח לכם יותר.
דלק - זה הסעיף שבו הקשר בין עלות לשימוש הוא המיידי ביותר. בדקו כמה הרכב "שותה" בעיר ומחוץ לעיר. נסו להעריך, כמה שיותר במדויק, את השימוש הצפוי, וקחו בחשבון עלייה אפשרית במחיר הבנזין.
כפי שבוודאי שמתם לב, כמעט בכל הסעיפים מדובר בהערכה, אולם מי שכבר החזיק רכב בעבר יכול בהחלט ללמוד לא מעט על העלויות משנה לשנה.
לגבי מחיר הקנייה, לכאורה הוא איננו חלק מהעלות. את עלות הרכב עצמו אנחנו מחשבים לפי הפחת. למרות זאת, אם רכישת הרכב הראשונית מחייבת אתכם לקחת הלוואה, יש להוסיף את הריבית השנתית להוצאות הקנייה. המשמעות: קניית רכב באמצעות הלוואה מייקרת את עלות הרכב השנתית.
עכשיו קחו נייר ועט, הכינו את הטבלה וצאו לעבודה. הטבלה הזאת, שאת קוויה הכלליים שרטטנו כאן, יכולה לעזור לכם להחליט איזה רכב לקנות מבין שתי חלופות, או האם לקנות רכב אחד גדול או שני כלי רכב קטנים, למשל.
אם הוצאתי לכם את החשק לקנות רכב, זו לא הייתה המטרה. רכב הוא כלי נהדר, רק תשמרו את העיניים פקוחות ואת הידיים על הגה ההוצאות.